יהודה רייך, מראשי הוועד המקומי, מתאר: "הגעתי לכאן לפני ארבע שנים. ידעתי, כמו כולם, ש'כולם אשמים במצב כאן, ורק הישיבה צדיקה'. אבל לפני כשנה התושבים כאן התפכחו. זה קרה פשוט מפני שאנשים שהגיעו לכאן כזוגות צעירים – היום יש להם כבר שלושה ילדים, והמעבר לבתי קבע נעשה הרבה יותר דחוף בשבילם. התחלנו לשאול מה קורה פה עם פיתוח, מה קורה עם בנייה. אפילו גן שעשועים נורמלי לילדים אין פה. כולם חשבו כל השנים שהמועצה האזורית וגורמים אחרים 'דופקים אותנו', ורק בסוף הבנו באמת מה קורה פה". לדבריו, הישיבה היא שאחראית באופן חד-משמעי למצבו הנוכחי העגום של היישוב. "מדובר באובססיה שלהם. הם נצמדים לחזון על הקמפוס שייבנה פה יום אחד, ובגלל זה היישוב תקוע", הוא אומר. לרייך יש קלסר עב-כרס, עמוס מסמכים מסודרים. הוא בעצמו מגחך על הכבודה הזאת שהוא נסחב עמה לכל מקום, אבל אומר שכרגע אין לו ברירה. "אני חייב לגבות כל מילה שלי במסמך", שכן במסגרת המאבק על מקום היישוב הקטן הזה, הוא עצמו כבר זומן לדין תורה בבית דין רבני, ונגד תושבים אחרים הוגשו תלונות במשטרה. נציגה של 'שבות ישראל' בגבעות הוא אלי קלופמן, המכהן כמזכיר היישוב וגם כרבש"ץ (רכז ביטחון). "אלי הוא הכול כאן", מתארת אביטל שפיץ, תושבת גבעות. "כשהגענו לכאן לפני שש שנים, הפנו אותנו לאלי, כל דבר ביישוב עבר דרך אלי". בתחילת 2010, כשנבטה בתושבים ההחלטה לנסות לקדם את היישוב ללא הישיבה, הם קיימו פגישה ללא קלופמן, ובחרו ועד. "הדבר האחרון שרצינו היה להילחם בישיבה", אומר רייך. "היינו אז 16 משפחות, שליש מהן של בוגרי הישיבה, ואמרנו לעצמנו שהישיבה לא הצליחה לקדם כאן דבר במהלך השנים, ועכשיו הגיע תורנו לקחת את המושכות. ברוב תמימותנו חשבנו שהם אפילו ישמחו על היוזמה". הוועד החליט, כצעד ראשון, לקבוע פגישה עם ראש המועצה האזורית גוש עציון, שאול גולדשטיין. "עד אז ציירו לנו אותו כאיש הרע בסיפור. נפגשנו איתו, ואמרנו לו שאנחנו רוצים לשמוע, להבין מה קורה ביישוב. הוא אמר לנו שהמועצה מעוניינת בבנייה במקום, ואפילו תסייע לישיבה אם זו אכן תבנה". מראש המועצה המשיכו התושבים הלאה, וניסו ליזום פגישה עם הרב יהושע בן-מאיר, ראש ישיבת 'שבות ישראל'. "בתחילה הוא הסכים להיפגש, אבל אז הפגישה נדחתה למועד בלתי ידוע". התושבים מדווחים שבאותה תקופה החלה מסכת התכתבויות חריפה למדי בין ראש המועצה לראש הישיבה, כשהעתקים מכל פנייה נשלחים אליהם. "רצינו לומר לשניהם שלא באמת אכפת לנו מי צודק, אנחנו רוצים להתקדם". בשלב זה החליטו התושבים שהם זקוקים לסיוע משפטי, שיבהיר להם מה בדיוק מעמדם בכל התסבוכת הזאת ומה ביכולתם לעשות או לדרוש. "שכרנו עורך דין, ורק דרכו גילינו שהזכויות של הישיבה כאן היו רק עד שנת 2005, ושלא כל הקרוונים שייכים לה", אומר רייך. פגישה בין הרב בן-מאיר ובין שניים מנציגי היישוב התקיימה בסופו של דבר בחודש יוני בשנה שעברה. "הוא אמר שהם משקיעים כספים, ושהביקורת שלנו אינה הגיונית. אמר: 'תקימו ועדות, תגייסו כספים, ותעשו גן שעשועים ומה שאתם רוצים, אבל שכל דבר יקבל את אישורי. לא אאשר כל דבר שעלול לפגוע בתוואי העתידי של קמפוס הישיבה'. כאילו אנחנו ועד כיתה. אמרנו לו 'תן לנו – אנחנו ננהל את היישוב', והוא ענה: 'מה פתאום, זה השטח שלי'".

באחד באוגוסט בקיץ שעבר חל התאריך הרשמי לחידוש חוזי השכירות על הקרוונים בגבעות. "במשך שנים אף אחד פה לא היה חתום על חוזה. אבל בקיץ האחרון, יום לפני אחד באוגוסט, שחל במוצ"ש, קיבלנו מסר שמי שלא יחתום עד תאריך זה בחצות, יעוף מגבעות. בחוזים העלו לנו את שכר הדירה ואת מסי היישוב ב-33 אחוז, ונכלל סעיף חדש, שלפיו התושבים מתחייבים שלא להוסיף ולא לבנות ביישוב ללא אישור מהישיבה". מרבית המשפחות החליטו שהן לא חותמות על החוזה המעודכן. שבועות ספורים לאחר מכן הן קיבלו לבתיהן תביעות פינוי. "שלחתי אז מכתב לראש הישיבה. הוא כנראה נפגע ממנו, והוגשה נגדי תביעה לבית הדין הרבני בגוש עציון", מספר רייך. "הם חשבו שהם יעיפו את התושבים 'המסיתים והגזלנים', כלשונם, מהיישוב, והכול 'יחזור לקדמותו'. אבל כולם כאן מאסו בשלטונם, ושום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה". בשנה האחרונה הידלדלה אוכלוסיית גבעות. משיא של 16 משפחות נותרו 11 בלבד. משפחות שלא רצו להיות מעורבות בחיכוך או שנמאס להן מחוסר התוחלת העדיפו לעזוב. שמונה אחרות החליטו לא לוותר, אחת נוספת היא משפחת קלופמן ועוד שתיים שנשארו הן משפחות שמשכו ידיהן מהסכסוך.

מה משאיר אתכם פה?

"יש פה עניין אידיאולוגי. יישוב ארץ ישראל באמת חשוב לנו. יש פה קהילה, יש תקוות. אם אנחנו נלך, יבואו לפה פראיירים אחרים שיגורו כאן שש שנים עד שיימאס להם. די. צריך לשים לזה סוף ולפתח את גבעות". לדברי התושבים, הם לא מתכוונים להרפות מהמאבק שבו פתחו. בימים הקרובים הם מתעתדים לפתוח עמוד בפייסבוק, ולהפיץ באינטרנט סרטונים המסבירים את הטענות שלהם. "מבחינתנו זה נגמר. הם איבדו את הזכות המוסרית שלהם להיות פה. הם הגיעו לפני 14 שנה, הם לא קנו את השטח הזה, ובמשך השנים לא קידמו אותו בכלל. גם אם זו אינה אשמתם שדבר פה לא התפתח, למה הם מתעקשים? שיסירו את ידיהם מכאן, וייתנו למקום לגדול". ניתוק החשמל לפני שבועיים היה הקש המכריע מבחינתם של התושבים. הם מספרים שלאחר שנמנעו מלחתום על החוזים באוגוסט, נשלח אליהם מכתב שעליו חתום קלופמן, שבו הוא מודיע שבמצב הנוכחי הוא מסיר את אחריותו משורה של נושאים שעליהם היה מופקד, ובהם גם קריאת מוני החשמל בקרוונים. התושבים אומרים שהם התארגנו לקריאה עצמאית, ושמדי חודש הפקידו כסף בחשבון הבנק של הישיבה. לפני שבועיים, לאור נרות, התברר להם, לדבריהם, שהחשמל נותק מכיוון שהישיבה לא העבירה לחברת החשמל תשלומים מאז חודש ינואר. הרב יהושע בן-מאיר אמר בתגובה לכך ל'מקור ראשון': "אנשים במקום אינם משלמים עבור החשמל שלהם. מי שלא נותן לי לקרוא מונה, לא מקבל חשמל. הם מנסים להוציא מאיתנו כספים. הם לא מעוניינים לפתור את הבעיה, הם מעוניינים להשמיץ וללכלך". הרב הוסיף: "היישוב שייך לישיבה", ואמר עוד: "מה שקורה ליהודים באירופה קטן לעומת מה שעושים לישיבה בנושא של גבעות". קלופמן, נציג הישיבה, טוען לגבי סאגת החשמל כי הסכומים שהועברו מידי התושבים מגוחכים, ואינם מספיקים לכיסוי חשבון החשמל. "בחודש שעבר הועברו 1,700 שקלים. הגיוני בעינייך שזה חשבון החשמל של שמונה משפחות?". רייך דוחה את טענות הישיבה מכול וכול. לדבריו, התושבים לא מנעו מאיש לבוא לקרוא את מוני החשמל, והסכום שהועבר ביוני הוא אכן חשבון החשמל של המשפחות. "נכון שהסכום לא כולל מסי יישוב, כי קיזזנו אותם מעלותו של חשמלאי שהבאנו לכאן על חשבוננו לסדר את התאורה הציבורית, אבל למה הם לא שילמו מינואר?".

למה שלא תשלמו ישירות לחברת החשמל?

"כי הם רוצים שניקח אחריות על הכול, כולל חשבון החשמל של התאורה בצומת הכניסה ליישוב ועוד. אמרנו לישיבה: אם תעבירו לנו את החוזים עם הצבא ועם החברות הסלולריות, שהציבו ביישוב אנטנות שצורכות חשמל ומשלמים עליהן דמי שכירות לישיבה, ניקח אחריות על כל היישוב".

גבעות הוקמה לראשונה ב-1984 כהיאחזות נח"ל. היא אוזרחה בשנת 1997, אז, על-פי בקשת החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, עברה לשם ישיבת 'שבות ישראל', ששכנה באפרת. המעבר ההוא היה היענות לאתגר ציוני, שכן באפרת הישיבה כבר שכנה במבני קבע נוחים, ואילו בגבעות התחילו אנשיה מחדש והתמודדו עם תנאים לא פשוטים. העתקת הישיבה לגבעות נעשתה באופן מדורג, ועל סמך הבטחות שביום מן הימים יוקמו שם קמפוס לישיבה ומגורים לאברכים. עם זאת, בשנת 2003 עזבה הישיבה את גבעות וחזרה לאפרת, ורק כמה משפחות של אברכים נשארו להתגורר בגבעות. הסיבות שבגללן עזבה הישיבה באופן פיזי את המקום התבררו, בין היתר, בבית משפט השלום בתל אביב. בפסק דין שניתן בשנת 2008 נכתב כי הישיבה אכן נאלצה לשוב לאפרת, וכי ההסתדרות הציונית גרמה לה נזקים שבגינם נפסק לה פיצוי בגובה של חצי מיליון שקלים. בפסק הדין מפורט שבשנת 2000 נחתם בין הישיבה וההסתדרות הציונית הסכם שכירות על שטח בגבעות למשך חמש שנים, לצורך הקמת הישיבה. אלא שבפברואר 2003 החלה המועצה האזורית גוש עציון בעבודות פיתוח במקום, ואלה היוו טריגר לחזרתה של הישיבה לאפרת: אנשיה חשו שהמועצה האזורית עשתה להם עוול בכך שהחלה ליישר את השטח לקראת בנייה בשעה שהישיבה היא זו שאמורה לבנות בשטח. למרות זאת, הישיבה לא נסוגה לגמרי: היא לא ויתרה על החלום להקים קמפוס בגבעות, ולא ויתרה גם על אחיזתה במקום. כך, למשל, כל משפחה שהתגוררה או מתגוררת מאז ביישוב משלמת את חשבונות החשמל, המים ומִסי היישוב לישיבת 'שבות ישראל'. כל דבר עובר דרך הישיבה. הכספים מופקדים לחשבונה. אחד התושבים הנוכחיים, נתי ג'ורנו, מספר שלפני שנים ספורות הביא ארון קודש חדש לבית הכנסת במקום, ולהפתעתו המוחלטת נתקל בתגובות קשות של הישיבה. זו הודיעה כי אין לו זכות להחליף את ארון הקודש, כיוון שבית הכנסת, היישוב ובעצם הכול – שייך לישיבה. במהלך השנים הצטרפו אל בוגרי הישיבה שגרו שם משפחות נוספות, שהגיעו לגבעות רק כי חיפשו מקום לגור בו באזור גוש עציון. את העובדה שהמקום מנוהל בידי הישיבה הם קיבלו בתחילה כעובדה מוגמרת, מבלי לנסות לתהות על העניין. הסכסוך הבוער כיום, בין הישיבה ובין מרבית התושבים הנוכחיים, החל להתלהט באופן גלוי רק לפני כשנה, בקיץ שעבר.

בינתיים, בין כל המילים הקשות המוטחות וההתערבויות המשפטיות, חיי היומיום בגבעות לא תמיד נעימים. ההליכה הקצרה מהקרוון שבו נערכות ישיבות היישוב לזה של משפחת קלופמן נדמית כמעט כחציית גבול בלתי נראה. קלופמן מציג את הזווית שלו לעניין: "נכון שגבעות תקועה כיום, אבל בניגוד למסקנה של התושבים שדיברו איתך, גבעות תקועה בגלל המועצה האזורית גוש עציון והעומד בראשה", הוא קובע. "מבחינת הישיבה, אני האיש שלה במקום. מוניתי על-ידי המועצה הקודמת. בשנה האחרונה ניתקתי מגע עם התושבים. אני לא מקבל מהם פניות ולא פונה אליהם כנציג הישיבה. אני עדיין מזכיר היישוב, לצורך העניין, אבל כלפיהם לא". כדי להוכיח את זכויותיה של הישיבה במקום, קלופמן מציג, בין שאר המסמכים, גם מכתב מאת הרב אברהם שפירא זצ"ל, שבחן את עניין גבעות לבקשת הרב בן-מאיר, לאחר שהישיבה עזבה את המקום פיזית, וחזרה לאפרת. הרב שפירא כתב אז מכתב לזאב חבר (זמביש) מ'אמנה', ובו הוא מבקש ממנו לזרז את מימוש זכויותיה של הישיבה במקום. קלופמן מוסיף כי החוזה של הישיבה על המקום אומנם הסתיים ב-2005, אבל לאחר הניצחון שלהם במשפט ב-2008, נחתם במאי 2009 חוזה חדש.

מה החזון של הישיבה לגבי גבעות?

"יש לגבעות תב"ע שהישיבה מימנה, ובה מוגדר שטח למוסד חינוכי".

הישיבה רוצה לחזור לפה?

"כן, למה לא? הישיבה הייתה בונה פה מוסד חינוכי כבר ב-2003, אם היו נותנים לה". בתשובה לשאלה נוספת, קלופמן מוסיף שבישיבה באפרת לומדים כיום כארבעים תלמידים – מספר נמוך למדי עבור ישיבת הסדר.

אבל יש לכם כבר קמפוס באפרת.

"נכון, אבל הישיבה השקיעה פה מיליונים. הישיבה הייתה פה שמונה שנים בתנאים קשים. בכל השנים ציפינו שמתישהו יאשרו את הבנייה ונבנה פה. ב-2003 הבנו שהחטיבה להתיישבות והמועצה עשו יד אחת כדי למנוע את זה מאיתנו. הישיבה קנתה קרוונים, בנתה תשתיות, ניתנו לנו התחייבויות ונחתמו חוזים".

למה גבעות נראית כיום כה מוזנחת?

"איפה המועצה? התושבים התחילו בהתארגנות שלהם לפני שנה וחצי. עד אז השקענו". ראש מועצת גוש עציון, שאול גולדשטיין, עונה לטענת הישיבה שכרגע אין לגבעות תב"ע מאושרת לבנייה. "אנחנו מנסים לקדם אישור תב"ע".

מבחינת מועצת גוש עציון, האם היישוב גבעות שייך לישיבת 'שבות ישראל'?

"לא".

כרגע המקום נראה מוזנח מאוד. של מי האחריות לטפח אותו – של הישיבה או של המועצה?

"השטח הוקצה לישיבה, והיא אמורה הייתה לטפל בו כמוסד חינוכי. מאז שנטשה את המקום, ישנם דיונים עם מִנהל מקרקעי ישראל ועם החטיבה להתיישבות על שייכות הקרקע ועל מעמד המבנים. כרגע יש דיונים בין 'שבות ישראל' לבין כמה גורמים, ואנו ממתינים לקבלת הסכמות".

נציג הישיבה אומר שהמועצה היא שאחראית לחוסר ההתקדמות בגבעות.

"לא על כל שקר נבזי, גם אם הוא חוזר על עצמו, אני מתכוון להגיב. ההיסטוריה מוכיחה ההפך".

מהו החזון של המועצה לגבי גבעות?

"ישנה תוכנית של עיר בת אלפי תושבים שמקודמת על-ידי המועצה עם משרד השיכון למרות המכשולים שהערימה לנו 'שבות ישראל'. התהליך רצוף מכשולים, אבל אני מאמין שבסוף המדינה תחליט שהאינטרס שלה הוא לקדם ולאשר את הקמת העיר, ובמהרה נראה איך האור דוחה את החושך", מסכם גולדשטיין.