תיאטרון הפרינג' בישראל הופך לאחרונה לבמה המרכזית. הפקות שתיאטרון רפרטוארי או מסחרי נמנע מלהעלות, בגלל סיכון של הפסד כספי - עולות בתיאטרוני השוליים, "תיאטרון תמונע”,” ת' הסימטה" ועוד. כשם שבלונדון אני תרה אחרי ההצגות בתיאטרון הפרינג', ובניו-יורק מעניין אותי כמעט רק מה שמוצג באוף-אוף ברודוויי - כך בישראל. למרות שהשוליים עדיין קטנים, ומספר התיאטרונים הנועזים מועט, אך מובחר, עדיין קיימת האפשרות לצפות בהפקות מרתקות בקרב בתי הספר למשחק, במחיר זעום, והנאה גדולה. שם גם לומדים לזהות מי יהיה הכוכב בשנים הבאות...
להצלחת הצגת "קילר ג'ו" יש לזקוף ראשית כל את המחזה שכתב זוכה פרס הפוליצר טרייסי לטס, שמחזהו "אוגוסט, מחוז אוסייג'” היה להצלחה גדולה בת' "הבימה" לפני שנה. מחזה שתופס אותך בגרון. שנית, בימויו של אלירן כספי (שגם אליו יש להפנות את הזרקור, כשטוענים שחסרים לנו בימאים...) שידע איך לבחור את השחקנים להצגה אחד-אחד. ולאו-דווקא מאותו מחזור של בוגרי אותו בי"ס למשחק. כל אחד עם רקע אקדמי שונה, אך ביחד - התבשיל יצא סופר-מוצלח.
כריס, (דני ברוסובני) בחור ניאורוטי משהו, שאמו זרקה אותו מהבית, מגיע באישון לילה לבית אביו. מסתבר, שהחבר של אמו סיפר לו שהיא ביטחה את חייה בסכום נכבד. מזה גמלה בתוכו ההחלטה לחסל אותה, ולהתחלק בכסף עם אחותו, שהיא המוטבה, ועם אביו, הנשוי בשנית. אחותו דוטי, (גאיה שליט-כץ) היא הדמות הרגועה והנעימה שבהצגה. ילדה-אשה, עדיין בתולה, שאחיה שומר עליה מכל משמר. האב - סמל לגבר מתבהם, חסר רגש ואטום (יפתח קמינר), נענה להצעת הרצח. ומי יבצע? שוטר שמשלים הכנסה כרוצח שכיר. חי מאור, הוא "קילר ג'ו”, אגרסיבי, שמבטו בלבד משתק. הוא טעון באגרסיות בכמויות. את הנערה הוא דורש כ"ערבון" עבור הפעולה.
מכאן מתחילים העניינים לקבל תאוצה. המתח עולה, התוכניות משתבשות, והסוף, כמו בדרמה יוונית קלאסית, הוא רווי דמים ומפתיע ביותר. דני ברוסובני לוכד את הקהל ביכולת המשחק הכובש ובאנרגטיות שלו. אתה ממש לא חש שזה משחק. כך מצמרר אותך חי מאור באלימות ובכוחניות שלו. הוא גם כובש את נפשה של הנערה התמימה, שמצליחה אף היא לחדור ללבו. גאיה שליטא-כץ מקסימה בצורה פנומנלית. שחקנית עם עושר ביטוי במינימום של תנועה או דיבור, אלא במבט ובהבעה. רוני יניב כ"שארלה", אשתו השניה של האב, היא שרלילה אמיתית. יודעת איך לצאת טוב מכל מצב. ממש מתאימה לבעל, יפתח קמינר המשכנע כאב הדפוק. משחק הצוות מתוקתק לעילא ולעילא. ברוסובני ומאור מרתקים את רוב תשומת לב הקהל, הודות לאנרגיות הזורמות מהם לקהל. כשהנשים - מאזנות את המתח ומאזנות אותו ברוך (שליטא כץ) ובנשיות (יניב). על-מנת שהקהל לא יעלה בלהבות מהמתח, יש הפסקה בהצגה הלא ארוכה מדי אך הטעונה. את עיצוב הבמה הריאליסטי עשתה גאיה שליט-כץ, עיבד את המחזה אלירן כספי, תרגמה סיון שטריקר-מור, את התלבושות עיצבה ג'ני חייקין, ואת פס הקול - אסף בוצר.
חוויה בלתי רגילה ובלתי צפויה ברמה שאסור להחמיץ.
