שריפה היא חוויה מפוקפקת ביותר. עשן צורב בעיניים וממלא את מערכת הנשימה, ריח חריף ובלתי נסבל שנדבק לבגדים ונזק עצום שנגרם בתוך דקות, מול העיניים, לשטחים מיושבים או לשטחים חקלאיים. וזאת מעבר לסכנה הממשית המאיימת על מבנים ועל חיי אדם, כשהאש הולכת ומתפשטת. בשבועות האחרונים פוקד את חבל בנימין והשומרון גל של שריפות בסמוך ליישובים. סובלים ממנו במיוחד היישובים נווה-צוף, מעלה-מכמשׂ, מצפה-דני ותל-ציון בבנימין, ואזור הר-ברכה בשומרון. בנוסף יש מקומות שבהם אירעה בחודשים האחרונים הצתה חד-פעמית, דוגמת היישוב עלי ושכונת מצפה-ישי בקדומים. לתושבים ברור שמדובר בהצתות, כי לפעמים המציתים עצמם נראים נמלטים, מיד לאחר שהדליקו את האש. לדבריהם, מדובר בסוג חדש ומעיק של טרור. לאל"מ ב(מיל.) מוטי יוגב, סגן ראש המועצה האזורית בנימין, ברור שלא מדובר באירועים מקומיים; הוא מגדיר את ההצתות הללו כניסיונות פיגוע לכל דבר. "אלו פיגועי הצתה", אומר יוגב. "זו תופעה של פיגוע לאומני, לא פשיעה פלילית. בכמה מקרים כבר הייתה סכנת חיים ממשית כתוצאה מכך". מצפה-דני הוקם כשכונת-בת של היישוב מעלה-מכמש, על ספַר מדבר יהודה, ונקרא על שמו של דניאל פריי ז"ל, תושב מעלה-מכמש שנרצח בידי מחבל ערבי שחדר לביתו ביישוב, בשנת 1995. כיום גרות במקום כ-40 משפחות, רובן בקרוונים, שאש מהווה בעבורם סכנה חמורה במיוחד. במצפה-דני מודעים לכך היטב, שכן בעבר אירעו שם שריפות שלא נגרמו מהצתות, וקרוונים עלו באש ונשרפו כליל, על תכולתם, בתוך דקות. "מכל רכושם, אנשים נשארו אז רק עם הבגדים שלבשו עליהם באותו בוקר", אומרים שם. בימים אלו, השטחים שסביב היישוב שחורים ומפויחים, בשל רצף השריפות שהוצתו שם בתקופה האחרונה. הראל זנד ממצפה-דני מתאר: "בשבועות האחרונים התחלנו לחוות מכה של שריפות. זה התחיל משריפה גדולה מאוד, שנעצרה ממש מטר וחצי מקו הקרוונים. זה היה עלול להיות אסון גדול. עבדנו שם קשה מאוד: הגיעו ארבע כבאיות של מכבי האש, אנשי היישוב וגם מתנדבים מהיישובים הסמוכים, שחלקם פשוט ראו את עמוד העשן הגדול שהיתמר מעלינו, ונחלצו לעזרה. עד שלא חיסלנו את האש, בכלל לא היה לנו ברור שנצליח לעשות זאת. היו גם כמה נפגעים, ברוך ה' במצב לא קשה - כבאי וחייל, והם פונו לבית החולים בשל שאיפת עשן, תשישות והתייבשות". גם זנד עצמו פונה לבית החולים עקב שאיפת עשן וחשש לכוויות בדרכי הנשימה. "זו הייתה מלחמה קשה שארכה כמה שעות. אני יכול להעיד על עצמי שלא ממש תכננתי באותו בוקר לכבות שריפה, ולכן יכול להיות שכבר הגעתי מעט מיובש. פעמיים במהלך המלחמה באש נשכבתי לכמה רגעים, תוך שאני מבקש ממישהו לשמור שהאש לא תהיה קרובה מדי אליי, כי חשתי שאני עומד להתעלף".

איזה ציוד היה לכם?

"כיוון שאנחנו נמצאים באזור מוּעד לשריפות, היישוב באופן יחסי די מצויד. המועצה האזורית בנימין עזרה לנו בכך מאוד. יש לנו הרבה מחבטים שבעזרתם חונקים את האש, מה שאומר שעובדים בצמידות גדולה לאש עצמה, ללהבות; יש לנו מרססי גב עם חומר כיבוי; וגם מכשיר יקר שנקנה בהשקעה גדולה של המועצה, שבעזרת לחץ אוויר מוציא תמהיל של מים וחומרים. הוא מכבה בצורה יעילה מאוד, אבל נגמר מהר; ויש, כמובן, גם צינורות כיבוי". זנד מספר שתושבי היישוב כולו נמצאים לאחרונה במעין כוננות של היענות במהירות לקריאה סלולרית במקרה של אש. "מעטים עובדים ביישוב עצמו, תושבים רבים יותר עובדים בסביבה הקרובה, ביישובים הסמוכים ועד ירושלים. השריפות קרו בדרך כלל בשעות הבוקר, לאחר שאנשים כבר יצאו לעבודה. יש לנו מערכת הודעות מיוחדת שבעזרתה רכז הביטחון של היישוב יכול להזעיק את כולם. ברגע שהם מקבלים הודעה - אנשים פשוט עוזבים הכול, חותכים מהעבודה ובאים. כי אין ברירה, כל שנייה קריטית. השטח מסביבנו מלא קוצים שנדלקים במהירות, ומשטר הרוחות כאן הוא בלתי צפוי לחלוטין. אנחנו בדרך כלל מגיעים לפני מכבי האש". האווירה ביישוב בימים אלו אינה פשוטה, מוסיף זנד, ויש תושבים שחששו אפילו לצאת לחופשת הקיץ המתוכננת שלהם. "אנשים פחדו ממה שעלול לקרות אם ייסעו ליומיים-שלושה למקום מרוחק ולא יהיו זמינים. גם אצל הילדים כאן יש הרבה חששות. בכמה מקרים של הצתה פינינו אותם ממבנה גן הילדים או מהבתים אל בתים הנמצאים בצד השני של היישוב. יש אצלם חרדות מהאש". גל השריפות הנוכחי אומנם לא גרם לנזקים בנפש במצפה-דני, וגם לא לנזקי רכוש משמעותיים, אבל ברמה האישית הנזקים מצטברים. "אנשים נפגעו כלכלית כי איבדו הרבה שעות עבודה. נאלצנו לזרוק נעליים ובגדים - כי לאחר מאמץ של כיבוי כמה שריפות, הם פשוט נגמרים".