X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
מחזה עם שלושה שחקנים כאשר כל אחד מגיש את המונולוגים שלו ללא מגע וקשר בינם לאחר הניתוח מולי העיוורת נחשבת מבחינה קלינית כרואה אך מבחינה פסיכולוגית נשארה עיוורת האושר שהיה לה לעיוורת אבד לה לאחר הניתוח
▪  ▪  ▪
[צילום: אלי ליאון]

אין לנו בארץ הזדמנות לראות מחזות רבים של מחזאים איריים והפעם יש לנו הזדמנות כזו לראות מחזה שכתב האירי בריאן פריל שהוא אחד המחזאים הידועים של אירלנד ונחשב לחשוב מבינם בתקופתנו.
הוא כתב את המחזה "מולי סוויני" ב-1994 כאשר ב-1979 כתב מחזה אחר הבנוי באותה מתכונת של מולי סוויני.
בריל כותב באנגלית למרות רצונו לכתוב באירית וזאת הוא עושה כדי שמחזותיו יזכו לתפוצה רבה יותר.
בכתיבת שני המחזות בצורת פרוזה - מונולוגים - הוא חשב שזאת צורה שבה יוכל להתגבר על מגבלת הלשון.
למעשה מולי סוויני אינה הצגה בצורה שהיינו רגילים לראות עד היום.
בזמן האחרון במקרה או שלא במקרה מתוך 10 הצגות שראיתי 7 היו בסגנון זה. האם זה מקרה? נראה לי שזה הסגנון החדש של הבימוי, שלי לא נראה כלל.
סגנון חדש זה של בימוי הצגה הוא ללא דו שיח וללא דיאלוגים. יש מונולוגים הבאים אחד אחרי השני והם המהווים את ה"הצגה" כולה.
במולי סויני כל שחקן משחק לעצמו, כל שחקן נמצא בעולמו שלו ללא כל קשר עם הפרטנרים שלו - השחקנים האחרים. אין מגע ביניהם וגם לא קשר של מבט או מילה המופנת אל השני. האם זו האופנה החדשה בתיאטרון? מקווה שלא.
מולי סוויני הנה הצגה סטאטית. אין בה כמעט תנועה של השחקנים. כל אחד עומד בפינה הקבועה שלו ולא מחליף מקום. יש מעמדים שהוא לא זז משך דקות ארוכות.
כל אחד מגיש את המונולוג שלו לפי סדר קבוע שכמעט ולא משתנה. הרופא מדבר, לאחר מכן הבעל ולאחריו האישה ושוב הרופא, הבעל וכו'. שום גיוון. שום תנועה. כאשר האחד מדבר השניים האחרים קופאים במקומם.
כל אחד מדבר על דברים הנוגעים לו ללא קשר בין סיפור לסיפור.
האחד לא מתבונן בשני גם כאשר במונולוג יש כביכול שאלה אל השני ותשובה.
התפאורה והתלבושות - פולינה אדמוב הנה עיגול באמצע הבמה כששלושת השחקנים כל אחד במקום קבוע עומד כמעט ללא תזוזה ובקדמת הבמה בריכת מים קטנה כשמפעם לפעם מולי מכניסה את רגליה בתוך המים.
בכמה מעמדים כנר - נמרוד נול - מסתובב על הבמה כדי להנעים בנגינתו היפה את הזמן.
התאורה - רוני כהן יחד עם התוכן הופכים את המחזה לפיוטי ביותר.
ג'טה מונטה ביימה כל זאת בימוי איטי ומתמשך, בימוי ללא קצב, בימוי פיוטי מאוד.
השחקנים במשחקם המעולה מרגשים אותנו. למרות צורת המחזה והודות לבימוי המיוחד והטוב של מונטה, כולם גורמים להנאה לצופים אם כי הנאה מסוג אחר.
זהו אתגר גדול לחאן הירושלמי כאשר העלה הצגה זו וטוב שעשה כך.
המחזה מבוסס על מקרה אמיתי בו בעלה של עיוורת 40 שנה ורופא מנסים להחזיר לה את הראיה. השאלה היא האם הניתוח יצליח והאם העיוורת תוכל לראות משך כל חייה.
פרנק (יואב הימן) כבעלה מתקשר עם רופא ד"ר רייס (אבי פניני) הרוצה לחזור לעבודה לאחר שירד מגודלתו. הוא משתמש בעיוורת כשפן ניסיונות אם כי מזהיר מה עלולות להיות התוצאות הנובעות מהניתוח.
בסופו של דבר מולי נחשבה מבחינה קלינית כרואה אך מבחינה פסיכולוגית נשארה עיוורת.
לאחר הניתוח חלק מהראיה חזרה אך הראיה שלה הייתה עיוורת.מולי הייתה אומנם תקופה ארוכה עיוורת אך לא הרגישה זאת בגלל אביה שדאג לה לכל. האושר שהיה לה כעיוורת אבד לאחר הנתוח.
כל המונולוגים כאמור מבוצעים מצויין. התפאורה והתלבושות עוצבו על-ידי פולינה אדמוב. חצי עיגול באמצע הבמה כאשר שלושה שחקנים כל אחד במקומו הקבוע ללא תזוזה ושינוי מקום נמצא על הבמה לאורך כל הערב.
בקידמת הבמה בריכת מים קטנה כשמפעם לפעם השחקנית (אורית גל) המשחקת עיוורת מכניסה את רגליה בתוך המים.
אבי פניני משחק מצויין את תפקיד הרופא שירד מגדולתו ונראה כעת הן במראהו והן בתנועותיו יותר כהיפי פושט יד מאשר רופא. הוא נמצא בתנוחות משונות בזמן שכל אחד אומר את המונולוג שלו. הוא בשכיבה על הרצפה, בקריעה, בשכיבה על הבטן ועל הגב ועוד.
לראות או לא לראות: למרות צורת ההצגה היא מרתקת וחוויתית ביותר. כדאי לראותה כשמודעים לסוג ההצגה אליה הולכים.

תאריך:  14/08/2011   |   עודכן:  05/02/2012
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מולי סוויני - בריאן פריל - הרואה העיוורת
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
הודיה כריש-חזוני
מכתב שעליו חתומים ראשי המחלקות לארכיאולוגיה באוניברסיטאות תל אביב, ירושלים, באר-שבע וחיפה יוצא נגד כוונתה של השרה לימור לבנת לפתוח את השורות במועצת רשות העתיקות ולשנות את דרכי המינוי. יש הסבורים שמתחת לנימוקים המקצועיים מסתתר רצון לשריין את מועמדותו של פרופ' יורם צפריר - ארכיאולוג מוערך ואיש שמאל מובהק
עידן יוסף
ערכי התיישבות וחברה ממלאים משבצת שידור בערוץ 10. כעת נותר לקוות לשעת שידור ראויה יותר
עליס בליטנטל
מאז ששבנו בביקור ראשון בברלין, היינו כמוכי הלם. זה לא כמו שום דבר שדימיינו. חרף העכבות שהיו לנו לביקור בגרמניה - הכל נמס והתפוגג למראה מה שראינו וחווינו. העיר הכי קוסמופוליטית, שבה ועלתה מהריסותיה ובנתה, וממשיכה לבנות את פאר התרבות שהייתה בה, ויש מה להסיק מכך
עידן יוסף
משרד התחבורה עושה שימוש במערכת מיושנת המספקת מידע חלקי ולא בהכרח מדויק, ומעכב פרסום מכרז שיאפשר לשפר אותה ולספק מידע מקיף ומודרני שיאפשר נסיעה מהירה
יהודה יפרח
שתי הצעות חוק שעלו בכנסת במושב האחרון מציירות את הימין היהודי-ציוני כאופורטוניסט הנאבק על נתח מהצלחת במקום כריבון בעל אחריות כוללת. כדאי שמי שעתיד לשלוט יציג אלטרנטיבה מוסרית רצינית למחטפי השמאל ולא יפעל כמוהו
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il