בזמן האחרון ,לפני כשישה חודשים, קם בישראל תיאטרון חדש בשם "תהל" שהוא ראשי תיבות של "תיאטרון הומו לסבי". התיאטרון הוקם בהתארגנות בוגרי בית צבי במטרה להציג מחזות שלא מקבלים ביטוי מספיק בתיאטראות האחרים. התיאטרון הספיק כבר להעלות חמש הפקות שמסיבות שלא כאן המקום לפרטן לא הספקתי לראות. כעת מעלה התיאטרון את הצגתו השישית "סיפור אהבה בשלושה פרקים" מאת הרווי פיירשטין במרכז הגאה בת"א באולם שהפך גם לאולם להשכרה וגם אולם הבית של תיאטרון אחר שעד כה לא היה לו אולם משלו. זהו מחזה אוטוביוגרפי של המחבר שהינו גם שחקן ובעל פרס טוני על כתיבת המחזה והמשחק בו. המחזה נכתב לפני כ-30 שנה כאשר בהתחלה כל אחד משלושת סיפורי האהבה נכתבו והועלו על הבמה בערבים שונים.בהמשך לאחר שהסיפורים זכו להצלחה הם עובדו על-ידי המחבר עצמו למחזה אחד וכך הם מוצגים עד היום. ראיתי את ההצגה אמש והתרשמתי ממנה עמוקות.לדעתי היא אחת ההצגות הטובות ביותר המוצגות היום בתל אביב. אין זו הפעם הראשונה שהמחזה מועלה בארץ. זמן לא רב לאחר ששלושת הסיפורים אוחדו למחזה אחד הוא הועלה בתיאטרון בית ליסין. משתתפים בהפקה שראיתי בוגרי בית צבי וכן דינה דורון ששמחתי מאוד לראותה משחקת אחרי שלא יצא לי לעשות כן תקופה די ארוכה. כאשר הועלה המחזה בזמנו היה בו חידוש והעזה להעלות בגלוי מחזה עם נושא הומוסקסואלי אשר אינו מציג אותו בצורה סטריאוטיפית, מעוותת ומצחיקה. אלון אופיר ביים את המחזה וגם משחק בו בתפקיד הראשי של ארנולד שהנו יהודי המופיע כדראג קווין השואף לפגוש גבר לא רק ליחסי מין אלא לאהבה,לרעות,כשותף לחיים, גבר שלפי המושגים שלו חייב להיות מאצ'ואיסט. הוא פוגש בחור כזה - את אד(אושרי סהר) - מורה המפחד לגלות את נטיותיו ברבים, נחבא אל הכלים שאינו נמנה על מבקרי הברים וחדרי חושך ומתוך חישובים שונים מתחתן עם לורן (סיוון קרצ'נר) דבר ששובר את ליבו של ארנולד שחשב שמצא את מבוקשו. אד הנו ביסקסואל שאינו יכול להחליט איזה העדפה מינית מתאימה לו ביותר ומה משיכתו הגדולה יותר. בהמשך ארנולד מכיר את אלאן (גיל וויס) צעיר יפה דוגמן. לורן היודעת על נטיות בעלה מזמינה את ארנולד לבלות סוף שבוע בביתם ובהשפעת אלאן הוא מסכים.שם כולם מנסים להתחיל עם כולם, חלקם בהצלחה וחלקם בהצלחה חלקית. אלאן נרצח ע"י בריונים. ארנולד שוב לבד.אד שאינו מתגורר יותר עם לורן, מבקש את קירבתו של ארנולד ומתגורר בביתו. בבית נמצא גם דיוויד(אביהוד תדהר) נער מוכה בן 15 המועמד לאימוץ על-ידי ארנולד. שלושתם מצפים לביקורה של אידה(דינה דורון) אמו של ארנולד. לצד סצינות מלאות הומור,נידונות גם שאלות רציניות כגון היש הבדל בין אלמנות אישה לבין אלמנות גבר שאיבד את מאהבו שנרצח בגלל היותו הומו. האם הומוסקסואל מסוגל ובריא שיאמץ ילד גם כן הומו והאם יכול הוא לתת לו בית חם, דוגמה אישית וחינוך כראוי ועוד שאלות העומדות בפני בחור בעל נטיות ומשיכה לגברים. בימויו של אלון אופיר קיצבי ביותר,מעולה, מלא מתח פנימי ויחד עם זאת בעל סצינות מלאות הומור על רמה. יש הרבה רגש בבימוי זה,רגש המשפיע לא רק על השחקנים אלא ובעיקר על הקהל. המשחק מצויין בכל ההצגה אך במיוחד במערכה האחרונה. הוא ריגש רבים בקהל ואפשר היה ללא קושי להבחין בעיניים אדומות ומדמעות. היו בהצגה מעמדים בהחלט מרגשים והזדהות מלאה של הקהל עם המדובר מעל הבמה. משחקו של אלון אופיר וירטואוזי, בעל עוצמה ומעמדים שנחרטים עמוק בזכרון. הוא המניע את ההצגה.הוא נמצא כמעט כל הזמן על הבמה.הוא העיקר בה והוא עומד בכל המשימות הללו בהצלחה כבירה הראויה להערכה רבה וכבוד.הוא גם שר כמה שירים באנגלית בקולו הערב ובהגשה נהדרת. הוא משחרר כמויות עצומות של רגש שהיה חבוי כנראה עמוק בגופו של ארנולד בחוסר אפשרות להשתחרר ממנו עקב בדידותו וחוסר האהבה הכנה. מצטרפת אל אלון דינה דורון במשחק גם כן מצויין,רגשני של אם האוהבת את בנה אך אינה מוכנה לקבל דברים הנראים לה לא הגיוניים. היא אינה מתערבת בניהול חייו הפרטיים של בנה אך עוזבת את ביתו בטרם עת כאשר הוא אינו מוכן לחייות לפי השקפת עולמה הנראה לה כנכון. דורון נהדרת כאמא יהודיה וכאמא בכלל האוהבת את בנה אך אינה זזה מעמדותיה. היא חיה וגם נותנת לאחרים לחיות כבחירתם. הן דורון והן אלון אנושיים מאוד, בעלי השקפות שונות אך יחד עם זאת בעלי עקרונות שקשה לשכנע אותם בצדקת העיקרון של השני. ההתפרצות וההתנגדות שלהם במערכה השלישית היו לדעתי שיא ההצגה המעולה הבנויה לפרטי פרטים והמבוצעת בצורה מרשימה.זאת סצינה שקשה להשתחרר ממנה זמן רב. אבי סהר משחקו אמין. הוא מחושב, אינו ספונטני, הולך אחרי משיכתו ואהבתו ומתברר שהן מעל לכל יתר חישוביו. אלאן אינו מצליח לסיים את המחזה בגלל הרצחו. הוא משחק את היפה שכולם נמשכים אליו ומנצל עובדה זו במרץ,בזריזות ובצורה יפה. דיוויד (אביהו תדהר) הוא ילד-שחקן נהדר. מלא חן נעורים, מרץ ללא סוף,חכם, כריזמטי המשאיר אותנו עם עובדה לא מובנת כיצד הוריו יכלו להפוך אותו לילד מוכה ולא לחבב אותו. לורן הנה אישה אינטליגנטית ללא דעות קדומות, מנסה לעזור לשקם את חיי הנשואין שלה. משחקה טוב. רבקה משולח תרגמה את המחזה והתאימה את התרגום לימינו אנו בצורה נהדרת. את התפאורה המינימלית הן בגלל המקום והן בגלל אילוצי תקציב של התיאטרון הצעיר יוצרה בחן רב ע'י תרזה אברהמי. יחיאל אורגל עיצב את התאורה.את התלבושות של יום יום עיצב אורן דר. עיבד וליווה את השירים אמיר לקנר.כולם עשו עבודה טובה מאוד. לא אתפלא שאחד התיאטרונים הגדולים, לאחר שתהל יסיים את הצגות המחזה לפי תכנונו, יתן את חסותו להצגה ויציגה תחת קורתו. לראות או לא לראות: הצגה מרגשת, מרשימה, אנושית מאוד, משחק וירטואוזי של אלון אופיר, מעוררת למחשבה. חובה מהנה לראותה.