בניגוד לדעה המקובלת, השומן שיש לנו מתחת לעור, לא מסתובב לו חופשי כמו נוזל או ג'ל בגוף, אלא מצוי בתוך תאי השומן המחוברים אחד לשני כמעין "אשכולות ענבים". לכן, המחשבה לפיה כל מה שצריך זה להחדיר צינורית ופשוט לשאוב, היא טעות ביסודה.
חשוב להגיע לכל אשכול ואשכול של תאי שומן ורק לאחר-מכן לשאוב אותם החוצה. במידה ופעולת השאיבה לא תבוצע בצורה אחידה ומקצועית ובאם הרופא ישאיר אחריו אשכולות רבים של תאי שומן שלא הוצאו בצד אשכולות שהוצאו לחלוטין, התוצאה תהיה מראה לא אחיד של שקעים וגבשושיות.
לפני שמתחילים בביצוע פעולת השאיבה, חייבים להכין את הרקמה לתהליך. הדבר נעשה על-ידי הזלפה של תמיסה מיוחדת המכילה מים פיזיולוגיים, חומר נגד כאבים (לידוקאין) וחומר המכווץ כלי דם ומפחית את הדימום (אנדרנלין). לאחר הזלפת התמיסה והמתנה של כ-20 דקות עד להשלמת פעולתה, יכול המנתח הפלסטי להתחיל בתהליך השאיבה.
יצוין, כי גם תהליך ההזלפה חייב להיעשות בצורה אחידה, ממוקדת ומדויקת, מכיוון שפיזור הנוזלים לא ייעשה מעצמו ועל הרופא לפזר אותם באמצעות צינורית מיוחדת בכל נקודה ונקודה ממנה הוא הולך לשאוב.
תהליך שאיבת השומן עצמו, יכול להיעשות על-ידי צינורית דקה וחלולה ומיוחדת, שהיא מעוגלת בקצה ובעלת מספר פתחים (נקרא: קנולה). צינורית זו מנתקת את תאי השומן מהאשכולות שלהם ואלו נשאבים בתת-לחץ אל מיכל איסוף. לטכניקה בסיסית זו, מתווספות כיום אינספור שכלולים, החל מקנולה שרוטטת במהירות גבוהה ומאפשרת הפרדה יעילה של אשכולות השומן בקלות ובכך פיסול מדויק יותר, דרך צינורית מלאה אשר עושה פעולה דומה (של הפרדת תאי השומן) באמצעות גלי אולטרא סאונד ועד להמסה של אותם תאים באמצעות אנרגיית לייזר או גלי רדיו.
בסופו של דבר, איכות התוצאה המתקבלת תלויה לא רק במכשיר, אלא ביד שאוחזת בו, מאחר שמדובר בפעולה שדומה מאוד לפיסול. משך זמן הניתוח אינו תלוי בכמות הנשאבת, אלא בכמות האזורים הנשאבים ובאופיים. אם כן, שאיבת שומן תלויה במיקום השומן, במבנה הגוף ועוד.
