אמש ראיתי את ההצגה החדשה המוצגת בתיאטרון הסימטא ביפו-"אגף 6" מאת אנטון צ'כוב. לפני ההצגה פגשתי ידידה ותוך כדי דיבורים על ההצגה אמרה לי שאינה אוהבת לראות מחזות של צ'כוב כי הקצב במחזותיו איטי מדי ולא מתאים לאופיה. בנוסף אין בהם מתח בעלילה, היא מתמשכת עד אין סוף מבלי שמשהו חשוב מתרחש. היא אמרה שבאה להצגה בהשפעת החבר שלה שהוא חבר של אחד השחקנים.
בתום ההצגה היא קראה לי ואמרה: ראה הצגה זו שינתה את דעתי על צ'כוב. זאת הייתה הפעם הראשונה שנהנתי מהצגה של צ'כוב. היא הייתה מרתקת, עניינית, מעולה והנאתי הייתה שלמה בכל רגע.
כמובן שעניתי שעם הדברים האחרונים שלה הסכמתי ואישרתי כל מילה.אכן זאת הייתה הצגה שעובדה ובויימה על-ידי יפים קוצר בצורה נהדרת.כ ל סצינה הייתה מלאת עניין, כל סצינה הייתה בנויה בפרטי פרטים בשימת דגש על כל פרט קטן ביותר כשהביצוע על-ידי כל אחד מחמשת השחקנים הצעירים בוגרי בית צבי מלפני כמה שנים היה מצויין.
הבמאי עיבד את המחזה כאשר נתן לו אופי של קומדיה דל ארטה. היא השתמש במסכות פנים שונות שהשחקנים החליפו מפעם לפעם. הקצב היה מצויין וקיבלנו עיבוד נהדר של מחזה קצר של צ'כוב שההנאה ממנו לצופים הייתה שלמה.
