צריך, אולי, לשפשף עיניים, ומן הסתם גם לטעום, כדי להאמין שזה אכן אומנם קורה. אלא שמסתבר שגם למסעדה, ממש כמו לבורסה, יש, מן הסתם, עליות וירידות תלולות. פעם היא למעלה ופעם למטה. זה, בכל אופן, מה שחווינו במסעדה הגרוזינית "ננוצ'קה", הממוקמת ברחוב ליליינבלום 30, בבניין היסטורי מימיה של תל אביב הקטנה. עם זאת, אין חולק על כך שהשפית שלה, ננה שרייר, היא אכן הכוהנת הגדולה של המטבח הגרוזיני בארץ; אלא שגם שפית מהוללת שכמותה עלולה, ביום מן הימים, למעוד ולרדת מגדולתה, ולו רק בשל תבשיל שלא צלח.
את ירידתה של "ננוצ'קה" מאיגרא רמא לבירא עמיקתא חווינו בעצם הימים האלה על בשרנו. האמת ניתנת להיאמר של"ננוצ'קה" התוודענו כבר מזמן, ובביקורות הקודמות עליה יכולנו רק לשבח את מטבחה. זו גם הסיבה ששוב חזרנו אליה כדי להיווכח בצדקת הביקורת; אלא שלדאבוננו הרב חשנו מהפך מאכזב.
היינו בשניים, ומן התפריט רב הצפונות דלינו, כפתיח, מנה של חינקאלי-בשר, או בלשון בני אדם - כיסוני-בצק מבושלים במים, במילוי של בשר בקר-אווז. הכיסונים היו עשויים מבצק גס, לא אוורירי, ותוכו היה כברו: גושון של בשר, נא ולא מבושל דיו, שטעמו הזכיר קציצת-בשר תעשייתית של מקפא שנקנה בסופרמרקט.
מריר וחריף כזה היה גם גורלו של הקולאשי - תבשיל-בקר באגסים, עם יין אדום, ירקות-שורש וגרידת-לימון. אף שהמלצרית המליצה עליו כמנה מתקתקה - היא סבלה ממרירות יתרה. טעמו של היין כלל לא הורגש ועיסת הירקות שטבלה בקדרה לא הוסיפה נופך מיוחד לתבשיל. מאכזב עוד יותר היה צ'יבוריקו הבשר, שהוא בצק גרוזיני פריך, במילוי בשר-בקר ואווז. מפאת גסותה ותפלותה הותרנו את המנה בצלחת. וכאילו לא די בצרות האלה, הרי ששני התבשילים - קולאשי וצ'יבוריקו - גם סבלו מחריפות יתרה. נזכרנו, תוך כך, בימי מטבחה המעודן של "ננוצ'קה" משכבר הימים, שככל הנראה חלפו ואינם.
לפחות הקינוח היה מעדן של ממש: קרפ נטיה גרוזיני, ממולא באגוזים מסוכרים, ברוטב תפוח-עץ וגלידת-וניל. על קפה נאלצנו לוותר, באשר המכונה להכנתו יצאה מכלל פעולה. עוד אכזבה בים האכזבות שספגנו ב"ננוצ'קה", כשעל הארוחה לשניים, עם שרות איטי למדי, שילמנו 230 שקל.
