מחיר המחאה ונזקי התקשורת

המחאה החברתית הנמשכת כארבעה חודשים, והמתקפה על בעלי ההון בכלל והטייקונים בפרט, כבר ניכרות. המשק נקלע לקיפאון יחסי. מסתמנת ירידה חריפה בפעילות המשקית בענפים המרכזיים. נתוני בנק ישראל ונתוני רשות המיסים מלמדים כי אנו בראשיתה של תקופה חדשה, עגומה. תוצאות המחאה מדאיגות: משקי בית ויחידים אומנם ישלמו מעט פחות על מזון (בסדר-גודל של 300-200 ש"ח למשפחה), אך עובדים רבים וטובים ייאלצו לשלם במשרתם; הממשלה אומנם נאלצת לערוך שינוי בסדרי-העדיפויות, אך את המחיר כבר מגישה הממשלה לציבור בדרך של העלאת מחירי הדלקים, מחיר החשמל והמים, ובהעלאת מחירי הארנונה. התשלום הנוסף הנדרש מכל משפחה בגין מרכיבים אלה לבדם הוא כ-400-300 ש"ח לחודש. במאזן הכללי ספק רב אם משקי בית יצאו נשכרים מהמחאה.

מורידים מחירים ומפטרים עובדים

המחאה גרמה בסקטור העסקי לזעם רב. בעלי שליטה בחברות הגדולות במשק מתחילים להסיק מסקנות: חברות המזון אומנם נאלצו להפחית מחירים של חלק מהמוצרים, לעיתים במחיר הפסד, אך במקביל החלו בצעדי ייעול שמשמעותם פיטורי עובדים; בעלי הון חדלו כמעט לגייס הון באמצעות אגרות חוב, אך במקביל הם מעכבים השקעות בישראל ובודקים יותר ויותר אפשרויות השקעה בחו"ל; קונצרנים וטייקונים, שהשקיעו בעבר את מיטב זמנם בשאלה כיצד להגדיל עסקיהם בארץ, מחפשים עתה קונים לחלק מהחברות שבבעלותם. נוחי דנקנר - העומד בראש קבוצת אי.די.בי, הפך שלא בטובתו למטרה מצד פעילי המחאה. נוחי הסיק מהר מאוד את המסקנות והוא פעל ופועל כדי להיפטר מחברות גדולות בקבוצת אי.די.בי. המעסיקות עובדים רבים, רבים מדי. הנה: במהלך אוקטובר השלימה אי.די.בי. את מכירת השליטה במכתשים-אגן לידי חברה סינית, ובכך "מסרה" גורלם של 4100 עובדים, מהם 1200 ישראלים, לניהולם של הסינים; במהלך אוקטובר ביצעה אי.די.בי. עסקה למכירת השליטה ברשת שופרסל לידי קבוצת אנשי עסקים: לואי נואי (איש עסקי יהודי-בריטי), מתיו ברונפמן (יהודי-קנדי, מבעלי בנק דיסקונט) ושולם פישר, ובכך מסרה לידיהם את גורלם של 12,000 עובדים המועסקים ברשת. ובמילים פשוטות: גורלם של העובדים, שהיה מובטח יחסית בידיים של ישראלים-יהודים-ציוניים, יהא מעתה תלוי יותר ויותר בזרים, שנאמנותם ומחויבותם לישראל אינה מובטחת כלל ועיקר.

"בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל"

את מחיר המחאה משלמים גם כלי התקשורת. חלק מהם העצימו את המחאה, בכוונת מכוון, ככלי לניגוח הממשלה בראשות בנימין נתניהו. בכך כרו לעצמם בור עמוק, כפי שנבהיר להלן: המחאה החברתית הביאה למתקפה על מרבית החברות ואנשי העסקים במשק. אלה מצאו עצמם במצור. כתוצאה מכך הורידו פרופיל. הדבר בא לידי ביטוי באופן חריג בשוק הפרסום, שצנח בחודשים האחרונים בכ-30%. מסתבר, כי אותם גורמים-מותקפים העדיפו להימנע מלהתבלט. לכן הם צמצמו תקתיבי פרסום ונמנעו מביצוע קמפיינים מסחריים או לפחות בחרו לצמצמם. בנסיבות שנוצרו, ומחמת זאת שסייעו בניפוח המחאה מעבר למידותיה האמיתיות, נקלעו כלי התקשורת למלכוד מדאיג. "בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל" - נאמר במקורות [תהלים ז טז]. וכך יצא, שכלי התקשורת שסייעו בניסיונות לשסות את הציבור בנתניהו ובממשלתו, הביאו על עצמם ירידה חדה בהכנסות מפרסום ונזקים כספים וישירים כבדים. ערוצי הטלוויזיה המסחריים והעיתונים הגדולים כבר החלו בצמצומים ובפיטורי עובדים. וזו רק ההתחלה. במקביל, עומדים כמה מכלי התקשורת להקטין את העיסוק במחאה הציבורית. פעילי המחאה שנהנו מחשיפה עצומה בכמה מהם - שהיה להם עניין בניגוחו של נתניהו (כדוגמת ידיעות אחרונות בראשו עומד ארנון (נוני) מוזס - ייאלצו לחפש דרכים יצירתיות יותר כדי לזכות בחשיפה.