גם הדמויות המשניות המגולמות על-ידי אפרת דור, ריקי בליך, גולן אזולאי ו זוהר שטראוס, סובלות מאותו טיפול שטחי, ובמקום לסקרן ולהשאיר טעם של עוד כמצופה מפרק פתיחה, הן מוליכות אותך ביד אל תוך סיטואציות צפויות ומופרכות כאחת. הסצנה שבה אזולאי ודור מבקרים אצל מומחה מפוקפק למחשבים ש"פורץ" עבורם לאתר ללא צו שופט, כדי למצוא כנופיית בני טובים שמתעללת בקשישים, הייתה כמעט בלתי אפשרית לצפייה, ולא רק בגלל זעקותיו של הקשיש המעונה. וזה עוד עניין, לא פחות חשוב: אין ספק שבצד ההפקתי של אחד אפס אפס הושקעו משאבים רבים. הצילום, העריכה והפעלולים מספקים בהחלט, יחסית לז'אנר, אבל לא מצליחים לעורר רגש כלשהו אצל הצופה - לא מתח, לא חרדה, לא תחושת הפתעה. הסיבה היא, שאחת אפס אפס מנסה ליישר קו עם סדרות ז'אנר מחו"ל, וזה ניכר בה היטב. אבל כאן בדיוק היא מאבדת את היתרון היחיד שיש לה עליהן - כי העובדה שהיא מדברת עברית, לא הופך אותה לסדרה ישראלית. וזה אולי הכישלון הכי גדול של פרק הפתיחה הזה: במקום לנסות לייצר כאן, אולי באמת לראשונה, סדרת אקשן ישראלית אמיתית שתצליח להיות גם אותנטית, גם אסקפיסטית וגם תתחרה במציאות הקודחת שבה אנו חיים - על שתיים מתוך שלוש התכונות הללו, עונה הבורר, למשל - מן העדיף ללכת על בטוח. התוצאה, כצפוי, היא מוצר גנרי שבאותה מידה ניתן היה לדבב לאנגלית ולשדר בכל ערוץ אקשן נידח - ואם לסכם בקלישאה נוספת, בסרט הזה כבר היינו.
|
"לראשונה בישראל - סדרת אקשן אמיתית!" הכריזו הפרומואים ל"אחת אפס אפס", וגרמו לנו לתהות מדוע באמת נכשל הז'אנר הזה כאן שוב ושוב. "מרחב ירקון", "זינזאנה", "האמת העירומה" - כולן הושקו כאן עם הרבה רוח, צלצולים ושמות מפורסמים, ונעלמו באבק הדק. אפילו "תיק פלילי" המוערכת לא הצליחה לשרוד, ו תמרות עשן ההזויה מתקשה לעמוד בקצב של הבורר. אנחנו מדינת אקשן, יטענו כאן חוקרי התרבות. מי צריך סצנות של פיצוצים ורציחות בשפת הקודש, כשכל מה שאנחנו רוצים זה קצת אסקפיזם בפריים טיים שלנו? לכן, דווקא העיתוי האקטואלי שבו עלתה "אחת אפס אפס" היווה הזדמנות עבורה לסתור את התפיסה הזאת, ולהוכיח שבמקרה שלה, הקלישאה "המציאות עולה על כל דמיון" לא תופסת. אבל נדמה שבכל מה שקשור לקלישאות, "אחת אפס אפס" בהחלט עושה לנו בית-ספר. אם נשפוט לפי הפרק הראשון, מן עושה הכל לפי הקורס "מבוא לסדרות משטרה". יש לו אקספוזיציה שסוקרת את כל הדמויות והיחסים, עלילה שנפתרת באותו פרק ופתיחה של עלילה עונתית שמסתיימת בקליף הנגר. אבל מבנה טוב זה לא הכל. הדמויות של אחת אפס אפס כל-כך מוכרות וקלישאתיות, כמעט על סף הפארודיה - דמותו של עמוס תמם, למשל, לא פוסחת על-אף מאפיין של שוטר מלוכלך, כולל הגרושה המיוסרת ("אתה נזהר, נכון?"), הסקס עם התובעת והיחסים הפטרוניים עם המשת"פ. אין אף רובד נוסף, אין טוויסט, כאילו שבגלל שמדובר בסדרה ישראלית בערוץ מסחרי, אפשר להניח שאף אחד מצופיה לא נתקל מעולם ב"המגן", הסמויה או אפילו CSI.
|
|