השופטים: דורית ביניש, אליעזר ריבלין, חנן מלצר המועד: יום שני, 17.10.11, שעה 12:00 הנושא: עתירות לבג"ץ נגד עסקת שליט מבחן קשה ביותר ציפה לדורית ביניש, לאליעזר ריבלין ולחנן מלצר - ובמיוחד לביניש - בדיון בעתירות נגד שחרור המחבלים במסגרת עסקת שליט. כיצד לנהל דיון כה טעון ברגשות, תוך שמירה על הכללים ועמידה בלוח זמנים לחוץ? ההרכב - ושוב: במיוחד ביניש - עשה זאת בצורה מעוררת כבוד, כמעט מושלמת.
הדיון אמור היה להתחיל בשעה 12:00, אך השלושה נכנסו לאולם רק בשעה 12:33. בניגוד למקובל, ביניש סיפקה הסבר לאיחור: המדינה הגיבה לעתירות רק לקראת 11:45, והשופטים התעכבו כדי לקרוא את תשובתה. כאן הייתה חסרה הערה מצידו של ההרכב למדינה, אשר הפרה את החלטת בג"ץ שהורה לה להגיב עד השעה 10:00. העותרים עמדו על כך וטענו, בצדק, שהדבר פגע בצורה משמעותית ביכולתם להתכונן לדיון. היה ראוי שההרכב יעיר על כך.
הקו של ביניש וחבריה התברר די מהר. הם יתנו לצדדים לדבר, עד שירגישו שהללו מתחילים לחזור על עצמם. ראשון הדוברים היה מאיר אינדור מעמותת אלמגור; ההרכב נתן לו לדבר כמעט ללא הפרעה במשך 25 דקות. רק כאשר ביקש אינדור להציג קטע מ
ידיעות אחרונות, העירה לו ביניש בעדינות: "אדוני מספיק מנוסה במשפטים, גם בלי להיות עורך דין, כדי לדעת שאנחנו לא קוראים עיתונים באולם". את בא-כוחה של התנועה קטעה ביניש אחרי 15 דקות.
פרופ' גדעון ספיר, מומחה למשפט חוקתי, טען גם הוא בשם אלמגור. כאן התערבו השופטים הרבה יותר, משום שהיה זה טיעון משפטי טהור. לבקשתם התמקד ספיר בשאלה למי יש סמכות להעניק את החנינות ל-477 המחבלים שישוחררו, ומלצר שאל: "האם אדוני טוען שזה אינו שפיט?" ספיר השיב בשלילה, ומלצר העיר: "בכמה ממאמריו אדוני טען אחרת". ביניש התערבה: "לא ננהל פה דיון אקדמי". הייתה זו הפעם הראשונה, אך לא האחרונה, בה ניכר שיש חילוקי דעות בין השניים. מלצר, ייאמר לזכותו, לא התקפל בפני הנשיאה והתעקש לקבל תשובות לשאלותיו, גם כאשר נראה היה שביניש חושבת שהן מיותרות.
למרות שטיעונו היה כאמור משפטי גרידא, ספיר דיבר בשכנוע פנימי עמוק המאפיין טיעונים אידיאולוגיים. הגיעו הדברים לידי כך שהוא כמעט צעק, ואז התערבה ביניש ודרשה שיוריד את הטון כאשר הוא פונה לבית המשפט.
הטוען הבא היה עו"ד מאיר סחיווסחורדר, שהוריו ואחיו נרצחו בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים. באופן טבעי, הוא היה נרגש מאוד ודבריו לא היו בהכרח סדורים, אך ההרכב הניח לו לטעון במשך 20 דקות ללא הפרעה - כנראה מתוך כבוד למעמדו. רק כאשר חלף זמן זה, ביקשה ביניש ש"יתכנס לסיכום טענותיו" ולא הניחה לו לחזור שוב על טיעונים שכבר העלה.
כעת הגיעה תורה של רונית תמרי, שביקשה להתייצב כעותרת ציבורית ולא הייתה מיוצגת. ביניש הפסיקה אותה אחרי דקות אחדות והסבירה, כי מאחר שיש עותרים בעלי נגיעה ישירה לנושא - לא ניתנת זכות עמידה לעותר ציבורי. אחרי שתמרי ממשיכה בעוד טיעון אחד, ולפיו חובה להגן על המדינה מפני טרור, ביניש מפסיקה אותה שוב: "אין אדם חולק על כך. הגיעו לכאן אנשים שיש להם עניין טבעי, כל הטיעונים כבר הושמעו". עם זאת, ביניש מאפשרת לתמרי לצטט את דבריו של
בנימין נתניהו נגד עסקת ג'יבריל, ואז מתערבת שוב: "פה זה לא כיכר העיר, פה זה הליך משפטי". תמרי מתעקשת לדבר ואומרת שהיא ראתה את הפיגועים במרכז ירושלים, אך בכך מסיימת את טיעונה.
בדקות הבאות באה לידי ביטוי הגישה האנושית של ביניש לנוכח רגישות הדיון. מנכ"ל פורום המשפחות השכולות, ניר אורן, התומך בעסקה, ביקש להצטרף כידיד בית המשפט. למרות שהבקשה לא התקבלה, מאפשרת לו ביניש לדבר בקצרה ולהביע את עמדתו. כאיזון, גם יוסי מנדלוביץ ששכל את בנו מקבל את רשות הדיבור. עוד כמה בני משפחות מבקשים לדבר, אך ביניש מסרבת: "זו לא אסיפת עם. באמת כואב הלב על כולם". חובב נוריאל, שאביו ששון נרצח, כן מקבל את רשות הדיבור משום שהוא אחד העותרים.
בהמשך הדיון נשמעות מדי פעם קריאות מן הקהל, המורכב רובו ככולו מבני משפחות שכולות, התוקפים את דברי נציגת המדינה, אסנת מנדל. ביניש אומנם מזהירה ש"מי שידבר מהקהל ייצא", אך בפועל היא מתערבת בהפרעות בצורה סלקטיבית. זו החלטה נבונה: היא מאפשרת לשחרר רגשות, מבלי לשבש את מהלך הדיון.
בסיומו של הדיון מפתיעה ביניש, כאשר היא דוחה את בקשתו של נועם שליט לפנות במישרין לשופטים. מאחר ששליט יוצג בידי
גלעד שר, אומרת ביניש שאין צורך לשמוע אותו. נראה שההחלטה נבעה משתי סיבות: למנוע התלהטות יצרים מחודשת ולשמור על מסגרת הזמן. 3.5 שעות הוקדשו לנושא, שבהחלט ניתן היה למצותו במחצית הזמן, אך השופטים נהגו בתבונה ונתנו לכל הצדדים את יומם בבית המשפט.
השורה התחתונה: שילוב נבון ומושכל של התחשבות אנושית עם שמירה על הפרוצדורה ולוחות הזמנים. למרות שביניש אינה משדרת חום אנושי, עמד אחד העותרים בדברי הסיכום שלו על האמפטיה שהוא חש מצד בית המשפט. מזג שיפוטי: 9 יעילות: 9 