המירוץ למיליון: העונה על כתפי צמד התימניות

עכשיו, נניח שהמתמודדים באמת עלו על המטוס לבודפשט, ובהמשך סוף סוף נראה קצת עולם. מה מצפה לנו אז? במיוחד כשלא מדובר בעונת הבכורה, ההמשך יקום ויפול על הליהוק. וליהוק של ריאליטי עובד בתבניות כדי לנסות ולהבטיח כמה שאפשר את הרגעים הרצויים בהמשך. ככה אנחנו מוצאים את עצמנו עם הבלונדיניות (טל, גורו הכושר המפחידה והבת שלה, מור, ובר הציירת עם החברה הכי טובה שלה, אינה), הזוג הדתי (עקיבא וענהאל ש"אוהבת את אלוהים, מתה עליו, מרגישה אותו פה איתנו במירוץ"), הזוג המוזר (הדוגמנית חן שילוני ובעלה הטרי, אלון, שהוא גם מקריח וגם נמוך ממנה, אבל נשוי לחן שילוני), והתבנית הפופולרית במירוץ - חברי הילדות (פיפי וניצן שעובדים ביחד במאפיה ומוטי ופונדק, תקליטן ובעל חברת אבטחה). אבל עם כל הכבוד לאלה, מי שיסחבו על כתפיהם קצת יותר מאשר תיק מטיילים הם הזוגות יוצרי הקאלט, הישראלים שיביאו איתם הלם תרבותי לכל מקום שילכו. ראשונות וחביבות הן כמובן שתי התימניות מקרית עיקרון, אסנת וכרמית, חברות כנראה כבר עשרות שנים. המבטאים הכבדים, התשוקה התמידית לג'חנון והצעקות והקללות הבלתי פוסקות בתימנית יביאו אותן רחוק בגזרת הרייטינג והאהדה הציבורית, אבל מבחינת המשחק כנראה שלא נראה אותן הרבה מעבר לקו האמצע, אם בכלל. הזוג המרכזי הנוסף, שמסתמן גם כזוג חזק באמת, הם האחים אלון ואורן, הראשון יצא מהארון והיום מתפקד בעיקר כדרמה קווין שתלטנית, והאחרון עו"ד שצריך לסבול את גחמותיו של אחיו. פוטנציאל הנפיצות בין שני אלה הוא גבוה, ואופן ההתנהלות של אלון במיוחד כנראה ינפק כמה וכמה רגעים משעשעים לאורך העונה. מה שבכל זאת הצלחנו להבין מפרק הפתיחה, הוא שחלק ניכר בהחלטות הליהוק הוא היכולת של הצופים לצחוק עם המתמודדים ועליהם, והאישור לצחוק עליהם מגיע מהמתמודדים עצמם. אם התימניה קוראת למישהי שמנה, וההומו אומר לשוער הכדורגל בפנים שלו שהוא סתום, אז גם לי מותר. ורגעים כאלה היו לא מעט במהלך הפרק, רבים מהם הגיעו מטום השוער וחברתו התיכוניסטית, אדל, שהקשר בין יכולות השירה שלה לאלה של הכוכבת הבריטית מקרי בהחלט. האישור הזה לצחוק על המגבלות של המתמודדים הוא חשוב, כי בלעדיו חלק ניכר מהכיף מתנדף מהמסך. עם כל האמפתיה לחוסר הידע של שוער כדורגל בישראל, כשטום אומר משהו כמו "איפה זה הנגב, נראה לי זה בחו"ל", אני רוצה להיות מסוגל לצחוק עליו. וגם המתיקות של ענהאל לא תציל אותה ואותנו מהשעמום, כשבאופן ביזארי היא לא יודעת מה זה כספת.

פרק הבכורה של העונה השנייה לא באמת עונה על הציפיות. ואיך יענה כשהשליש הראשון שלו הוא זמן מת של היכרות עם 11 הזוגות? אז נכון, כלל האצבע הראשון של ריאליטי הוא להתחבר למתמודדים ברמה האישית, כי אם לא, למה שנמשיך לצפות באנונימים האלה שמתרוצצים על המסך כמו ג'וקים באמצע הלילה? אם היינו מסתפקים בחצי השעה הזו, אז הכל היה בסדר, אבל בשבוע האחרון שודרו שני פרקים מיוחדים שכל תכליתם הייתה היכרות עם המירוץ והזוגות. כבר דחפו לנו לגרון פעמיים בפריים טיים את כל המתמודדים, למה שנעבור את המסע הזה שוב? וגם אחרי שצלחנו את זה, קשה לומר שהמירוץ באמת יצא לדרך. החוזקה המרכזית של הגרסה הישראלית היא המפגש המעניין בין עמך ישראל לתושבי העולם הגדול. רגעי הקאלט שיקבלו מקום של כבוד במוזיאון הריאליטי כמעט תמיד יהיו כשהחוצפה הישראלית תפגוש את השמרנות העולמית, והפרשי התרבויות הללו הם שיוצרים רגעים טלוויזיונים מעניינים, מצחיקים, מתסכלים ומרגשים. כל אלה היו חסרים כשהמתמודדים כלל לא יצאו מהארץ. כל המשימות של פרק הפתיחה היו בגבולות המדינה, בלי קומבינות, הסתדרות ישראלית ועם אינטראקציה מקומית בלבד. אלה נמרחו לאורך שעה משעממת למדי. עם כל הכבוד לכמה ישבנים מעוצבים, לא ממש מעניין אותנו לראות אותם מטפסים על חבלים לעבר מכונית שתלויה באוויר. ואפילו ערוץ הכנסת בזמן הפגרה מעניין ומותח יותר מלחפש כדורים צבעוניים בתוך שדה.