ברשות עצמה?

כשג'יהאד אל-וואזיר, ראש הרשות המוניטרית, דיבר על השקת מטבע פלשתיני, הוא הושתק. מעטים מתלהבים מהרעיון. המערכת הפיננסית של הרשות קטנה מדי וכלכלתה חלשה מדי כדי שתהיה מסוגלת להנפיק מטבע משלה. איש לא ירצה לקבל משכורת במטבע כזה. ההילך הרשמי ברשות היום הוא הדינר הירדני אך השקל ממשיך להיות מלך השווקים. אפילו תקציבי ארגון החמאס באתר האינטרנט שלו נקובים בשקלים. גם מנהיגי הרשות כבר לא מדברים על מטבע פלשתיני. האיום החם שלהם כלפי ישראל הוא החלפת השקל בדולר כמטבע עיקרי בסחר פנים-פלשתיני. הלהיט החם של כלכלת הרשות היא הבורסה בשכם. זאת בורסה אופטימית מאוד. כשבורסות העולם צונחות, בשכם נרשמות לכל היותר ירידות קלות המתחלפות במהירות בעליות. האם זה מעיד על כוחה של כלכלת הרשות, שבדומה לישראל, במשבר הפיננסי הקודם יודעת לשמור על יציבותה בים סוער? לא בטוח. בבורסה בשכם רשומות 46 חברות. רוב המשקיעים הם מקומיים או פלשתינים המתגוררים בחו"ל. זו הבורסה היחידה בעולם הערבי הנמצאת בבעלות פרטית. השחקנים המובלים בה מחזיקים גם ברוב הבעלות: בנקים מחזיקים ב-15%, ועוד 50% מחולק בין חברות תקשורת 'פלטל' ו'אלואטנייה'. הבורסה שהוקמה ב-1995 עדיין סוחרת במניות בלבד. אופציות או מכשירים פיננסיים נוספים לא נסחרים בה. כל חברה שנרשמת יכולה להציע עד 25% מההון שלה. לבורסה בשכם יש מספר מדדים, המפורסם שבהם הוא מדד 'אל-קודס' המכיל 12 החברות הגדולות בשוק. הבורסה בשכם דומה אולי יותר למועדון חברים מאשר לחברותיה בעולם. קרנות זרות לא מושקעות בה אך האופטימסטים מתנחמים בכך שהקרנות שאינן גם לא ימשכו ממנה את השקעותיהן וימוטטו אותה בעתות משבר.

ג'יהאד אל-וואזיר הוא בנו של רב המרצחים אבו-ג'יהאד, סגנו של ערפאת, שחוסל על-ידי ישראל בשנות השמונים. אך את אל-וואזיר מחנות אימונים עניינו כנראה פחות. הוא למד הנדסה בארה"ב, עשה דוקטורט במנהל עסקים בבריטניה, התחכך בעולם הגדול, ומילא שורה של תפקידים כלכליים ברשות. כיום הוא מכהן כראש הרשות המוניטרית. אי שם באביב, דיבר אל-וואזיר על תוכניות לעצמאות כלכלית שבמסגרתן תהפוך הרשות המוניטרית לבנק המרכזי של המדינה. על-פי התוכנית הזאת למדינה החדשה יהיה גם מטבע משלה. באותה תקופה כלכלת הרשות באמת נהנתה מצמיחה מרשימה (9% בשנת 2010). תנופה רבה הורגשה בשטחי הרשות. כבישים חדשים נסללו, מרכזי קניות פרחו בערים. סלאם פיאד, הבולדוזר של כלכלת הרשות, עקף את המנגנונים המושחתים של אש"ף והזרים כספים ישירות לטובת הפרויקטים. אך האביב התחלף בקיץ, והתמונות הוורודות הפכו לקודרות. בחודש יולי הלינה הרשות מחצית ממשכורתם של עובדי המדינה. "משבר חסר תקדים", ו"קשיי נזילות חריפים" היו חלק מהביטויים של ראשי הרשות. הדוברים האשימו את המדינות התורמות, ואת "האחים הערבים" במיוחד, על אי עמידה בהתחייבויות להעביר סיוע. רבים תהו כיצד נוצר גירעון בגובה 535 מיליון דולר, ולאן הלכו 330 מיליון דולר שקיבלה הרשות במחצית הראשונה של השנה. סימני המשבר ממשיכים ללוות את כלכלת הרשות. 150,000 עובדי מדינה קיבלו באוגוסט רק מחצית ממשכורתם. מחמוד עבאס הוציא צו המקפיא עריכת סעודות 'איפטאר' לשבירת צום הרמדאן במוסדות הרשות. הכספים שנחסכו הועברו לטובת תקציב החירום לסיוע לנזקקים.

"הפלשתינים מכורים לסיוע", קבע לאחרונה טים מרשל מ-Sky News. קשה שלא להסכים עם מרשל כשלוקחים בחשבון כי כשליש מתקציב הרשות מגיע מסיוע חוץ. גם 30% מהתוצר הגולמי מגיע מאותו מקור. משמעות המיליארדים שמוזרמים לרשות היא שראשיה לא צריכים להתאמץ כדי לספק שירותים לאוכלוסיה. זה גם חונק את המגזר הפרטי וגורם לבריחת מוחות. אף חברה פרטית אינה מסוגלת להתחרות עם יותר מ-200 ארגוני הסיוע המשלמים פי שלושה לעובדיהם. אותם הארגונים הנהנים מהקלות במס מספקים גם "תוספות סיכון" ו"גמול על עבודה קשה". ההאשמות של מנהיגי הרשות כלפי המדינות התורמות בחודשים האחרונים מעידות עד כמה המשק המקומי נשען על סיוע חוץ. האשמים העיקריים הם "האחים הערבים". מדינות ערב עסוקות בימים אלה בגל המהפכות, אך מעבר לכך, רבים שם כנראה אינם מאמינים כלל בפרויקט ששמו מדינת פלשתין. יש להם ניסיון רע מאוד בנוגע לניקיון הכפיים של ראשי אש"ף. ויש עוד גורם שעל התלות בו לא אוהבים ברש"פ לדבר – ישראל. כ-1.5 מיליארד דולר בשנה, כשליש מהרווח הנקי של הממשלה ברמאללה, מקורם במסים שישראל גובה בעבורם. גם 87% מהיצוא של הרשות הוא לישראל. לכ-20,000 ערבים מיהודה ושומרון יש אישורי עבודה בישראל. מספר דומה עובד כאן באופן בלתי חוקי. הדוגמה של עזה יכולה ללמד הרבה: שנה אחרי ההינתקות עלתה האבטלה שם מ-23% ל-50%. התוצר הלאומי של הרשות עומד על כ-12 מיליארד דולר. הנתון המקביל בישראל עומד על כ-200 מיליארד דולר. גם השוואה בתוצר לנפש חושפת תמונה לא מחמיאה לכלכלת הרשות: כ-2,900 דולר לשנה בשטחי רש"פ מול כ-29,500 דולר בישראל. מסקנות עגומות עולות גם כשמתבוננים בנתוני התעסוקה: כ-20% אבטלה בנוסף ל-50% המועסקים במגזר הציבורי שבו שוררת אבטלה סמויה רבה, משמעותם – היעדר מגזר יצרני. וכשאין מגזר יצרני, יש גירעון מסחרי. היבוא לרש"פ עומד על כ-3.5 מיליארד דולר בשנה, בעוד שהיצוא מסתכם ב-700 מיליון דולר בלבד, רובו ל"אויב הציוני" שמהתלות בו חפצים כל כך להיפטר. היצוא הצנוע הזה מבוסס ברובו על ייצור שמן זית, תוצרת חקלאית ומזכרות. המגזר היותר יצרני הוא המחצבות שרוב תוצרתן מיוצא אף הוא לישראל.