שאול סטריקובסקי, יהודי שגילו נושק ל-90, הוא איש עסקים ויזם; גם בתחומי נדל"ן. בבעלותו מבנה ברחוב בהרב בחיפה. לפני כ-15 שנה עלה בדעתו רעיון להסב את המבנה למוסד גריאטרי. הוא פנה לגורמים ממשלתיים שונים, ולאחר סחבת מקובלת בתחום הם נתנו לבסוף את הסכמתם. אבל רגע לפני שהתוכנית החלה לקרום עור וגידים, נמסר לו מנציבות כבאות האש כי הם אינם נותנים את ידם לאישור התוכנית. הסיבה: צינור נפט עובר בסמוך למבנה.
"אתם השתגעתם?!" לא האמין סטריקובסקי למשמע אוזניו, "הלו מדובר בצינור נפט שהיה פעיל בתקופת המנדט הבריטי. אכן הוא שימש באותה עת להובלת נפט מעירק למפרץ חיפה, אבל מאז חלו, אפעס, קצת שינויים במזרח-התיכון. כבר קרוב ליובל שנים (באותה עת) שלא עוברת בו טיפת נפט אחת!"
זה לא משנה, אמרו פקידי כבאות האש, צינור נפט, זה צינור נפט ואין מצב שנתיר לקשישים להתגורר בסמוך אליו.
"אבל, רגע", מחה סטריקובסקי, "הרי אותו צינור נפט עובר בסמוך לבית-ספר שכונתי. זה בסדר? ליד ילדים אין בעיה שהוא יעבור?!"
את הנעשה אין להשיב, אמרו לו הפקידים.
"אתם יודעים מה", הבזיק בראשו של היזם רעיון, "אני מוכן לבנות חומת בטון בסמוך ולפני אותו צינור, שתגן על הקשישים".
אבל פקידי כבאות האש מאסו ביזם הטורדני ואפילו לא טרחו לענות להצעתו זו.
דובר נציבות כבאות אש מסר בתגובה כי "מכלול של סיבות מנעו מתן אישור לאותה תוכנית".
הסיפור על נפלאות הביורוקרטיה הנדל"נית בסמוך לצינור הנפט ההיסטורי, הוא עסיסי במיוחד אך לא יוצא דופן. התהליך שעובר קבלן מהרגע שבו הוא מבקש להפוך תב"ע לדירה שמפתחותיה יימסרו לידי מר וגב' ישראלי - יכול להימשך 10 שנים.
"לא מדובר ברשעות", אומר מנכ"ל משהב תומר מוסקוביץ', "כך המערכת מתנהלת בתחומי נדל"ן".
מוסקוביץ' משמש כמנכ"ל משהב רק כשנה. במשך שנים רבות הוא שימש כיועץ משפטי של משרדי ממשלה שונים. בין היתר הוא כיהן גם כמשנה לראש מִנהלת סל"ע, צביה שמעון (שהחליפה את
יונתן בשיא). "גם אז", הוא אומר, "באו אליי המגורשים ואמרו לי שהמערכת מתנהגת איתם באכזריות. אבל לא הסכמתי איתם. עניתי להם שככה המערכת מתנהגת עם מי שהיא דווקא רוצה לקצר לו תהליכים. אין לכם מושג איזה מסלול נוראי עובר קבלן שמנסה לבנות בית בישראל".
ואז הוא מספר על דוחות הפרויקטים שהוא שמע מזקני עובדי חברת משהב, כשנכנס לתפקידו: "קח לדוגמה את הפרויקט שלנו במזרח נתניה. עשר שנים חיכינו שם עד שקיבלנו תב"ע על קרקע חקלאית. וזה כלום, יש כאלה שמחכים הרבה יותר".
דרך איפה עובר אותו מסלול חתחתים? "דרך איפה לא? תחילה אתה צריך ללכת לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אם הם מסכימים אתה עובר לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. מהרמה המוניציפאלית אתה עובר לרמה הממשלתית. בכל מקום אתה צריך להפקיד תוכניות עם מפות ובהן הפירוטים: היכן אתה מבקש את הבניין, היכן יהיו השטחים הציבוריים החומים, היכן השטחים הירוקים והיכן שטחי התכלת. אם קיבלת אישור מסוים מהוועדה המקומית, זה לא אומר שזה מחייב את הוועדה המחוזית. ממש לא. היא יכולה להחליט שבמקום שש קומות היא מאשרת רק ארבע קומות. וזה במקרה הטוב. במקרה הרע היא פשוט יכולה לדחות את האישור של הוועדה המקומית. ולך תתחיל את המסלול מחדש. ויש גם ועדות ערר על כל אחת מהוועדות שמנינו. כל ועדת ערר שכזו היא עצמאית וגם היא יכולה להפוך החלטה של הוועדה שקדמה לה. ואם היא יכולה, האמן לי שהיא גם עושה כך. אחרי כל הדיונים והאישורים במחוזית, מפרסמים לציבור את הרצון להעניק אישור לבנייה וזה כדי להזמין כל דיכפין לבוא ולהגיש את התנגדותו. וההתנגדויות מגיעות: מהשכנים, מה'ירוקים', סתם מקנטרנים. וכך עוד שנה וחצי יכולות לחלוף".
ואז אפשר להתחיל לבנות? "ממש לא (מגחך). אחר כך אתה צריך לצאת ל-Game B שזה בעצם מסלול לבקשת היתר הבנייה. אבל רגע, עוד קודם לכן יכול להיות מצב שאתה תקוע כי הממשלה לא ממהרת לבצע התניה שנמצאת בתב"ע. כך קרה לנו בפרויקט נחלים, שאחרי שנים של דישדוש בוועדות השונות נזכרו לפתע כי הקמת המחלפון בסמוך לשכונת גני-הדר בפתח תקוה, היא תנאי הכרחי למתן אישור לפרויקט המגורים שלנו".
צודקים. היציאה מאותה שכונה נעשית בבוקר מציר אחד בלבד. אתה רוצה להוסיף נפח של רכבים? תוסיף עוד יציאה. "אין בעיה. אבל למה רק אחרי שנים מתחילים לטפל בנקודה הזו? הרי זה נתון שהיה ידוע כבר בתחילת התהליך. מה, אי-אפשר לעשות במקביל שני דברים? אם אתה יודע כבר בשנת 2006 שלא יהיה מנוס מבניית המחלפון אז איך קורה שרק בסוף 2010 מתחילים לטפל בנושא הזה בשטח. התב"ע קובע שעד שלא יתחילו לבנות את המחלפון, לא נוכל לבנות בשטח. אבל לממשלה, למע"צ, זה לא היה אכפת. חלף זמן רב עד שהמחלפון התחיל להיבנות. וזו רק דוגמה אחת לכך שהמערכת הממשלתית מקדמת דברים בטור - דבר אחֲר דבר - ולא בכמה דברים בו-זמנית לכל רוחב השורה".
ואז אפשר להתחיל לבנות? "מה פתאום! עוד אין לך היתר בנייה. אחרי שגמרת עם הוועדות השונות וגם עם ועדות הערר, אתה צריך ללכת עם פנקס צ'קים ולרשום צ'ק לטובת היטל בנייה ואחר-כך צ'ק לאגרות בנייה והיטלי פיתוח. ועדיין לא סיימת עם הפיקוח והרגולציה. כי במקביל אתה צריך לעבור דרך מערך הכבאות וחברת החשמל ופיקוד העורף וגם פקיד היערות, שיבדוק את נושא העצים במגרש שלך".
איך העצים קשורים לבניינים המתוכננים? "אם יש לך עצים מיוחדים הם קשורים, ועוד איך קשורים, להיתר שתקבל או שלא תקבל לבנות במקום. באחד המקומות שלנו היה עץ אקליפטוס, שהיה תקוע באמצע המגרש. אקליפטוס רגיל, לא תגיד פיקוס בנגלי כמו זה שנמצא ב'מקווה ישראל'. ולמרות זאת, לא נתנו לנו לכרות את אותו אקליפטוס. נאלצנו לבנות תוכנית אדריכלית חדשה שתתאים את עצמה לנוכחותו. זה יותר עלויות, דבר שמעלה כמובן את מחיר הדירה, פחות אחוזי בנייה אבל בעיקר הרבה יותר זמן של סחבת".
ואז אפשר להתחיל לבנות? "כן, אז סוף-סוף אפשר. אם מדובר בבניין גבוה, מודרני, הבנייה יכולה להימשך עד 30 חודשים. ואז, אחרי שגמרת לבנות, אתה צריך לקבל את טופס 4, שמאפשר לך לחבר את הבניין לחשמל ולמים ולאכלס את הבניין. אבל רגע, בשלב שאו-טו-טו אתה עומד לקבל את טופס 4, אתה צפוי לעוד ביקורת של כבאות האש. ואז הם יכולים להגיד לך 'שמע, זה נכון שעשית את כל מערך כיבוי האש על-פי התקנים שהיו נכונים בתקופה שביקשת מאיתנו אישור, אבל במקרה, ממש לאחרונה, לאחר שכבר בנית, התקנים השתנו; אז בבקשה תתאים את מערך כבאות האש בבניין לתקן החדש..."
שריפה זה דיני נפשות. אם יש חשש שהתקנים הישנים אינם טובים זה הגיוני שהביקורת 'תגדיל ראש'. "לא, זה לא הגיוני. לא מדובר במשהו שלא היה טוב, מבקשים להוסיף עוד מקדם ביטחון. על-פי הגישה שאתה מעלה אפשר גם לדרוש מהקבלן שירכוש כבאית לכל בניין שהוא בונה. ברור שתוספת של כבאית לכל בניין תוסיף למקדם הביטחון. ואולי נדרוש גם שכל חוצה במעבר חצייה יהיה ממוגן, גם כך אפשר להגדיל את מקדם הביטחון של שמירת חיי אדם. הרבה מאוד מהדרישות הללו לא באות ממקום של שמירה על חיי אדם, אלא מגישה של כסת"חיות. אם יקרה חלילה משהו - שיהיה רשום שהחמרנו עם הנהלים. כי בוועדות יודעים שלעולם, אבל לעולם, לא יאשימו אותם באיטיות ובסחבת ובהתעמרות בקבלנים ובעליית המחירים. אז למה שלא להמציא בכל פעם נהלים מחמירים חדשים?"