תיאטרון הידישפיל נולד בעצם כדי להכניס שמחה בלב היהודי הסובל מגזירות הגויים, מהפוגרומים וההתעללויות. אז עוד לא הייתה קימת ברירת המחדל של לברוח לארץ ישראל. על-רקע זה נוצרו קומדיות שינקו את סיפורן מהמציאות, אך תוך הדגשת הצד הקומי. ומכאן מובן מדוע גדולי הקומיקאים בסרטים האמריקניים היו והינם יהודים. י.מ.וולמן (1913-1821) היה מורה לעברית וגרמנית בפולין, משכיל יהודי טיפוסי למאה ה-19. בין כל המאמרים שפרסם בעיתונות העברית ובעיתונו הפרטי "הכוכבים" כתב גם את "קופת הסתרים של נשות העיירה". קופת הסתרים הוטמנה בדרך כלל ונצררה במטפחת, בגרב או בפוזמק, ונפתחה רק בשעת חירום. מאז, המושג "קניפל" בשימוש עד היום, במקביל למושג "מתחת למזרון" המאוחר יותר. המחזאי והבימאי מוטי אוורבוך ביים, עיבד וכתב פזמונים, בנוסף לאלה העממיים הידועים ששובצו במחזמר, ויצר מחזמר מהנה ביותר, תוך שליכד את האלמנטים היהודיים עם סגנון הקומדיה דל ארטה בגוונים מסוימים שלה, שנמהלו במינון הנכון והעצימו את התוצאה. גם אני, עם ידיעת היידיש הקלושה, אותה רכשתי מתוך ביקורים בתיאטרון היידישפיל, לא נזקקתי כמעט לתרגום הרץ מעל לבמה. משום שהשפה מאוד פשוטה וברורה, עם ביטויים עסיסייים שאוזני קלטה מפה ומשם, והגיית השחקנים הצעירים של להקת הידישפיל ממש ברורה וקליטה, שלא כמו בתיאטרון העברי לעיתים, שם הצעירים בולעים כמעט את חלקן של רוב המילים. השחקנית מלכת התיאטרון היידי - אנאבלה, כובשת את הבמה, כרבנית אשתו של הרב (ישראל טרייסמן המלוטש והקומי). בכל רגע נתון בו היא על הבמה , היא מתסיסה אותה בחיוניות, בקסם שלה ובנוכחות הבימתית ללא גבולות. מלבדה ומלבד הרב, כולם צעירים ישראלים שרכשו את הידע ביידיש תוך לימודיהם בתיאטרון הייידשפיל, עד שהפכו לחלק מהלהקה. דורי אנגל כגיבור וכמספר, המסביר גם בעברית את הקורה, הוא פשוט נפלא. היידיש שלו נשמעת כה משכנעת כמו הייתה שפת אמו. גם הוא שחקן בעל נוכחות בימתית וניסיון מוכחים קודמים בתיאטרונים אחרים, ותורם אף הוא להצלחת ההצגה. כך גם הנשים היפות והמקסימות של העיירה - אירמה סטפנוב המלבבת רבת הקסם והיכולות, הילה רביב-צור, גם היא בעלת ניסיון דרמטי ובכלל, וכך גם סמדר בן דוד, אליאן דבל-שור ומירי מאיר ששרות נפלא, רוקדות, ומהוות קול למצוקת האשה היהודיה דאז. מישה צ'רניאבסקי הקסים בתאורה שלו כרגיל למאייסטר שכמותו, מישה בלכרוביץ הלחין את המוזיקה היפה ועיבד את השירים הנודעים, סבטלנה ברגר היצירתית יצרה תלבושות תקופתיות ובסה"כ זו הצגה שמגיע לכל אחד ליהנות ממנה. וכי למה לא?