מי אמר שעם ישראל לא יודע להפגין? - כשזה בוער בעצמות, גם מעמד הביניים יוצא סוף-סוף מאדישותו, והולך להבעיר את השטח. בהפגנה ההמונית אתמול (23.7.11) בתל אביב, ניתן היה להרגיש רוחות של שינוי. ריח המהפכה עמד באוויר, וקיתונות של המון זועם ניתזו לכל עבר. זהו הזעם של מעמד הביניים שנקעה נפשו, והוא הגיע בהמוניו להפוך את השולחנות. השור הזועם יצא מהזירה ושום חיצים לא יצליחו לסמם אותו יותר. מעמד הביניים, אותו מעמד חבוט, דיבר אתמול מדם ליבו והודיע קבל עם ועדה - די לנצלנות! נמאס לו להיות חמורו של ביבי (ראש הממשלה המכהן התורן), נמאס לו לשאת בעול לבדו. עם סיסמאות שלא יביישו אף קופירייטר מוכשר במשרד פרסום, הודיעו 20 אלף המפגינים לממשלה כי סדרי העדיפויות במדינה צריכים להשתנות. צדקה דפני ליף, מארגנת המחאה, כאשר אמרה לביבי כי לא רק הוא אשם במצב, אלא גם הממשלות שקדמו לו. ההזנחה הפושעת של קידום רפורמות חשובות בחברה הישראלית, הולכת שנים אחורה ונכונה גם לממשלות השמאל, של רבין וברק. כסף בקופה זה לא מה שהיה חסר, אלא שהממשלות העדיפו להיכנע ללוביסטים ולביורוקרטיה במקום להילחם על טיפוח הפריפריה, הנגשתה למרכז וחלוקה צודקת של כספי הציבור והנטל החברתי. עשרות האלפים שיצאו אתמול לכיכרות, באו לזעוק את זעקתם האחרונה רגע לפני שמישהו יכבה את השאלטר ויארוז את המזוודה. החלום הציוני של ייבוש הביצות והפרחת הנגב, לא יכול להמשיך ולהתקיים כאשר האזרח הפשוט לא מסוגל לגמור את החודש.

שבעים מסיסמאות ומהבטחות

ובשטח, בעוד יוזמי מחאת האוהלים והרופאים המתמחים מאחדים כוחות, שוב יעלה בעוד עשרה ימים מחיר הדלק וגם מחירי החשמל עומדים להאמיר ב-20%. רק נתניהו ממשיך להפריח סיסמאות ומבטיח לפתור את הבעיות באבחת "סופר-טנקר" אחת וגמרנו. הבעיה שנתניהו לא הבין עוד במחאה הראשונה (זו של הקוטג'), שעם ישראל שבע מהבטחות וממבצעים בשקל. אותו כבר לא יקנו יותר בסיסמאות "ירצו יקבלו, לא ירצו לא יקבלו". דור שלם דורש שינוי, וזועק את זעקת השבר האמיתית שלו. כדאי לנתניהו וחבר שריו לההאזין מחדש למילות השיר "אין לי ארץ אחרת": "...לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה, לא אוותר לה, אזכיר לה, ואשיר כאן באוזניה, עד שתפקח את עיניה".