הימים נוהגים כסדרם, אני איני כסדרי. לשעבר היו תוכניות הקיץ נכנסות לעיני האחת ויוצאות מעיני השנייה, שיודעות הן התוכניות שאינן כדאיות. היום נכנסת תוכנית אל עיני, שוב אינה ממהרת לצאת. מרגישה היא באדוניתה שיֵגֵעה היא ואין לה כוח לגרשה מעליה. מחמת מה יגעה, מחמת חום הקיץ מחמת היתושים המחציפים את עורי מחמת טרחת פרנסה, וביותר מחמת הידידים התמהים "כלום אינך מתכוונת לנסוע חו"לה? וכי אפסה סקרנותך?". ועל כך עונה אני בהינף של לאוּת, "כלום נתבלעה בינתי לנסוע בעונת הנופש? את זאת אותיר לבהולים ולחסרי הדמיון, כלומר לאופטימיסטנים".
כיוון שנטלתי על עצמי עול סיפורן של תוכניות הקיץ, אטול לי מידת אחריות ואחזור לשאת בעוּלן. ובכן, לרגל ט"ו באב חוללו אצבעותיי בשלט-רחוק עד שהגיעו אל 'ליל האהבה', שנחוג ברוב קהל וברוב תופים בחוף ניצנים. חוף ניצנים היה מלא, לבי לא נתמלא. איבר זה, שרעבונו אין לו שיעור ואין לו תחתית, פיטם עצמו בתהייה: מה בין דובשה של אהבה וחמודותיה ובין אלפי נערים ונערות הדחוקים בחוף כדגים מלוחים בחבית בשוק של לבוב ומיוזעים כסבלים בבית נתיבות, מהם צוהלים מהם סבלם ניכר עליהם. לעת עתה נהנים הם, בעוד שנים הרבה יתמהו כיצד זה לא נמלטו באבטומוביל וחזרו אל ביתם מבעוד שחר ולבשו בגדי לבן וחגגו את ט"ו באב בשופי, אולי באמצעות ספיד-דייטינג, הגם שקוּנ"ץ אמריקני הוא ולא עִברי, אך מה לעשות ונתחלפו העתים.
קמעה-קמעה עזבתי את 'ליל האהבה' של ערוץ 24, תחילה במחשבותיי ואחר בגופי. שוב שוטטתי בהיכלי השמחה הערירית הקרויים ערוצים. מה שביקשתי לא מצאתי ומה שמצאתי לא ביקשתי. על יד על יד הגעתי לערוץ בעל השם התלמודי 'קומדי סנטרל', שם נערך ספיד-דייטינג מסוג אחר: מרתון של סטנד-עפיסטים, איש איש מהם מופיע כשתי דקות ונעלם חזרה אל אלמוניותו.
אקח לי מידה של תיאור. עומדים להם בחורינו על קתדרה קטנה ועושים כמעשה סיינפלד. אלא שסיינפלד לובש לו פנים של שווה נפש ולוקח לו חיוך של ריחוק, כאילו אחת היא לו אם יצחקו ממהתלותיו אם לאו. ומה עושים הסטנד-עפיסטים הישראלים? מקצתם רעודי לשון מקצתם רעודי תזזית כאחוזי הלם קרב מקצתם מרושלי הומור ואחד מהם, תשעה קבין של וולגריות ירדו אל גרונו (הקב העשירי הספיק לברוח). באו בחורינו לעשות לפנינו קומדיה, ונמצא שאנו רואים בהם טרגדיה. רק המנחה,
יעקב כהן, קסמו רב הוא, בין אם שותק בין אם מדבר. ואפילו אומר דבר שטות, חן משוך עליו.
כיביתי את הטלוויזיה ובא הירח וצינתו המתיקה את הרקיע ואת הארץ. אותה שעה לא חשתי לא שמחה ולא עצבות.
