ביציאה מאשדוד דרומה לעבר שדרות,
'עיר בירת המקלטים העולמית', שמתי לב כי על כביש 4 דרומה מצד ימין של הכביש ישנה מחאת אוהלים בדיוק לפני היישוב ניצן, עם שלטים: "6 שנים אחרי, עד מתי?". זהו כמובן המאהל של תושבי גוש קטיף לשעבר שגרים היום בניצן לאחר ההינתקות שהתרחשה ב-2005.
כמה אירוני הדבר. אותם תושבים בגוש קטיף הזהירו והפצירו בעם היושב בציון ובמדינת ישראל ובתקשורת ש"הטילים עוד יגיעו לאשדוד" אם לא תהיה נוכחות צבאית ואזרחית בעזה. והנה היום, באמצעות גראדים אירניים משופרים מאירן, עם טווח של 60 ק"מ מעזה, יושבי המאהל בשדרות רוטשילד נמצאים תחת אותו איום, וסביר להניח כי אף אחד ממנהיגי או מובילי המחאה הציבורית אי-פעם הפגינו לאור עקירת תושבים מבתיהם שגם כלפיהם עד היום אין צדק חברתי.
הפתרונות שמדינת ישראל נתנה לשדרות ו'חוטף עזה' לאחר ביצוע ההינתקות עלו למדינה מאות מיליוני דולרים במיגון בתי-מ
גורים, בתי-ספר ומבני-ציבור עד טווח 4.7 ק"מ מעזה. לטווח ה-40 ק"מ, כיפת הברזל בשווי מאות מיליוני דולרים פועלת כמו רולטה רוסית - בעיר היא תוכל ליירט רקטות נקודתית ולהגן עליה, אך אלו עוד ערים יישארו תחת מטח רקטות? עיירת פיתוח קטנה כמו אופקים יכולה רק לחלום שסוללת כיפת ברזל תגן על אוכלוסייתה המונה 30 אלף איש, הנמצאת 20 ק"מ מזרחית ממרכז עזה.
בינתיים, תושבי אופקים סופגים פגיעות קשות, ביניהן טיל הגראד שפגע באופקים במוצ"ש האחרון, נכנס היישר לתוך בית מגורים של משפחת אמויאל וגרם לנזק כה רב בתוך הבית. באופן אישי, לא ראיתי ממדי אסון כאלו בחמש שנים של תיעוד בשדרות. קירות בטון בעובי 20 ס"מ מפוזרים בחתיכות בכל הבית, אמבטיית קרמיקה מנופצת לחלוטין, הרס מוחלט בארבעה חדרים, כאשר בחדר השינה האחרון ישב לו בן-הבית כפיר בן ה-25, שנפגע קל מרסיסים ומצפצופי אוזניים קשים.
נראה כי המון משאבים וסכומי עתק פוזרו למתן 'פתרונות' שאינם אמיתיים לירי הטילים כתוצאה מההינתקות - בניגוד לטענות מובילי ומסבסדי המחאה ברוטשילד, ה'התנחלויות' אינן הסיבה העיקרית להוצאות הכספים או לחוסר השוויון במעמד הביניים. הגיע הזמן להתמודד עם שורש הבעיות ולא לחפש רק פתרונות נקודתיים הדואגים כל פעם להגנה של עיר אחת, אחרת.
עלינו לטפל בשורשי הבעיה - הם אונר"א וחמאס, המשתמשים בטרור, בחינוך ובתעמולה על-מנת לשלוט בעזה, וקוראים לחזור לכפרים בהם גרו לפני מלחמת העצמאות באשדוד, באשקלון, בבאר שבע וכולי, במקום לבנות את חייהם בעזה. עלינו לגרום לדעת הקהל בישראל להבין כי הבעיה אינה טריטוריה והתנחלויות, אלא הלגיטימציה שלנו כיהודים לחיות במדינת ישראל ולשמור על בטחוננו.
