"זה ייגמר בבכי ובדם"

יוסי צור ורון קרמן, שילדיהם אסף צור וטל קרמן נרצחו בפיגוע בקו 37 בחיפה ב-2003, הגישו גם הם תביעת נזיקין. "הגשנו תביעה אזרחית רגילה, בדרישה לפיצוי משלושת המחבלים, חברי חוליית חמאס, שנשפטו בבית משפט צבאי על השתתפותם בפיגוע שבו נרצחו ילדינו", אמר צור ל'מקור ראשון'. "באותה הזדמנות ביקשנו צו עיכוב יציאה מהארץ לשלושת המחבלים. אחרי שמצאנו את השמות שלהם באופן רשמי ברשימה, הגשנו את התביעה". צור מספר שמאז היוודע דבר קיומה של עסקת שחרור המחבלים תמורת השבתו של גלעד שליט הוא לא הצליח לעצום עין. "אני לא ישן כבר כמה לילות. התחושה קשה מאוד. המחבלים הללו שפוטים על רצח מאות ואלפי ישראלים. אלו רוצחי המונים שהולכים הביתה לחופש, ואנחנו נשארים עם הילדים בקברים". בתוך החגיגה התקשורתית שסיקרה כל רסיס מידע משיבתו של שליט, צור מרגיש שהקול שלהם לא נשמע דיו. "במסגרת הביקורת שלנו על התקשורת לכל אורך חמש השנים שבהן היא נתנה רוח גבית לקמפיין של שליט, גם בימים האחרונים התקשורת עוסקת במין ניסיון להסביר לציבור הישראלי עד כמה העסקה הזאת לא נוראית. מספרים לנו למשל שיש ביקורת פנימית על חמאס שלא שחרר את הסמלים שלו, כאילו מדובר באיזה ניצחון גדול למדינת ישראל. התקשורת בחרה פה צד ונתנה רוח גבית לכיוון שהיה מועדף עליה. הקול שלנו נשמע רק בשוליים, רק בשביל להרגיש את נקיפות המצפון נתנו לנו דקה פה ודקה שם", אומר צור. והוא מטיח ביקורת קשה בעניין נוסף: "לא ראית בתקשורת אפילו מילה אחת של ביקורת על כך שניתנו רק 48 שעות למיצוי הכלים המשפטיים, ועוד בחול-המועד, שבהם בתי המשפט עובדים בצורה חלקית. חוק נפגעי עבֵרה נותן למשפחות הקורבנות 14 יום לפני שחרור, כדי להגיב ולעתור נגד מי שפגע ביקירן, ואילו כאן הממשלה מצפצפת על החוק. אבל התקשורת עסוקה בחגיגות, אז מכל השאר היא מתעלמת", מסכם צור בכאב.

גם יהודית דסברג ענתה בסבלנות לשאלות הקנטרניות משהו שהופנו אליה מכלי התקשורת. למשל, אם אינה רוצה לראות בשחרורו של גלעד שליט. "אני עונה לכולם שהדיון הוא לא אני מול אביבה שליט. כולם שמחים לראות את גלעד בבית, גם אני. השאלה היא באיזה מחיר", היא אומרת ל'מקור ראשון'. דסברג ובעלה אורי ז"ל שכלו את בתם אפי ואת חתנם ירון בפיגוע ירי ב-96', וגידלו מאז בביתם את נכדיהם. "כל התקשורת חוגגת את השחרור כאילו העם כולו חוגג, אבל זהו קוצר ראות. אין להם שום אופק מעבר לדד-ליין שלהם. אנחנו כבר היינו בסרט הזה. אני זוכרת איך כלי התקשורת דחפו לחגיגה גם סביב השחרור של טננבאום, ויום אחד אחרי כן כבר החל הבכי על המחיר. "גם כאן חוגגים, והמחיר לצערי יהיה פי כמה. את זה לא אני אומרת, אלא הערבים אומרים. הם הבטיחו שבפעם הבאה יביאו לכך ש-8,000 אסירים ישוחררו. אני לא מבינה איך אפשר לגדל עם להיות עד כדי כך קצר ראות. איך התקשורת יכולה להתמקד רק בחגיגות, בלי לחשוב על המחיר. "שאלו אותי בראיונות, 'את לא שמחה עם כולם?'. ואני שואלת: מי זה כולם? אתם לא זוכרים את פיצוצי האוטובוסים כל יום? אמרה לי אחת המראיינות שאולי הפעם זה לא יהיה ככה. אבל הערבים הבטיחו בכל מקום שהם ימשיכו בטרור, אז איך בדיוק זה לא יהיה ככה? למה אתם לא מאמינים להם?" דסברג אומרת שמבחינתה אין משמעות לשאלה אם בשחרור הנוכחי ייכללו גם הרוצחים שאחראים לנטילת חייהם של בתה וחתנה. "זה לא משנה. הרוצחים האלה כבר רצחו את הבת שלי. אבל רוצחים אחרים שישוחררו עלולים לרצוח את הבת השנייה שלי. ה'שלי' הזה לא משמעותי כאן. אין כאן עניין של נקמה אישית באותם שרצחו את בני משפחתי. הדבר היחיד שקיים פה מבחינתי הוא הדיראון הלאומי. אנחנו יורדים מדחי אל דחי. מדינת ישראל כבלה את ידיה להיות עבד של הטרור. זה מה שמרגיז אותי. מדינת ישראל מכניסה את כולנו למצב של כניעה לטרור, וזה פשוט פשע. מי הרשה להם לעשות זאת? מי הסמיך אותם לכך?" בזמן השבעה על אפי וירון אונגר ז"ל, נבחר בנימין נתניהו לכהונתו הראשונה כראש ממשלה. "כשנתניהו בא לנחם אותנו אמרתי לו שאני יודעת שכולם רוצים לנחם, הרי אלפי אנשים באו להלוויה ולשבעה, אבל היחיד שיכול לעשות משהו הוא ראש הממשלה. 'אם בגלל הרצח של אפי אתה תעצור את הטרור', אמרתי לו, 'המוות שלה לא היה לשווא. אני לא יכולה לעצור את המוות שלה, אבל אפשר להפוך אותו מסתם 'קורבנות שלום' למנוע שיציל את עם ישראל, ואז היא תהיה כמו חייל שנהרג על משמרתו בגבולות ישראל'". דסברג לא הצטרפה לעתירות לבג"ץ שהוגשו בידי משפחות נפגעי הטרור, שכן לדבריה אין לה יותר תקווה להצלה מבית המשפט העליון. "הגשתי כבר שלוש פעמים בג"צים נגד שחרורי מחבלים. בבג"ץ האחרון ישב בהרכב השופט חשין. אני אמרתי שם שיש לי שלוש שאלות לבית המשפט. ראשית, אמרתי, האנשים שיושבים היום בכלא יושבים עם 'בג"ץ ובצלם'. אתם בג"ץ. הם עתרו אליכם ופסקתם שהם צריכים לשבת בבית הסוהר. בא עכשיו מישהו ומכפיף את החוק הישראלי לטובת אינטרסים פוליטיים. מי אמור להגן על החלטת בג"ץ, אני? "שנית, שאלתי, אם היום אתם מאפשרים לשחרר רוצחים, איך מחר תכלאו ותשפטו אנסים וגנבים? כל הבסיס המוסרי של בית המשפט יורד לטמיון עם השחרור הזה. ושלישית, אתם המחסום האחרון לפני שחרורם של רוצחים לרחובותינו. האם אתם יכולים לערוב לכך שלא יחזרו לרצוח? אם אינכם יכולים לערוב לכך, הרי אתם שותפים לרצח הזה. "השופט חשין ענה: 'גברתי טוענת כאן טענות של צדק ומוסר, ואנחנו אין ענייננו אלא בחוק'. אז אמרתי לו - סליחה כבודו, האין ראשי התיבות של בג"ץ 'בית דין גבוה לצדק'? והוא עונה לי: 'זה תרגום לקוי של המונח מאנגלית'. התשובה הזאת היא התשובה הגאונית ביותר שהוא יכול לתת כשהוא מותקף, והוא יודע שהתוקף צודק. "מה אענה לו על כך - 'כבודו אידיוט'? בבית המשפט הרי אסור להגיד זאת. לכן, אין בעיניי טעם ללכת לבג"ץ. אסור לנו לתת לשופטים הפושעים האלו לגיטימציה כאילו הם יעשו צדק, כאילו יעשו את הדבר הנכון".

דורון שורשן נרצח בשנת 92' כששב מעבודתו בחממות לביתו שבכפר-דרום. בנו, אביחי שורשן (26), שידע מאז גם עקירה מבית ילדותו, כתב בציניות בעמוד שלו ברשת פייסבוק: "חבל שאין ענף באולימפיאדה של ירי לעצמך ברגל. היינו לוקחים זהב בכל המקצים". עוד כתב: "עסקת שליט זה בעצם לקחת משכנתה שאתה יודע שאין לך שום סיכוי להחזיר, ואתה עדיין מבסוט שקיבלת מהבנק שני מיליון שקלים. רק שבבנק אם לא תחזיר יעקלו לך. בחמאס יעקלו אותך". בהמשך מצטט שורשן מספרו של בנימין נתניהו, 'מקום תחת השמש', שבו נכתב על עסקת ג'יבריל: "היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה". שניים מבין שלושת המחבלים שהיו בחוליה שרצחה את דורון שורשן שוחררו במסגרת עסקת שליט. "את השלישי בחוליה רבין שחרר כבר ב-95'", אומר אביחי ל'מקור ראשון'. "חשוב לי להבהיר שאני לא משתף פה את הרגש, אלא חושב בשכל נטו. אין לי בעיה רגשית לשחרר את אחד הרוצחים של אבא שלי תמורת גלעד שליט. קחו אחד מהם, ממש לא משנה את מי, תחזירו תמורתו את גלעד שליט, ואני אהיה מבסוט לחלוטין. אחד תמורת אחד. ואם מדובר בגופה - שהעסקה תהיה גופה תמורת גופה. אין כאן לא עניין רגשי ולא נקם, אבל הבעיה שלי היא המספר המפלצתי הזה. מחיר של יותר מאלף מחבלים תמורת אדם אחד הוא לא הגיוני. הם ישובו לטרור, ובשנים האחרונות ישנם כבר מאות נרצחים מידיהם של מחבלים ששוחררו בעסקות דומות. "מה שאני רוצה הוא לעצור את מעגל הטרור. שמעתי בימים האחרונים שאומרים שמלחמת דת לא מנצחים בכוח, אבל עם זאת אפשר להפחית אותה מאוד, כפי שמוכח שעשו בשנים האחרונות ביו"ש. עסקות כאלו לא עוזרות לכך. עצוב מאוד לראות שמנהיגים כאן מקבלים החלטות לפי כמות הדמעות בעיניים של משפחות. אלו לא אמירות שאמורות לבוא מפי מנהיגים, הם אמורים לפעול לפי השכל". בימים האחרונים הצטרפה משפחת שורשן למשפחות נוספות של נפגעי טרור להגשת תביעת נזיקין נגד הרוצחים. "במשפט הקודם שלהם, מדינת ישראל תבעה אותם. הפעם המשפחה היא שתובעת".