אוקי, יאללה, קדימה. לט'ס טוק דוגרי. כמו הגירושין הקרבים של הבן דוד שיושב לשמאלך בארוחת החג שאסור עדיין לדבר עליהם, ככה גם ריחפה מעל הגמר של "מאסטר שף" עננת חרדת הקציצות הגדולה, שעליה אפילו התריע חיים כהן בתוכנית הכאילו דוקומנטרית של יום חמישי. אפשר לנשום לרווחה, אף אחד לא הכין קציצות ויש לנו מאסטר שף חדש. קוראים לו אבי הטחול לוי. את הפוסטר שלו על-רקע דגל ישראל בתנוחה ממלכתית תוכלו להשיג במוספי ראש השנה. לגזור, לשמור ולהדביק. יש גם סיכוי לא קטן, שמסביב לכמה שולחנות חג יתנהל ויכוח ערני סביב השאלה, איך זה ייתכן שעמנואל רוזנצוויג לא עלה לשלב האחרון של הגמר. רוב הסיכויים שהוא יירגע עוד לפני הקינוח.
לאורך כל עונתה השנייה נקרעה מאסטר שף בין שני קטבים מנוגדים שמהווים את הבסיס להצלחה שלה. מצד אחד, הליבה של הפורמט הוא החיפוש אחרי בשלנים חובבנים שנראים כמוך וכמוני שהם גם מקגייוורים של בישול. סוג האנשים שיודעים לקחת לחם יבש, בשר פג תוקף וכוס מים דלוחים, ולהפיק מהם קדירה שמשביעה את העין ואת הבטן. אנשים מהסוג שאפשר להתבונן בהם ולשאול את עצמך מאיפה הם מכירים את כל הטריקים האלה, איך הם יודעים להכניס טוויסט בכל מנה, להחליף חומר גלם בסיסי בבן דוד משודרג יותר ואיך שלהם תמיד יוצא יותר טוב.
הקוטב השני מבקש להפוך את "מאסטר שף" לחוויה שמשנה את החיים, שלוקחת אותם מקצה אחד אל הקצה השני ולא משאירה בהם אבן אחת לא הפוכה. את שני הקטבים האלה יצגו לאורך כל העונה עמנואל ואבי. עמנואל הגיע לתוכנית כשהוא כבר מצליחן, רב כשרוני ורב פעלים. נער זהב שלא מכיר את טעמו החמצמץ של הכישלון. ניצחון של עמנואל ב"מאסטר שף", גם אם הוא היה הבשלן הטוב ביותר בעונה הזאת, לא יכול היה להיות חלוקה הוגנת של המשאבים והיה עשוי להיות בבחינת לקחת מהעניים ולחלק לעשירים. אין שום עקומת צמיחה וגדילה בהתבוננות באדם נכנס לתחרות מהסוג הזאת כשהוא מוכשר ומצליח ולראות אותו קוטף עוד תואר נחשק באפס מאמץ.
בגלל זה כשמיכל אנסקי נפרדה מעמנואל היה לה כך כל חשוב לבשר לו שהוא גם כן קיבל משהו מ"מאסטר שף". הם העניקו לו את מתנת החיבור אל הרגש, שלדעתה הפך את הבישול שלו לעוד יותר טוב. מי שעקב אחר העונה הזאת קצת יתקשה למצוא תימוכין למסקנה של אנסקי. עמנואל נשאר עד הרגע האחרון אדם רגוע, מחושב ובשליטה שאינו מכביר במילים שלא לצורך. בדיוק באותו אופן שכלתני הוא התנהג גם בגמר. הסיכוי היחיד לסחוט קצת רגש מההפסד שלו נעשה על חשבון הבת הקטנה של עמנואל באחד מתצלומי התקריב היותר נצלניים שנראו בטלוויזיה בתקופה האחרונה. פעמיים, ולשניות ספורות ומהוססות ניתן היה לראות את פניה הנפולות ואת אימה מנסה לעודד אותה. אולי הגיע הזמן שיבינו שכמו ילדים של פוליטיקאים, גם ילדים של כוכבי ריאליטי צריכים להישאר מחוץ למשחק.
מי שמשקיע שוקע בשאר הזמן הגמר היה, כדרכם של תוכניות גמר, ארוך מאוד ושלא לצורך, עמוס בפרסומות ובפרומואים ובעיקר סיפק הרבה חומר למחשבה לכל הסקפטים למיניהם. למשל, למה חיים כהן מכריז שהשופטים לא יודעים מי בישל איזו מנה, כשהדבר הראשון שהם עשו היה לנחש, ובדרך כלל בהצלחה, את זהות המבשל. בשלב הזה, הם הרי אמורים לזהות את חתימת היד של כל אחד מפיינליסטים גם ביום שבו הם מצוננים במיוחד ונטולי כל חוש טעם. עוד למשל אחד נוגע למתמודדים שמכריזים מול המצלמה שזו הפעם הראשונה שהם מנסים את המנה הזאת. בהתחשב בכך שלא הוגבלו בחומרים והיה להם הרבה זמן לחשוב על הגמר, קצת קשה לקבל את העניין. שירות גדול עשה הגמר למגדלי דלעת-ערמונים שגם עמנואל וגם אליהב שאשון הגישו כמנה עיקרית. וגם, כולנו למדנו לקח חשוב במיוחד, לא לערבב ריקוטה בכנאפה ואיך עושים טחול נטול טחול.
בסוף משדר מפרך, זכה אבי, הליהוק המושלם ל"מאסטר שף". סיפור החיים וההתמכרות שלו מזכירים את של פרידה הכט ושל גב פשטי, אבל הם השתתפו בפורמטים שבהם השליטה של ההפקה על התוצאה, הייתה הרבה יותר מינורית. הכט הודחה מבית "
האח הגדול" על-ידי הצופים עוד לפני הגמר, לגב סובבו את הגב החברים-מתחרים מ"הישרדות". הפורמט של "מאסטר שף" איפשר לאבי וגם לאליהב שניצלו על-ידי ההפקה בתוכנית שבה לא הייתה הדחה, להגיע עד לגמר. במנת הגמר יונתן רושפלד התייחס לפער שיש בין האסתטיקה של המנה של אבי לבין הטעם שלה. אבל זה היה אבי, שף של אוכל ביתי שלא העז, לא לקח סיכונים וגם לא נפל עם כישלונות מפוארים כמו שאר חבריו. לפעמים הדרך הבטוחה היא הדרך הנכונה, לא תמיד כל המעז מנצח ולפעמים מי שמשקיע שוקע כמו שלמד אליהב. גם אלה שיעורים לחיים.
