אמנם זה היה פורת האיש, אבל הוא זוהה בעיקר עם הנושא המדיני. כששאלתיו אם ויתורו של ראש ה
ממשלה בגין על סיני היה אות לבאות, השיב: "ללא ספק! לא הבנתי אותו אז, גם כשהעניק לי את ספרו, 'המרד', עם ההקדשה לאחי, ידיד נפשי,
חנן פורת' ואינני מבין אותו כעת. הרי כאשר השמיע את הצהרתו 'עוד יהיו הרבה אלוני-מורה!', האמנו לו והשתדלנו בשבילו שיעלה לשלטון. אבל האכזבה טפחה על פנינו".
כאן חשף סיפור כמעט בלתי ידוע. זה קרה לקראת שיחות השלום עם מצרים. באותו זמן הוא הגיע עם צבי סלונים לסאן-פרנציסקו בשליחות 'גוש אמונים'. כשנודע להם שבגין בניו-יורק, בדרכו לשיחות עם הנשיא קרטר בוושינגטון, עלו השניים על המטוס הראשון שהזדמן להם ותפסו את בגין במלון 'וולדורף אסטוריה', שם התפתחה ביניהם שיחה מתוחה. "מי הרשה לך לסחור בארץ-ישראל?" התריס פורת הצעיר כלפי בגין ונענה - "אתה לא תלמד ראש ממשלה אהבת הארץ!"
הופתעת באותה שיחה? - תהיתי.
"לא לגמרי", ענה. "כשבגין רק עלה לשלטון והחל להכביד עלינו בנושא ההתיישבות, הגעתי אליו לפגישה מיוחדת במעונו בירושלים. הוא הצביע על עיתונים כמו 'וושינגטון פוסט' ו'ניו-יורק טיימס' שהיו מונחים אצלו. 'הבט מה שהם כתבו', התלהב איך שנכתב כי דווקא הוא, בגין, שממנו ציפו שבעקבות עלייתו לשלטון תפרוץ מלחמה, הוא שיביא שלום'. למשמע דבריו אלה, נדלקו אצלי כל הנורות האדומות. הבנתי שנותרה אצלו מוטיבציה להוכיח שהוא לא מה שחשבו עליו".
בגין רצה להיכנס להיסטוריה? - הוספתי ותהיתי.
"בוודאות!" השיב נחרצות. "מיד לאחר המהפך הסתמנו אצלו כבלי השלטון. אבל לזכותו ייאמר שהוא היה ישר ולא מניפולטור. אף אחד לא ייקח ממנו את מניעת מלחמת האחים בעקבות פרשת 'אלטלנה'. מתישהו הרגשתי שהמחשבה שהוא ייכנס להיסטוריה האפילה על שיקול הדעת המפוכח שלו".
נוכח הערתי שבגין הביא לנו שלום, אמר פורת: "השלום עם מצרים הוא פועל יוצא של העוצמה הפנימית של מדינת ישראל ושל הכרתו המפוכחת של הנשיא סאדאת בעקבות כשלנו במלחמת יום כיפור, כי במלחמות לא יצליח.
עצם הרעיון להגיע לשלום עם מצרים היה מבורך, אבל על התקדים הנורא של פינוי סיני עד הסנטימטר האחרון ועקירת כל יישובינו שם אנחנו משלמים מחיר עד היום".
גם משרון התאכזב מרה. "לא האמנתי שאריק שרון יתדרדר עד כדי חורבן גוש קטיף", חצב דברים מדם לבו. אני זוכר אותו בא אלי אחרי פינוי ימית ואומר לי - 'טעיתי; אני חוזר בי!' למרות זאת, לא רק שלא למד את הלקח הקשה, אלא שבגד שוב והחריב גם את גוש קטיף, מה שנשאר אצלי כפצע פתוח. אריק הוא הדוגמה הגרועה ביותר לכך שהפוליטיקה עלולה להאפיל על החזון. אומרים עליו שהוא היה מפא'יניק ונשאר מפא'יניק ואני אומר שהיו מפא'יניקים טובים ממנו. הוא בייש את עצמו. הוא בייש את כולנו!"
כשנתניהו ביקר אשתקד בכפר-עציון, נמנע פורת מלהשתתף בקבלת הפנים שנערכה לו וציין שהקפאת הבנייה דאז ביהודה ושומרון הייתה יותר גרועה מההגבלות בימי חומה ומגדל. "איזו צביעות!" קבל. "מצד אחד הוא הקפיא את הבנייה ומצד שני הוא בא לנטוע אצלנו עץ..."
בדירתו של פורת מצאתי ספרייה תורנית גדולה. אחדים מהספרים שם היו מפרי עטו, כולל ספרו האחרון 'מעט מן האור', שהוקדש לספר שמות. שמו התנוסס על הספר ללא כל תואר נוסף. מאז פרישתו מהפוליטיקה, היו שכינו אותו, המוסמך לרבנות מישיבת כרם דיבנה, הרב חנן פורת. "תמיד השתדלתי שלא להתהדר בתואר הזה", הבהיר פורת שהתמסר בשנותיו האחרונות לחינוך. "היום, כשכל אחד אוחז בתואר, גם אם איננו ראוי לו, אני יכול להסתדר בלעדיו".
הוא הביט מהצד בתוגה על המתרחש בפוליטיקה. "אני מאוד כואב ומצר על הפיצול במחנה הימין", שיתף אותנו ברגשותיו. "הירידה לדקויות היא שגיאה גדולה בשעה של מאבק על כל הקופה. כשהליכוד, בהנהגת נתניהו מייצג בעצם את המרכז, נדרשת מפלגה לאומית גדולה וחזקה שגם אם לא תהיה מיד בשלטון, תוליך את קול ההתנגדות למדינה פלשתינית. זה נייר הלקמוס שלנו. בעת הזאת יש לשלב את הכוחות השונים במחנה הימין תוך כדי התגברות על המשקעים האישיים".
פורת האמין עד הרגע האחרון שניתן למנוע הקמת מדינה פלשתינית. "אני מאמין בכך בכל לבי", רצה שנדע. "מדינה שמאחוריה ניצב החמאס היא סכנה קיומית למדינת ישראל שלא תוכל להימנע בשלב מסוים מלצאת למלחמה נגדה. הרי תקשור קשרים עם סוריה ועם אירן ותהפוך את החיינו לבלתי נסבלים. מה שקורה סביב רצועת עזה הוא רק דוגמה מיניאטורית לגבי מה שעלול לקרות ביהודה ושומרון. אסור לנו לוותר להם בשום דבר!"
כשהסבתי את תשומת-לבו לכך שגישה כזאת עלולה להביא לקרע ביחסינו עם ארצות הברית, עמד על דעתו: "אמריקה היא לא מדינה טוטליטרית ואפילו הנשיא אובמה איננו בה כל-יכול. לא הייתי מתאמץ לבוא לידי עימות איתו, אבל אפשר להסביר לו שאנחנו לא קולוניאליסטים ויהודה ושומרון איננה ארץ נוכרייה שאנחנו שולטים בה".
פורת דיבר בנחישות, אבל המחלה כבר ניכרה בדיבורו. הוא הודה בכך וגם הודה שהתקשה בכתיבה ובהליכה, דבר שלא ניכר בו בסיור שערך לנו בכפר-עציון. הסתקרנתי אם מה שאירע לו הביא אותו לידי חשבון-נפש. "אני חי עם הרבה ביטחון, שמחה ואמונה", סיפר. "הכל לטובה בעזרת השם יתברך. כל משבר הופך אצלי לאתגר. אין לי ולו טענה אחת כפי בורא עולם. אני ערוך להתמודדות בהתרוממות-רוח. גם אם זה יישמע מוזר, זה אפילו משמח אותי..."
הוא היה אופטימיסט חסר תקנה. "הבה ניהנה לפני הכל מחצי הכוס המלאה", הציע. "אשרינו שזכינו להיות בדור הזה, עם הקמת המדינה שהיא ראשית שמחת גאולתנו ולמרות כל הקמים עלינו, היא עצמאית וריבונית. אנחנו זוכים בדור התקומה שלנו למה שלא זכו קודמינו במשך אלפי שנים. אם נפנים זאת, אולי זה יכניס לפרופורציה את כל הביקורת המושמעת השכם והערב".
