ניק דיר בן ה-56 הנו מחזאי מפורסם באנגליה הכותב גם תסריטים לרדיו ולטלוויזיה. ב-1986 הוא כתב מחזה המתבסס על חייו של וויליאם הוגארת שהתפרסם באייורים הפורנוגרפיים שלו, זימה באפנה ועוד. המחזה שכתב פראי, לוהט,מאתגר, אכזרי מאוד,אפשר לומר אפילו סוריאליסטי במידת מה ובנוסף גם גרוטסקי ביותר. יש בו הרבה סקס, הרבה חרדה, מדובר בו על כסף, על צנזורה באותה תקופה ועוד. הוא עוסק בזמן בו כל סוג של ציור פרט לדתי היה נחלת העשירים בלבד. כאשר הוצג המחזה הוגארת כתב כי הוא רצה לכתוב מחזה על סקס בהתיחסו לזמן בו מילים כפמיניזם ,מיניות הומוסקסואליות לא היו קיימות. הוא כתב מחזה על עולם הלא מודע לפני פרוייד. המחזה הכולל סצינות ל"מבוגרים בלבד" רבות, מתאר בצורה פרובוקטיבית את התקופה ונוגע קלות גם בשטחי הפוליטיקה והחברה. "אמנות ההצלחה" מוצג כעת בפעם ראשונה בישראל ולא קשה לנחש את הסיבה.הוא יותר מדי בריטי, יותר מדי נוגע בדברים שהקהל שלנו רחוק מהם. המחזה שהנו דרמה מתרחש בלילה אחת במאה ה-18 כאשר למחרת לילה זה תוצא להורג אישה רוצחת בשם שרה. הצייר בא אל שרה כדי לצייר פורטרט שלה כשאחת המטרות שלו כסף. הפורטרט אינו מוצא חן בעיני הרוצחת הרוצה להשאיר פנים אחרות אחרי שתוצא להורג.העתיד שישאר -הפורטרט חשוב לה יותר מחייה שהם אבודים וכבר נחרצו. הצייר אינו מוכן לותר על הציור ולאפשר לאשה למות בכבוד. תפקיד זה ממלאת בהפקה זו בבית צבי בכשרון רב ובצורה נהדרת בתאל משיאן שניים הם התפקידים שקשה לא להתרשם מהם.האחד בביצוע בתאל והשני בביצוע אנה צ'רנוב-צנחני כלואיזה הזונה. השגן לא היה מורגש דיו ללא הבימוי מעולה,המתחשב,המרתק והעניני של אתי רזניק.היא העמידה את הבמה כולה ברגעים רבים לרשותן בלבד כאשר כל השאר משני ולא חשוב.משחקן של השתיים היה בנוי בפרטי פרטים,נהדר והן כבשו את הבמה ובצדק. אם נחפש הצדקה להעלאת המחזה אפשר לקחת בחשבון שהוא הועלה כי הוא נותן לשחקנים הצעירים של בית צבי להתנסות בתפקידים מעולים והם- השחקנים ניצלו אותם היטב בהראותם את כשרונם. אך לא רק בתאל ואנה הצטינו בהפקה. בתפקיד הראשי שיחק אבירם קליך.רוב הזמן הוא היה על הבמה.הוא ניווט בקלות בין היותו אמן- צייר לבין תשוקותיו המיניות, הפרברטיות והחריגות. הוא היה לגנטי, ג'נטלמן, התערטל, לבש שמלה, ספג מכות, עלבונות ועוד. זה תפקיד קשה לביצוע לא רק מנטלית אלא גם פיזית. נהנתי ביותר לראותו מבצע תפקיד זה. הוא מבלה עם זונה,מרמה את אשתו אך יחד עם כל זה, באמצעות הופעותיו של ראש הממשלה בביצוע אפי מרדכי עולה גם השאלה של העלאת חוק זכויות היוצרים. באופן כללי אפשר לומר שכל שאר התפקידים הנם בעצם תפקידים אפיזודיים הבאים כדי שהעלילה תמשיך להתפתח. ג'ין -יעל נחום אשת הצייר הנה אישה שמוצאה מהמעמד הגבוה.קשה לה להתרגל לסובבים אותה שלא ממעמדה. היא נקלעת שלא מרצונה למצבים מביכים ועומדת בהם במשחקה הטוב.היא אוהבת את בעלה, היא עדינה ואינה יכולה לתאר לעצמה שהוא בוגד בה ואינו אומר לה את האמת. ראיתי את לילך אליאש בתפקיד המלכה אך בערבים אחרים היא משחקת בתפקיד גב' נידהם.מעניין היה לראות את ההבדלים בגילום שני התפקידים באותו מחזה אך השונים באופיים.אין לי ספק שגם בתפקידה השני היא מצליחה כפי שהצליחה בתפקידה הקטן האפיזודי כמלכה השתלטנית והמוליכה את המלך כרצונה. רן גוזי כהרי פילדינג הוא סופר מצליח אך מתוסכל מהשינויים שרוצים להנהיג.הוא מצליח להרשים גם בתפקידים קטנים. יונתן משעלי ואבי גבריאלוב הסתפקו הפעם בנוכחות קטנה בהצגה בהתאם לתפקידים שהוטלו עליהם. מורן רוף טובה מאוד בערב שהיתי כגב' נידהם מלאת הסקס והתשוקה.בערבים אחרים היא המלכה. בעוד שהמערכה הראשונה קיצבית ביותר,מלאת התרחשויות מתח וענין במערכה השניה יש יותר מדי הצהרות. יש סצינות שלא כל כך חשובות להתפתחות העלילה וספק גם אם מישהו ירגיש בקיצורם. למרות זאת המחזה הנמשך כשעתיים וחצי, הזמן לא מורגש ועובר מהר בזכות הבימוי והמשחק הטובים. ראויה לאזכור התפאורה היפה שעיצב זאב לוי והמורכבת מעץ חציו מצוייר וחציו בעל שלושה מימדים.המרפסת שתפסה את רוב הבמה הייתה יעילה, קומפקטית ומילאה את תפקידה היטב.אירנה שר עיצבה טוב את התלבושות ואפי שושני היה אחראי על המויסקה היפה שהשתלבה בעלילה. עיצב את התאורה אפי אוגד והיא נתנה בסצינות מסוימות את האוירה הדרושה. לראות או לא לראות: הצגה מאוד יפה, בימוי ומשחק מצויינים ההופכים את ההפקה לראויה וממלצת ביותר.