המיליארדר
שלדון אדלסון, וידידו איש העסקים
רון לאודר - מבעלי ערוץ 10, שוב מוצגים כאנשים רעים, הפוגעים קשות בערכים המקודשים ביותר בתחום העיתונות. הפעם, נטען, הם פגעו באופן אנוש ב
חופש הביטוי של העיתונאים והעורכים בערוץ 10, ונגסו, כביכול, ביכולתו של הערוץ לפעול למען הציבור.
הספין החדש מבית היוצר של ערוץ 10, כפי שנבהיר בהמשך, מגולגל עתה ומחלחל למרבית כלי התקשורת, שמציגים הכל במהופך. ביודעין ותוך שיתוף פעולה עם אנשי ערוץ 10. הנה, הכזבנים מוצגים כעיתונאים גדולים המגוננים על חופש הביטוי; ואילו אדלסון - שעמד על דרישתו לתיקון ופרסום התנצלות כפי שמאפשר לו חוק איסור לשון הרע, בגין הכזבים החמורים ששודרו בגנותו - מוצג כרשע, כמי שמאיים על חופש הביטוי בגלל 'זוטי דברים', וכמי שבכספו ובעוצמתו דורס את אותם עיתונאים ועורכים טובים וישרי-דרך, שבסך-הכל פרסמו לגביו כמה דברים מביכים שהינם בחזקת 'זוטי דברים' ביחס לפרסום הגדול והיקפו שנמשך כ-20 דקות.
נוסח דורסני? לטענת אותם עיתונאים ועורכים, הם נאנסו על-ידי אדלסון ולאודר לפרסם התנצלות בגין כתבת דיוקן על אדלסון ששודרה ביום 07.01.11, בנוסח בלתי פורפורציונלי ודורסני הפוגע בלגיטימיות ובעצמאות המערכתית של עיתונאי ערוץ 10 ועורכיו. לגישתם, ההתערבות מצד לאודר נוגדת את התחייבותו לאי-התערבות וחותרת תחת עצמאותה של חברת החדשות המחויבת על-פי חוק. שום מילה לא נאמרה על הפאדיחה הגדולה, על ההתרשלות החמורה מצידם, על ההפקרות, על עזות המצח, ועל הכזבים החמורים שפרסמו - שחייבו כמובן תיקון והתנצלות.
הטענות מצידם לא נותרו כאמירות בחלל הוירטואלי: מנכ"ל חברת החדשות, ראודור בנזימן, התפטר לאחר שהסכים לדבריו לקבל את הסכם-ההתנצלות לטובת עתידו של ערוץ 10; עורכת "השבוע", רותי יובל, הודיעה על התפטרותה; גיא זוהר, מגיש תוכנית "השבוע", התפטר מתפקידו בתוכנית זו (ימשיך בתפקידים אחרים בערוץ). זוהר אמר כי יש להרים 'דגל שחור' וטען כי מדובר בשבירה של ערכים מקצועיים ואתיים. דבר התפטרותם של השלושה שודר בכמה כלי תקשורת, ובראשם רשת ב' ו
גלי צה"ל, וכן בכמה כלי תקשורת נוספים (
מעריב, הארץ וכמה אתרי אינטרנט).
החובה להתנצל כשטועים למרבה הצער, גם עיתונאים מוכשרים כמו אלה המוזכרים לעיל טרם הפנימו כנראה, כי פרסום תיקון והתנצלות אינם בבחינת התקפלות, אם אכן טעו
בתום לב, אלא דרך נאותה וחובה חוקית לתקן פרסום שגוי או עוולה; אחרי הכל, לטעות זה אנושי; ואילו לפרסם כזבים בחוסר אחריות ובמצח נחושה ומבלי לבדוק קודם לכן - כפי שעשו, זה מעשה חמור המסכן את קיומו של ערוץ 10 שבקושי גומר את השבוע. פרסום בלא בדיקה ותוך התנהלות בריונית מעיד על חוסר תום לב ומחייב בדיקה שמא מדובר בכלל בכוונת מכוון מצד גורם הנמנה עם יריביו של אדלסון. התנהגות שכזו מחייבת סילוקם מהערוץ, ולא מתן במה תקשורתית משל מדובר באבירי חופש העיתונות.
מיותר כמעט לציין: מעמדם של בנזימן ורות יובל התערער מאוד בחודשים האחרונים בקרב הנהלת ערוץ 10, לאחר שהוכח מעבר לכל ספק דבר אחריותם - איש איש כפי חלקו - לכזבים שפורסמו ושודרו, ובמיוחד להימנעותם מתיקון הכזבים, בזמן קרוב ככל שאפשר לפרסום המקורי, וסיכון קיומו של ערוץ 10 (אגב: שווה לבחון האם ראודור בנזימן ורות יובל היו בדרך החוצה שלא מיוזמתם גם בלי קשר לפרשת אדלסון-לאודר).
הספין המזויף מתוצרת ערוץ 10 הנערך בימים אלה נועד למטרה אחת: להטעות את הקוראים והצופים, ולהצניע את העובדה הפשוטה: ערוץ 10, עורכיו וכמה עיתונאים בו, המובילים אג'נדה מסוימת בתקשורת - שתכליתה נגד ונגד ונגד עשירים וטייקונים ובעלי הון - וזאת תוך כדי-כך שהם עצמם חיים ומתפרנסים מכספם של כמה מיליארדרים (
יוסי מימן, רון לאודר, ארנון מילצ'ן), החליטו להכין כתבת דיוקן על המיליארדר שלדון אדלסון, הנחשב לספונסר של ראש הממשלה
בנימין נתניהו. בפועל, הם 'סימנו' מראש את המטרה, ולכן פטרו עצמם מלבדוק באופן מדוקדק, ומבעוד מועד, את ההאשמות החריפות שעמדו לפרסם נגד אדלסון.
העלילות - אדלסון הוצג כפושע ייאמר כאן: לא היה מנוס מצד אדלסון אלא לעמוד על דעתו ולדרוש התנצלות. שכן, בערוץ 10 הוא הוצג בכתבתו של העיתונאי אבנר הופשטיין כפושע, במקרה אחד; וכתאו-בצע וכאדם שלא עומד בהתחייבויותיו, במקרה שני:
- א) עלילה מס' 1 - נטען כי אדלסון קיבל את רשיון ההימורים שלו בלאס וגאס באמצעות קשרים פוליטיים ותוך קבלת יחס מועדף. לא נחזור כאן על פרטי הדברים ששודרו. בפועל, הוצג אדלסון כמי שקשר קשרים בלתי חוקיים עם אנשים מפוקפקים וביצע עבירות שוחד כדי לקבל את הרשיון בלאס וגאס; ב) עלילה מס' 2 - נטען כי אדלסון חייב לעובד לשעבר שלו סכום של 400,000 דולר ולמרות זאת לא שילם לו את חובו. בפועל, הוצג אדלסון כאיש קטן ורב-מדנים, אשר למרות היותו מיליארדר הוא אינו מכבד את התחייבויותיו.
פרסום הדיוקן הכולל את הכזבים דלעיל הוצג על-ידי ערוץ 10 כפרי-תחקיר מעמיק שנערך במשך חודשים. מלבד העיתונאי הופשטיין שאף יצא לארה"ב להיפגש עם "מקורות", עסקו בכך עורכיו וגורמים נוספים. והנה מתברר, כי אין מדובר בתחקיר אמיתי ומעמיק, אלא בעבודה רשלנית וחובבנית שתוצאתה פרסום מופקר הכולל כזבים.
מינואר 2011 ועד שהושג הסכם בתחילת ספטמבר ל
נוסח התנצלות, התקיימו שיחות רבות בין הצדדים, כולל עם באי-כוחם. למפרסמי התחקיר ניתנה הזדמנות במשך תשעה חודשים להשיג מידע חדש - אם קיים - כדי להוכיח את טענותיהם. במהלך השיחות התבררו העובדות הבאות: בידי ערוץ 10 ו/או מי מאנשיו אין שום ראיה שתוכיח את טענותיהם החמורות. ובמילים פשוטות: הם שידרו את הטענות החריפות נגד אדלסון -
למרות שהוזהרו קודם לכן - בלא שתהא בידיהם היכולת העיתונאית להוכיח את אמיתות הפרסום. האם כך אמור להתנהג גורם עיתונאי אחראי? חמור מכך: במשך תשעה חודשים נקטו בנזימן ואנשיו סחבת מכוונת, בלא לבצע תיקון שימזער את הנזקים של אדלסון ויגן על הערוץ מסכנת קריסה. בנזימן חטא בזאת, הן כמנהל והן כעורך ראשי, כלפי הציבור הרחב בכלל וכלפי בעלי המניות של חברת החדשות בפרט.
אוי לבושה - "לא בדקנו את ההאשמות" בנזימן, רות יובל, גיא זוהר ואבנר הופשטיין, סירבו להודות באופן נאות וברור בכזבים שפרסמו, ולשת באחריותם המקצועית. דבר זה הוביל, מטבע הדברים, לדיונים בהנהלת ערוץ 10 ואף בדירקטוריון חברת החדשות. גם איש העסקים רון לאודר, מבעלי הערוץ והאיש היחיד שנותר לתמוך ולממן את הערוץ ואת שכרם של עיתונאי ערוץ 10 ועורכיו, נאלץ, שלא בטובתו, להתערב ולהטיל את כובד משקלו. לאודר העמיד דרישה: תציגו ראיות שיוכיחו את הפרסום, או התנצלות. לאודר התריע:
בהעדר ראיות או לחלופין התנצלות, עלול אדלסון לממש את איומו ולהגיש בחו"ל תביעת לשון הרע בסכום של עשרות מיליוני דולרים, דבר שיביא לסגירת הערוץ.
הדרמה הגדולה שהתרחשה מאחורי הקלעים התקיימה אף בצעקות ובהתכתבויות ישירות. למרבה הפלא, התברר כי אותם עיתונאים ועורכים ניסו לתמרן גם את בעלי השליטה, תוך סיכון הערוץ. בסופו של דבר לא היה מנוס, אלא לקבל את דרישתו של אדלסון ולפרסם התנצלות: "לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. בדיקותינו גילו שהאשמות אלה היו - והינן - כוזבות לחלוטין", נאמר. במקביל נאלץ הערוץ להביע צער: "אנו מצטערים מאוד שלא בדקנו את ההאשמות האלה לפני ששידרנו אותן".
העיתונאים שכיזבו מייללים עכשיו נערך הספין הגדול. עיתונאים ועורכים האחראים לפרסום לשון הרע על אדלסון בדרגה חמורה ביותר, בחוסר אחריות ובלא שביצעו קודם לכן בדיקה מדוקדקת ותוך פגיעה קשה באמינותו של ערוץ 10, מייללים על התערבות מצד בעליו של ערוץ 10, רון לאודר, שבסך-הכל כפה עליהם לעשות את הנדרש והמובן מאליו: להתנצל על כזבים חמורים שפרסמו.
אותם עיתונאים שפרסמו בערוץ 10 את אותן בדותות, תוך סיכון כספם של המיליארדרים בעלי-הבית, אינם מעיזים לחזור עליהן בבלוג מטעמם - להגיש תלונה רשמית למי מהרשויות, או להפיץ מכתב אישי מטעמם שבו יחזרו על אותן בדותות. הם יודעים בוודאי היטב: אם יעזו לפרסם בדותות, הם יהיו חשופים לתביעה אישית מצד אדלסון. ובמילים פשוטות: כל עוד הם חוסים תחת מטריית המיליאדרים לאודר, מימן ומילצ'ן, מתנהגים אותם עיתונאים ועורכים כ"גיבורים גדולים". לפחות בעיני עצמם. הספין הגדול כל-כך מצליח, עד שגם אחרים וטובים נגררים לגינוי אדלסון ולאודר. נשיאת מועצת העיתונות,
דליה דורנר, כבר דורשת בדיקות והסקת מסקנות נגד אדלסון ולאודר, וזאת בטרם למדה כדבעי על מה ההתנצלות ומי אחראי לכזבים ששודרו;
רינו צרור, עורך ועיתונאי מוערך ביותר, יצא בשצף קצף נגד ההתערבות מצד שני המיליארדרים. השיח מתמקד עתה בלחצים הבלתי לגיטימיים כביכול שהופעלו כדי להשיג התנצלות, במקום לדון בכשלונם המחפיר של עורכי ועיתונאי ערוץ 10 שהוסיפו 'חטא על פשע' כשסירבו לפרסם התנצלות גם לאחר שהוכח שכיזבו.
לסיכום: אין עסקינן באדם המוגן מביקורת לגיטימית ועניינית. ניתן בהחלט להעלות שאלות קשות באשר לדרכו של אדלסון ואופן ניהול עסקיו חובקי-עולם שהיקפם הבורסאי מגיע לכ-35 מיליארד דולר. עם זאת, פרסום מופקר ובלתי אחראי של "מידע" כוזב ופוגעני, כפי שבוצע בערוץ 10, משחק לידיו של אדלסון, ומחבל, בסופו של דבר, ביכולתה של התקשורת בכללותה לערוך תחקירים בהם תיחשף דמותו האמיתית של אדלסון. 