כן כלב או לא כלב - זו השאלה. כמעט ואין משפחה שבה לא מתחננים הילדים לכלב החל מגיל מאוד צעיר. השיקולים להכנסת כלב הביתה אינם פשוטים וכרוכים במחוייבות רבה.
להלן מספר טיפים כיצד להתמודד עם הנושא: הבטחות נאמרות מפי הילדים תחת שבועה כי הם יהיו אלו שיטפלו בכלב, ידאגו להאכיל, שתמיד יהיו מים בקערה ושיוליכו אותו ללא שום קושי. הילדים באמת מבטיחים ומאמינים שהם יכולים. ישנם ילדים שבכל הזדמנות ייגשו ללטף כל כלב הנקרה לדרכם, ידברו על אימוץ או קניית כלב ללא הפסקה ויהללו את היתרונות שבהצטרפות כלב לחיק המשפחה (כן, כן הם מכירים את היתרונות מגיל מאוד צעיר...).
כאוהבת כלבים מושבעת, אוכל להרצות לכם במשך שעות רבות על חשיבות הצלת כלבים נטושים. על החסד שבמעשה נאצל כאימוץ כלב. אבל מה נכון עבור המשפחה והילדים?
- ראשית, עלינו להתייחס לכניסתו של כלב אל הבית כאל כניסתו של בן משפחה נוסף. זוהי הצטרפות של בן משפחה שמשתווה לתינוק או פעוט. כלומר, טיפול והשגחה במשך פעמים רבות במהלך היום. כאלו הכוללים הולכה בשעות לא נוחות, פנסיון לכלבים במקרה של נסיעות משפחתיות, חיסונים, בדיקות רפואיות וכדומה. למעשה, נכונותם של ההורים שבבית להתחייבות לנאמר לעיל הוא זה שיכריע אם נכון או לא נכון לצרף כלב הביתה;
- ברגע שהובהרה נכונות ההורים לכך, יש להבין כי הטיפול העיקרי בכלב נעשה על-ידי ההורה והילד הופך להיות עוזר ומסייע, אבל לא המטפל העיקרי בכלב. אם ההתייחסות היא כזו, נמנעים חיכוכים רבים בין ההורים לילד, נמנעת אכזבה ונחסכים משפטים כגון "ידעתי שאני לא יכולה לסמוך עליך", "אתה תמיד מבטיח ולא מקיים", "אם לא תשנה את התייחסותך אל הכלב אחזיר אותו" ועוד;
- הימצאותו של כלב בבית מוכחת מדעית כמשפרת מצבי דיכאון וחרדה, משפרת התנהגויות אצל ילדים, מעודדת טיפול, דאגה לאחר ורגישות ואף מעודדת פעילות גופנית מתונה וקבועה, כי אחרי הכל, צריך לטייל עם הכלב מספר פעמים ביום;
- הנוכחות של הכלב מעצימה את יכולת ההיקשרות ומעניקה אהבה ללא גבול ותנאי מהכלב לילדי הבית. נוכחות של כלב מלמדת את ילדי הבית אחריות ולעיתים הופך הכלב לבן בריתו העיקרי של הילד כמקשיב אידיאלי;
- מסיבות אלו אמליץ בחום על לקיחת כלב, אבל בתנאי שהאחראי העיקרי הוא המבוגר והוא עושה זאת כי הוא רוצה ויכול, מאחר שמדובר בהתחייבות לשנים רבות ולהוצאה כספית נלווית. ההחלטה אינה פשוטה, אבל מתגמלת מאין כמוה.
