X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  כתבות
איני מבקר תיאטרון מקצועי, אך מוטו "דו-הקיום" של התיאטרון לא עבד. בהצגה היו לפחות שלושה קטעים שסתרו את המוטו הזה והייתי אומר שלפחות בקטע מסוים הייתה אמירה מסוימת של התרסה לתרבות היהודית
▪  ▪  ▪
לתיאטרון לא צריכה להיות אמירה פוליטית אקטואלית [צילום: אתר התיאטרון הערבי-עברי יפו]

הזדמן לי השבוע לראות את ההצגה "נשף יפו" בביצוע התיאטרון הערבי-עברי באולם רב קשתות וקימורים מהתקופה העותומאנית ביפו. באולם הקטן סודרו מושבי הצופים באופן שאפשרו את מעבר השחקנים בין המושבים לכל כיוון. במעברים בוצעה ההצגה.
ההצגה עוסקת בתיאור אירועים מכוננים בעיר יפו מיום היווסדה ועד ימינו אלה. השחקנים, חלקם ערבים וחלקם יהודים, מתארים את האירועים במשחק, בשירה, בריקוד ובעיקר בדקלום. וכן בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.
השחקנים, בשינויי תלבושת תכופים, נותנים להצגה את אפיון ואופי התקופות המתוארות. איני מבקר תיאטרון מקצועי, אך מאחר שכבר ביקרתי ביותר ממאה הצגות תיאטרון בימי חיי, הרי אוכל לאפיין את טיב ההצגה מבחינת המשחק דומה להצגות של בתי ספר למשחק.
הבינותי כי המוטו של תיאטרון זה הוא "דו-קיום", אך היו בהצגה זו לפחות שלושה קטעים שסתרו את המוטו הזה והייתי אומר שלפחות בקטע מסוים הייתה אמירה מסוימת של התרסה לתרבות היהודית. מיד בתחילת ההצגה כאשר השחקנים כקריינים הציגו תיאוריות שונות על יסוד העיר יפו, אחת האמירות הייתה שהעיר יפו נוסדה לפני כששת אלפי שנים והמייסדים דאז הם אבותיהם של הפלשתינים דהיום.
במילים אחרות,זכותם של הפלשתינים על הארץ מגעת עד ששת אלפי שנים אחורה, הרבה יותר מאשר זכותם של היהודים על ארץ ישראל.
בקטע נוסף מתואר מפגש בין "אנטיוכוס" שמודיע כי בא להרוג ולהשמיד את היהודים לבין "יהודה המכבי" שיוצא נגדו וכובש את יפו. מי שאוזנו רגישה חש בהדגשה המיוחדת שהשחקן המגלם את "אנטיוכוס" מבטא את המילים על הריגת והשמדת היהודים. לעומתו הופעת "יהודה המכבי" קצת מגומגמת ומהוססת.
אך לטעמי, הקטע "השערורייתי" ביותר הוא קטע שמתייחס לשנות ה-30 של המאה הקודמת ובו מוצגת דמותה של הזמרת המצרייה "אום כולתום", כנראה בהופעה ביפו, בשירה כמובן. ומנגד דמות שמגלמת את שחקן הבימה "קלצקין" בשיר מתוך המחזה "הצוענים של יפו" של המחזאי נסים אלוני. הופעתה של "אום כולתום" הייתה מאוד מרשימה תרבותית ומכובדת ומנגד דמות היהודי לבוש כליצן ורוקד כצועני.
האמירה ברורה: התרבות הערבית המכובדת לעומת התרבות היהודית שסימלה הוא ריקוד צועני. אני מאמין שלתיאטרון לא צריכה להיות אמירה פוליטית אקטואלית. יש להשאיר זאת למי שעוסק בפוליטיקה. על אחת כמה וכמה לתיאטרון שמעמיד בראש מעייניו את המילים "דו-קיום". הצגה זו בהחלט אינה מאוזנת מבחינת האמירה הפוליטית שבה. לא הייתי ממליץ עליה לידידיי.

תאריך:  17/07/2011   |   עודכן:  18/07/2011
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
"נשף יפו" - אמירה מתריסה לתרבות היהודית
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ליאון אלי
הרפתקאות משפחה שקוללה כי האם עשתה הפליה בין תינוקיה. רצף מטורף של דמויות ותלבושות. קצב מהיר ומעמדים מצחיקים מאוד. משחק מצויין, בידור קל, חביב שאין לו מסר חשוב או מסוים. משעשע ומהנה
דוד מרחב
בכירי השמאל הקיצוני התייחדו במועדון "צוותא" עם זכרה של רחל אבנרי, רעייתו של אורי אבנרי. צעירים לא נצפו באירוע
אלי אלון
מסמכים נדירים ועיתונים מלפני כ-100 שנה נמצאים במצב מתפורר בספריית "בית- אריאלה" בתל אביב
אבינדב ויתקון
לפני 22 שנה איים צ'ארלס יאקוב על רינה אבישר באקדח במהלך נסיעה שגרתית באוטובוס. לפני שלושה שבועות הוא נפגש איתה בביתה בנהריה, ביקש את סליחתה והשמיע את חזונו על הפיוס שבין הנוצרים הלבנונים ליהודים בישראל. סיפור לא שגרתי
הודיה כריש-חזוני
מצד אחד, המשפחות שבנו את בתיהן ביישוב ורוצות לפתח אותו. מצד שני, ישיבת ההסדר שקיבלה הבטחות, שילמה כספים ומעוניינת להחזיק בשטח, אפילו שכבר חזרה למקומה באפרת. איך ייפתר הסכסוך בין ישיבת 'שבות ישראל' לתושבי היישוב גבעות?
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il