היה מעניין לראות איך יעבור המפגש בין אנשי "מצב האומה" - שמאלנים כמו כל התקשורת כמובן - לבין מתנחלי אריאל והסביבה. גם הצעד אינו מובן מאליו. יותר מכולם היה מעניין לעקוב אחרי אורנה בנאי, שלעומת כל השמאלנים בפועל היא גם שמאלנית בכוח. ספק רב אם בנאי הייתה מצטרפת ללהקת שחקנים להצגה באריאל (למעשה, אין ספק כלל), אבל משום מה לקרון הקומיקאים של שליין היא הסכימה להצטרף. מה זה אומר, בעצם? שתיאטרון זה תרבות, ושליין לא?
אמנם בחומרים פוליטיים עסקינן, אבל מכיוון שמדובר בסאטירה הצליח המפגש עם התקשורת להחליק איכשהו בגרון ה
מתנחלים כמו גפילטע פיש. הם קיבלו בחן ובהומור עצמי את הבדיחות על חשבונם, וקידמו בתשואות על הבדיחות על חשבון אחרים (כלומר - על ערבים). הבדיחות על חשבונם היו צפויות - ילודה גבוהה, הרבה חיילים סביב מעט מתנחלים, אלימות והרבה אזכורים של "תג מחיר". כשמציגים אותם ככאלה בארץ נהדרת, הם קוראים חמס, אבל הפעם הם קיבלו את זה בחיוך. אולי בגלל שאת היציעים אכלסו המתנחלים-לייט מאריאל, ולא הקומץ של מגרון.
וכך, העניינים בהיכל המריבה - היכל התרבות הכי שנוי במחלוקת במזרח התיכון, זרמו על מי מנוחות. הכל הזכיר מין אווירה מחוייכת של אוהל מילואים, שבה אין פוליטיקלי קורקט. אף אחד לא בא להתרגז, ואף אחד לא בא להרגיז, וכך אורנה בנאי יכולה הייתה לבלוע את הימצאותה באריאל, ולהפך. אפילו מערכון בובות על הקו הירוק עם ריפרור לרחוב סומסום, היה חלבי לגמרי. כשבנאי אמרה "אובמפלצת" והקהל הריע, לא היה ברור אם הם פספסו את הציניות או שזו פשוט תגובה אינסטינקטיבית - כמו רשרוש רעשנים בהישמע "המן". כן, הרבה תחכום לא היה אתמול בהיכל, ובטח שלא סאטירה נשכנית וקונטרוברסלית. היו בעיקר בדיחות על פלשתינים, טורקים ו
דני איילון. פטריוטיזם לא חסר אתמול באריאל.