פיצוץ "מלון המלך דוד" ב-22 ביולי 1946 אמור היה לסמל את נקודת השיא בפעולות "תנועת המרי" נגד הבריטים. הדבר הוטל על האצ"ל, משום שראשי תנועת המרי היו מודעים היטב לקשיי הביצוע ולא העזו ליטול על עצמם את הסיכונים הכרוכים בכך, תוך שהם נתלים בנימוק (הנכון כשלעצמו), "שלאצ"ל יש יותר ניסיון בפעולות מסוג זה." יחד עם זאת, לא סנה, לא גלילי, וגם לא יצחק שדה - התכוונו להותיר את הילת ההצלחה של המבצע לאצ"ל אלא ליטול אותו לעצמם. ורק כשנודע דבר ההרג הרב בעטיו של אי-פינוי המלון על-ידי הבריטים - מיהרו לתבוע ממנחם בגין, שייטול אחריות בלעדית למבצע, נאחזים בכל כוחם בטענה הכוזבת של יצחק שדה, "שהפעולה יצאה לפועל שלא לפי לוח הזמנים המתוכנן..."
האירוע הדרמטי תפס את הכותרות הראשיות בעיתונות העולמית.
"האצ"ל הצליח לחדור ללב לבו של השלטון הבריטי ולפוצצו...שבע קומות של אבן, בטון וברזל נחתכו כמו בסכין..."הודיע בקול נרגש קריין רדיו לונדון.
ריצ'רד קרוסמן , מראשי מפלגת העבודה הבריטית באותה תקופה, כתב כי נשיא ההסתדרות הציונית, חיים ויצמן, אמר לו לאחר הפיצוץ בהתרגשות, כשעיניו זולגות דמעות: "אינך יכול להכחיש כי הם עשויים ללא חת. אילו פוצצו את המטה הראשי של הצבא הגרמני, היו ללא ספק זוכים בצלב ויקטוריה." (
מעריב -18.7.86 )
מפקדת תנועת המרי שבמסגרתה בוצעה הפעולה ביקשה לזקוף את המבצע לזכותה - אך משנודע מספרם של ההרוגים (בשל אי פינויו של המלון על-ידי הבריטים), תבעה מהאצ"ל שייטול על עצמו את כל האחריות.
"כאשר ניתנה לאצ"ל ההוראה בדבר ביצוע הפיצוץ בבניין מלון המלך דוד", מודה ישראל גלילי, נאמר בה, כי אין לפרש את זהות הגוף המבצע. הנחנו כי ההודעה על המבצעים תבוא מטעמה של תנועת המרי ולא מטעם הגופים הנפרדים - הודעה מטעם תנועת המרי תוסיף משקל מדיני למבצע. כאשר ניתנה הוראה זו לא שיערנו כיצד יתגלגלו הדברים. עתה נשתנה המצב...פנינו אל האצ"ל כי יפרש את זהותו של הגוף המבצע, והאצ"ל עשה כן," הוא קובע בסיפוק... (עדות גלילי - ארכיון יד טבנקין).
ומעיר על כך מנחם בגין בספרו "המרד": "על אף הדרישה שלא לפרסם את זהות הגוף המבצע, קיבלתי לעת ערב של ה- 22 ביולי פתק מגלילי, שביקשנו להודיע ברבים , כי הארגון הצבאי הלאומי הוא שביצע את ההתקפה על מלון המלך דוד. גלילי הוסיף כי ה'הגנה' מצדה לא תפרסם כל הודעה. אנחנו מילאנו את בקשת ה'הגנה' ופרסמנו ללא דיחוי הודעה עובדתית על מה שאירע במלון המלך דוד. רק עובדה אחת לא הזכרנו והיא כי ה'הגנה' דרשה מאתנו ביום הראשון ביולי לבצע את הצ'יק..." (כינויה של הפעולה - י.ע.), ובגין קובל במרירות: "ה'הגנה' לא מילאה את חלקה בהסכם, למחרת היום פרסם קול-ישראל: 'תנועת המרי העברי מגנה את ההרג הרב שנגרם בפעולת הפורשים במלון המלך דוד' ".
יצחק שדה יצא מגדרו, כדי לנער חוצנו מכל אחריות לגבי פעולת מלון המלך דוד. הוא התרוצץ מאיש ציבור אחד למשנהו, כדי להסביר, "שגידי לא ביצע את התוכנית על-פי לוח הזמנים המוסכם - וזוהי הסיבה היחידה להרג הגדול." בין היתר הזמין אליו את יגאל אלון ושפך לפניו את לבו: "הם לא ביצעו לפי התוכנית שאישרתי," חזר וטען בקול חנוק.
"מאוחר יותר, ” המשיך אלון, "שמעתי מפי סנה וגלילי, שהם רתחו על ההרג ואינם מבינים, מה קרה, שהרי יצחק הבטיחם, שלא יהיו קרבנות אדם ..."
אם היו לישראל גלילי ספקות ביחס לגרסתו של ידידו, יצחק שדה - העדיף למלא פיו מים. לאחר הכול, טיעוניו של שדה שירתו היטב את הנהגת תנועת המרי בניסיונותיה לטשטש את שיתוף-הפעולה עם האצ"ל בנושא פיצוץ מלון המלך דוד, וכך גם לנער עצמה מכל אחריות. "לא עוררנו אז בטיעונינו הפומביים כלפי אצ"ל את העובדה, שהם לא הודיעו לנו את המועד - כי זה היה נותן אישור שלנו לעובדת מגעים ותיאומים מראש... במסיבות אלו," מודה גלילי, "לא רצינו לפרט יותר אלא לטשטש את כל הצד הזה של שיתוף-פעולה קודם."
אולם חרף השתדלותו לדבוק בעקביות בגרסתו של שדה בכל הפרסומים הרשמיים - לא תמיד השכיל להצניע את פקפוקיו בפליטות-פה אקראיות: "למחרת הבירור, הוא מספר, "נפגשנו, זאב פיינשטיין (ממלא-מקום הרמ"א) ואנוכי עם יצחק שדה. שנינו - פיינשטיין ואני - עודדנו את יצחק שדה. בחלל החדר ריחפה השאלה: 'האם הם רימו - או שמא הייתה כאן אי-הבנה נוראה ?'
גלילי ידע מהי התשובה . ועד כמה שלא ניסה להסתירה ולהחניקה, כעבור עשרים ושתיים שנה - היא פרצה מתת-מודעותו אל עדותו הכתובה.