השעון - כסמל

כשסוזן לנדאו, האוצרת הראשית לאמנות ולאמנות עכשווית במוזיאון ישראל, ראתה את הסרט בלונדון באוקטובר 2010, מיד גמלה בליבה ההחלטה שצריך להביאו לארץ. בירושלים הוא מוצג כעת בין המקומות היחידים והראשונים בעולם שזכו לזה, הודות ליוזמתה. כשהוציאו אותנו מהאולם לאחר שחזינו בשעה מתוך הסרט באירוע לעיתונאים, שאלתי: מדוע רק שעה? הרי אי-אפשר לעזוב סרט כה מהפנט לאחר צפיה כה קצרה?, ענתה לי רחל שכטר, דוברת המוזיאון: בבקשה, תבואי ביום אחר, ותשבי בנחת ותצפי בחמש או שבע שעות כרצונך. וזה מה שאעשה. פשוט אי-אפשר לעזוב את האולם, כי דווקא משום היות הקטעים כה קצרים - הם כל כך משמעותיים ותופסים אותך בגרון. תוך כדי הצפיה במעמדים הקשורים כולם בשעון ובטיימינג, שכה גורליים לגבי התרחשות הסרט, כמו גם לגבינו בחיים - אנו פוגשים את כל הכוכבים של אי פעם, מתחילת היות הסרט ועד לשנה האחרונה. מצ'רלי צ'פלין והשמן והרזה, ג'יימס קאגני, ועד לליאונרדו דיקפריו, ג'יימי קמפבל באוואר, כוכב הסידרה "קאמלוט" (המופיע כעת בערוץ הלווין בתור המלך ארתור) בקטע מסרט מתח עם סידני פואטייה, ג'ון גנדולפיני כקולונל אמריקני בסרט, לא כ"טוני סופרנו", ופיי דנאוויי שלרגע חשבתי שזו ג'ון קראופורד, בקטע משמעותי מהסרט "אמא יקרה" על חיי כוכבת העבר. פגישות קצרצרות אך נוקבות ומרטיטות. כל אוהבי הקולנוע לדורותיהם יתענגו על כל קטע וקטע. כריסטיאן מארקליי החל לעסוק בווידיאו כבר בסוף שנות השבעים, עוד כשהיה מחלוצי הדי- ג'ייז, בערבלו קולות ומוזיקה להנאת הצעירים במועדוני הריקודים. כבר אז, החל לערוך ולהדביק קטעי סרטים, ויצר סרטים שהוצגו והפכו בהמשך לציוני דרך בתולדות הווידיאו. כמו: "טלפונים" מ-1995, "ווירטואוז" מ-2000 ומצוי באוסף מוזיאון ישראל מ-2003; ו"קוורטט" מ-2002. בסרט הווידיאו הזה, "השעון", המוקרן על מסך גדול, הזמן בו מתרחשים הדברים תואם לזמן הצפיה המקומי בו. כך אתה חש כמו חלק מההתרחשות, והדרמה, הנרטיב הרומנטי או המותח תלויים בטיימינג של המוצג, תוך כדי מבט בסרט על שעון - יד או על קיר, או על הביג בן. הפילוח של הסרט המקורי לקטעים תוך כדי התאמתם לזמן בו מראה השעון בסרט - מזכיר את התייחסותו של דאגלאס גורדון לסרט "פסיכו", אותו "האריך" לזמן של כמעט יומיים, ע"י הקרנתו בהילוך איטי. ממש מופלא, כיצד משמעות הסרט השתנתה, והצפיה גם בקטע בלבד הייתה צפיה ביצירה בפני עצמה, עם המון עוצמה ומסר, במיוחד סצינת הרצח במקלחת. הסרט הוצג במסגרת תערוכת יחיד במוזיאון "M.oM.A" בניו-יורק, שיוחדה לגורדון. המוזיאון זכה בעבר בפרס ה"אוסקר" על היותו הראשון בהכרתו בתחום הצילום כבאמנות. אמנות הווידיאו כיום היא הדבר המסמל יותר מכל את האמנות כיום. לדברי ג'ימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, אם בעוד מאה שנים יביטו אחורה, ויישאלו מה הייתה פיסגת האמנות בדורנו- התשובה תהיה - הווידיאו. כך לוכדים את תשומת הלב כיום אמנים כמו ביל וויולה (שלטעמי הוא מספר אחד בעולם בתחום הווידיאו), ואמני גלריה "וייט קיוב" בלונדון, שקידמה אותם והציבה אותם בקידמת הבמה של אמנות הווידיאו כיום. בכל מוזיאון בעולם שתבקרו כיום, תוכלו לצפות בתערוכות המוקדשות למדיום הזה. מוזיאון ישראל, שחגג ביום ביקורנו מלאת שנה לשיפוץ וההרחבה שלו, חגג גם את הצופה המיליון מאז פתיחתו המחודשת. בניו-יורק, לוס אנג'לס ומוסקבה, שם הוצג "השעון" אחרי לונדון, השתרכו תורים ארוכים לצפות בו, כשהוקרן סביב השעון. בישראל הסרט מוקרן רק בשעות בהן מוזיאון ישראל פתוח, נסגר בערב ונפתח בבוקר, תוך התאמתו בכל פעם לזמן המקומי. ביקור מענג, מהנה ומרטיט. לא מומלץ לילדים. בית הקפה הצמוד לאולם הקרנה יכול להרגיע את הרעב, כך שקחו את הזמן בכיף.