גם יהודית דסברג ענתה בסבלנות לשאלות הקנטרניות משהו שהופנו אליה מכלי התקשורת. למשל, אם אינה רוצה לראות בשחרורו של
גלעד שליט. "אני עונה לכולם שהדיון הוא לא אני מול אביבה שליט. כולם שמחים לראות את גלעד בבית, גם אני. השאלה היא באיזה מחיר", היא אומרת ל'מקור ראשון'.
דסברג ובעלה אורי ז"ל שכלו את בתם אפי ואת חתנם ירון בפיגוע ירי ב-96', וגידלו מאז בביתם את נכדיהם. "כל התקשורת חוגגת את השחרור כאילו העם כולו חוגג, אבל זהו קוצר ראות. אין להם שום אופק מעבר לדד-ליין שלהם. אנחנו כבר היינו בסרט הזה. אני זוכרת איך כלי התקשורת דחפו לחגיגה גם סביב השחרור של טננבאום, ויום אחד אחרי כן כבר החל הבכי על המחיר.
"גם כאן חוגגים, והמחיר לצערי יהיה פי כמה. את זה לא אני אומרת, אלא הערבים אומרים. הם הבטיחו שבפעם הבאה יביאו לכך ש-8,000 אסירים ישוחררו. אני לא מבינה איך אפשר לגדל עם להיות עד כדי כך קצר ראות. איך התקשורת יכולה להתמקד רק בחגיגות, בלי לחשוב על המחיר.
"שאלו אותי בראיונות, 'את לא שמחה עם כולם?'. ואני שואלת: מי זה כולם? אתם לא זוכרים את פיצוצי האוטובוסים כל יום? אמרה לי אחת המראיינות שאולי הפעם זה לא יהיה ככה. אבל הערבים הבטיחו בכל מקום שהם ימשיכו בטרור, אז איך בדיוק זה לא יהיה ככה? למה אתם לא מאמינים להם?"
דסברג אומרת שמבחינתה אין משמעות לשאלה אם בשחרור הנוכחי ייכללו גם הרוצחים שאחראים לנטילת חייהם של בתה וחתנה. "זה לא משנה. הרוצחים האלה כבר רצחו את הבת שלי. אבל רוצחים אחרים שישוחררו עלולים לרצוח את הבת השנייה שלי. ה'שלי' הזה לא משמעותי כאן. אין כאן עניין של נקמה אישית באותם שרצחו את בני משפחתי. הדבר היחיד שקיים פה מבחינתי הוא הדיראון הלאומי. אנחנו יורדים מדחי אל דחי. מדינת ישראל כבלה את ידיה להיות עבד של הטרור. זה מה שמרגיז אותי. מדינת ישראל מכניסה את כולנו למצב של כניעה לטרור, וזה פשוט פשע. מי הרשה להם לעשות זאת? מי הסמיך אותם לכך?"
בזמן השבעה על אפי וירון אונגר ז"ל, נבחר
בנימין נתניהו לכהונתו הראשונה כראש
ממשלה. "כשנתניהו בא לנחם אותנו אמרתי לו שאני יודעת שכולם רוצים לנחם, הרי אלפי אנשים באו להלוויה ולשבעה, אבל היחיד שיכול לעשות משהו הוא ראש הממשלה. 'אם בגלל הרצח של אפי אתה תעצור את הטרור', אמרתי לו, 'המוות שלה לא היה לשווא. אני לא יכולה לעצור את המוות שלה, אבל אפשר להפוך אותו מסתם 'קורבנות שלום' למנוע שיציל את עם ישראל, ואז היא תהיה כמו חייל שנהרג על משמרתו בגבולות ישראל'".
דסברג לא הצטרפה לעתירות לבג"ץ שהוגשו בידי משפחות נפגעי הטרור, שכן לדבריה אין לה יותר תקווה להצלה מבית המשפט העליון. "הגשתי כבר שלוש פעמים בג"צים נגד שחרורי מחבלים. בבג"ץ האחרון ישב בהרכב השופט חשין. אני אמרתי שם שיש לי שלוש שאלות לבית המשפט. ראשית, אמרתי, האנשים שיושבים היום בכלא יושבים עם 'בג"ץ ובצלם'. אתם בג"ץ. הם עתרו אליכם ופסקתם שהם צריכים לשבת בבית הסוהר. בא עכשיו מישהו ומכפיף את החוק הישראלי לטובת אינטרסים פוליטיים. מי אמור להגן על החלטת בג"ץ, אני?
"שנית, שאלתי, אם היום אתם מאפשרים לשחרר רוצחים, איך מחר תכלאו ותשפטו אנסים וגנבים? כל הבסיס המוסרי של בית המשפט יורד לטמיון עם השחרור הזה. ושלישית, אתם המחסום האחרון לפני שחרורם של רוצחים לרחובותינו. האם אתם יכולים לערוב לכך שלא יחזרו לרצוח? אם אינכם יכולים לערוב לכך, הרי אתם שותפים לרצח הזה.
"השופט חשין ענה: 'גברתי טוענת כאן טענות של צדק ומוסר, ואנחנו אין ענייננו אלא בחוק'. אז אמרתי לו - סליחה כבודו, האין ראשי התיבות של בג"ץ 'בית דין גבוה לצדק'? והוא עונה לי: 'זה תרגום לקוי של המונח מאנגלית'. התשובה הזאת היא התשובה הגאונית ביותר שהוא יכול לתת כשהוא מותקף, והוא יודע שהתוקף צודק.
"מה אענה לו על כך - 'כבודו אידיוט'? בבית המשפט הרי אסור להגיד זאת. לכן, אין בעיניי טעם ללכת לבג"ץ. אסור לנו לתת לשופטים הפושעים האלו לגיטימציה כאילו הם יעשו צדק, כאילו יעשו את הדבר הנכון".