יש יוצרים שמוציאים את יצירתם והיא גוועת לה בקול דממה דקה, מבלי שקהל רחב יותר מבני משפחתם יזכה להיחשף לה. אחרים מסתובבים ברחובות תל אביב ושואלים אותך אם אתה מתעניין בשירה ואלה המעודכנים יותר מבחינה טכנולוגית, מוזמנים להשתמש ברשתות חברתיות כמוצא אחרון להפצת דברם בציבור.
אין ברירה, לא לכולם יש את המזל הטוב של
חיים בוזגלו שזכה לכך שסרטו כבוד, יהפוך גם למיני סדרה שהאריכו לה את השם ומיתגו אותה מחדש כ"הכבוד של מרציאנו". בוזגלו עשה קריירה לא רעה מעיסוק בלתי טלוויזיוני בלתי פוסק ביוצאי מרוקו. מי יודע, אולי זוהי תחילתה של תוכנית חדשנית לאפליה מתקנת או בכלל פרויקט מיוחד של המשרד לאיכות הסביבה למחזור חומרים קולנועניים וטלוויזיונים ישנים.
מי שיחפש ב"הכבוד של מרציאנו" תיקון או דמויות מרוקאיות שאינן מעורבות בצורה זו או אחרת בעולם הפשע המאורגן, מוזמן לחזור במנהרת הזמן לימים העליזים של המכרז לחידוש הזיכיון של ערוץ 2. היצירה של בוזגלו סובבת סביב מאבקן של שתי משפחות פשע: משפחת מרציאנו שבראשה עומד
זאב רווח, ומשפחת ברדוגו שבראשה עומד
עמוס לביא ז"ל.
מהפרקים הראשונים אפשר להבין, שהמרציאנואים הם הטובים, כי מרציאנו גם מוותר לחייב על הריבית בגלל שאמא שלו הייתה אחות בית-הספר, וגם בגלל שבסצנת התדריך המשטרתי מספרים לנו שהוא נאמן לאשתו. הברדוגואים הם כנראה הרעים, ראש המשפחה גם מחליף נשים כמו גרביים וגם הבן שלו מחבב יתר על המידה חומרים לבנים בתור קינוח לארוחת השבת שאינם אבקת סוכר.
היריבות בין שתי המשפחות נסובה על שליטה בקזינו. איך יודעים את זה? באחת הסצינות הראשונות, מרציאנו אומר שהוא רוצה את הקזינו, אחר-כך ברדוגו אומר שהוא רוצה את הקזינו לאשכנזי היחיד שניתן לאתר בשטח שאיננו איש משטרה. זה בגלל שהוא מזרח אירופאי וברולטות, כידוע, הם מבינים. לא עוברת עוד חצי דקה והאשכנזי מודיע לברדוגו שבוזגלו קנה את הקזינו. הכל גם באנגלית. על הדרך נרצח איזה איש עסקים בנמל שחמוש בבלונדינית שמצווחת בהיסטריה. זה נראה יותר גרוע ממה שזה נשמע. הסצינות מבוימות בחובבנות ונראות כמו משהו שנשאר על רצפת חדר העריכה של מנחם גולן בתחילת שנות ה-80.
הפרומו, כמו שבוודאי שמתם לב, מראה את רווח ישוב בתפאורה ובתאורה שכל כולה מחווה לסרטי "הסנדק". שם לא נגמרת החיבה של בוזגלו לז'אנר. הוא מתעקש לטרחן עם סצינות דלות ומביכות של תפילת יום שישי בבית-כנסת, ושל ברית מילה שאין בהן לא שמחה, לא פולקלור ולא מימד נוסף של תרבות. הן מזכירות את הסנדק בדיוק כמו ש"מקום ליד הים" הזכיר את "בטי בלו". כשכל הקאסט של הסדרה נראה לקוח מסדרת העבר "זינזאנה" ועם
נטלי עטיה,
מורן אטיאס, סמי הורי,
אוולין הגואל ו
לירון לבו, שמתייחסים ברצינות כל-כך גדולה לתפקידיהם, אפילו ערך פארודי וטראשי לא ניתן למצוא ב"הכבוד של מרציאנו", אצל מנחם גולן לפחות אפשר לצפות ולצחוק.
ושלא תחשבו שבוזגלו לא מוסיף גם קצת מחאה חברתית. שמיל בן ארי, בתפקיד אחיו של ברדוגו, ממקום כלאו מסביר לסוהר שלו איך את שניהם המרוקאים דפקה המדינה, איך לא נתנו להם שום סיכוי להיות משהו אחר מלבד פושעים. יכול להיות שבוזגלו צודק, אלוהים יודע שהוא לא לגמרי טועה, אבל ברוח זמני האנטי-ריכוזיות הגיע הזמן לפרק את המונופול שלו על ייצוג המזרחיים. גם זה סוג של צדק חברתי.
