אשת העסקים ליאורה חכמי, נכדתו של גזונדהייט, סיפרה לפני ארבע שנים, כי סבה השאיר צוואה, שלפיה יש להשתמש בבניין לצורכי ציבור וחינוך. ואכן, הבניין המשיך לשמש כבי"ס תיכון עד 1977. באותה שנה עבר "בית צעירות מזרחי" אל קריית החינוך שמעבר לירקון, והבניין הועמד לשימוש מכללת "תלפיות" למורות דתיות. ב-1993 עברה גם המכללה לבניין חדש. המקום שימש בשנים שלאחר מכן כמשרדי ארגון נשי מזרחי, ששינה את שמו לאמי"ת. זה 12 שנים, משנת 1999, עומד הבניין ריק וללא שימוש. מי אחראי עליו? מי בעליו? העירייה אומרת שהבניין בבעלותה. מנהל אגף הנכסים בעירייה, אלי לוי, אמר היום כי הבניין היה עשרות שנים בבעלות העירייה. איך ומתי הועבר מבעלות ארגון נשי מזרחי לבעלות העירייה? לא ברור. שאלה זו אינה חשובה ביותר, מאחר שהעירייה נוהגת בו מנהג בעל-בית, ככל הידוע ללא התנגדות של מישהו. בכל השנים האחרונות מנסה העירייה להשכיר את הבניין, כשהיא מביאה בחשבון מגבלות עיקריות: זהו בניין לשימור, אסור להורסו ויש לשפץ אותו; עליו לשמש לצורכי חינוך, תוך כיבוד צואתו של הנדבן. הבניין הוא בן ארבע קומות, 3,000 מ"ר. שלעירייה נשארו בסך-הכל עשרה מבני ציבור בבעלותה בתל אביב. לכן, היא שומרת על הבניין האמור כבבת-עיניה, ולא תמכור אותו ליזם פרטי לצרכים מסחריים. זאת ועוד: על-פי התב"ע המאושרת, יש להשתמש בבניין לצורכי ציבור בלבד!

לפני מספר שנים הוציאה העירייה מכרז להשכרת הבניין. זכתה בו חברת "אוהל מועד תיאטראות", שלמרות שמה ביקשה להפוך אותו לאכסניית נוער, בהמשך לשימוש המקורי כפנימייה לבנות. "אוהל מועד" הייתה אמורה לשלם דמי שכירות של 250 אלף שקל לשנה, בחוזה לטווח ארוך. העסקה לא יצאה לפועל, מאחר שהיזם ביקש אישור לבניית אגף נוסף - דבר בלתי אפשרי על-פי כללי השימור. לאחר מכן, באוגוסט 2007, אישרה מועצת העירייה עסקה להשכרת הבניין לשלוחה תל אביבית של בית הספר הירושלמי לאמנות "בצלאל". סוכם, ש"בצלאל" ישכור את הבניין ל-15 שנה, ישלם דמי שכירות של 16 שקל למ"ר לחודש, כלומר כ-600 אלף שקל לשנה, וישקיע 6 מיליוני שקלים בשיפוצו. העסקה לא יצאה עדיין לפועל, אך לדברי דוברת העירייה, היא עדיין עומדת על הפרק. מפעם לפעם מתנהל מו"מ עם גורם חינוכי זה או אחר על השכרת הבניין. דיברו עם המכללה למינהל, מכללת שנקר, מכון אבני והשלוחה הישראלית של מכללת ניו-יורק. מה שעומד על הפרק עתה הוא סיכום סופי של החוזה עם "בצלאל", פלוס פתיחת שני גני ילדים, כדי לענות על המחסור בחלק זה של העיר. יודגש: על-פי התב"ע והצוואה כאחד, אסור להפוך את הבניין לנכס מסחרי או לבניין מגורים. עליו להישאר נכס לטובת הציבור בתחום החינוך, בטווח של החל מגן ילדים ועד מכללה ללימודים אקדמאיים. אין לפורעי חוק מה לחפש בו.