בשבוע של הנאומים באו"ם, הופעתי כמעט באופן יומיומי מהרדיו ומהטלוויזיה. אחד הדיונים התנהל בתחנת הרדיו היוקרתית 'תרבות צרפת'. במהלך הדיון טענתי את המובן מאליו, כי ההגדרה הפלשתינית של "זכות השיבה" אינה עולה בקנה אחד עם פתרון שתי מדינות. בעוד המשתתפים בפאנל לא סתרו את טענתי, אחת מהם הציעה "פתרון". הוּדה אל-אִמאן, המלמדת יחסים בינלאומיים באוניברסיטת אל-קודס, הרגיעה אותי באומרה: "אל תדאג, 'זכות השיבה' תיושם בשלבים ולא במהלך אחד".
כשהזכרתי את מצוקותיהם של 900 אלף פליטים יהודים שגורשו מארצות ערביות ומוסלמיות אחרי שזכתה ישראל בעצמאות, השיב פאנליסט אחר, אנוואר אבו-עיישה, המרצה למשפטים באוניברסיטת אלקודס, תשובה מעניינת: ב-1974, אמר, אש"ף "החליט" כי יש להתיר לפליטים יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות לשוב לארצות מוצאם. כלומר, ישראלים מזרחיים (וצאצאיהם) יעברו להתגורר באירן, בעירק, במצרים, בסוריה ובלוב. אבו-עיישה לפחות מדבר בנועם, שלא כמו דובר אש"ף מחמוד לבאדי שצעק לעברי במהלך ויכוח הרדיו בתוכנית הטלוויזיה של 'Voice of America': "חזור למרוקו!"
לזכותם של המשתתפים בדיון יש לומר כי הם היו כנים: הם הודו כי מטרתם היא לחסל את מדינת ישראל בהדרגה באמצעות דמוגרפיה - יהודים "ישובו" לארצות ערב, וערבים "ישובו" לישראל. עבאס בניגוד להם אינו יכול להיות כה גלוי בדבר כוונותיו האמיתיות מבלי שמנהיגים מערביים ידחו אותן (זכרו: "אל תגידו לעולם את הדברים האלה"). כדי שמטרתו הסופית תקבל לגיטימיות בעולם החופשי, עבאס מוכר נרטיב המציג את הפלשתינים כקרבנות חסרי אונים, שכל שאיפתם היא להשיג צדק בדרכי שלום.
ואמנם, נאומו של עבאס באו"ם היה כליל הצביעות. הצביעות החלה מיד בתחילת הנאום, כאשר בירך עבאס את דרום סודן על עצמאותה שהושגה לא מכבר. אלא שחודשיים לפני נאומו העביר עבאס מכתב לנשיא סודן עומר חסן אל-בשיר (המואשם על-ידי בית המשפט הפלילי הבינלאומי ברצח עם ובפשעים נגד האנושות), ובו הביע את עמדתו בדבר עצמאותה של דרום סודן. התקשורת הממלכתית של עבאס תיארה את עצמאותה של דרום סודן כמזימה ישראלית שנועדה להחליש את העולם הערבי.
בהמשך אמר עבאס כי השיחות עם ישראל "נכשלו", מבלי לציין שהוא סירב לשאת ולתת עם ישראל למרות הקפאת הבנייה בהתנחלויות במשך 10 חודשים - דרישה שדרש ממנה כתנאי מוקדם למו"מ. עבאס טען כי "הכוח הכובש גם המשיך לבצע חפירות ולסכן את מקומותינו הקדושים", בעוד שהאמת היא שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון השומרת על המקומות הקדושים של דתות אחרות, בעוד הרשות הפלשתינית משחיתה עתיקות בהר הבית מאז 1996 וחיללה שני מקומות הקדושים לדת היהודית שהועברו לשליטתה - קבר יוסף בשכם ובית הכנסת העתיק ביריחו.
עבאס הזכיר את נאומו של ערפאת באו"ם ב-1974 וטען כי היה זה נאום של "רדיפת שלום". אה, כן. זה מה שאמר ערפאת בנאומו: "ציונות היא אידיאולוגיה אימפריאליסטית, קולוניאליסטית, גזענית; היא ביסודה ריאקציונרית ומפלה... העצרת הכללית חילקה את מה שלא הייתה לה שום זכות לחלק - מולדת בלתי ניתנת לחלוקה". הוא קרא להקמתה של מדינת פלשתין לא לצד ישראל, אלא במקומה.
עבאס קרא לאש"ף "הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלשתיני", אך ב-2006 חמאס, ולא אש"ף, ניצח בבחירות לרש"פ, ועזה נמצאת תחת שליטתו המוחלטת. עבאס אמר כי הפלשתינים ימשיכו ב"התנגדותם הבלתי אלימה" - ו"שכח" לציין את התקפות הטרור שתבעו את חייהם של אלפי ישראלים. הוא אמר כי "נשקם של הפלשתינים הוא חלומותיהם בלבד", מבלי להזכיר את אלפי הטילים בעזה המכוונים כלפי ישראל כמו גם את הנשק הכבד שהוכנס ליו"ש באורח בלתי חוקי מאז 1995.
עבאס טען מבלי למצמץ כי החלטתו להשיג באו"ם מדינה באורח חד-צדדי, ללא הסכם שלום עם ישראל, "מהווה אישור לכך שאיננו נוקטים צעדים חד-צדדיים". הוא קבע כי נוכחותה החלקית של ישראל ביו"ש "היא הכיבוש היחיד בעולם", בעוד האמת היא כי יש עשרות כיבושים בעולם, וכיבוש טיבט על-ידי סין, כיבוש קפריסין על-ידי טורקיה או כיבוש סהרה המערבית על-ידי מרוקו הם רק דוגמאות מעטות.
לו היה ביסוס לטענותיו של עבאס, הוא לא היה נסמך על רשימה כל כך ארוכה של עיוותים. יכולתו לשכנע תיקבע על-ידי מספר האנשים שייפלו בפח סילופיו. וכמו קודמו
יאסר ערפאת, ל
מחמוד עבאס יש בעל ברית נאמן: ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של צרפת: France 2. ב-30 בספטמבר 2000 שידר 'פראנס 2' אירוע טרגי שכמעט באופן ודאי היה מבוים ומזויף: ה"רצח" של
מוחמד א-דורה על-ידי "היהודים". התמונות שצילם הצלם הפלשתיני טלאל אבו-רחמן, ואשר שידר, בחוסר אחריות וללא בדיקה ראויה, הכתב של הערוץ בישראל שארל אנדרלין, הפכו להיות מן הגורמים העיקריים שהציתו את האינתיפאדה השנייה.
אלימות פרצה ברצועת עזה וביו"ש, כשהיא מלווה בקריאות: "לנקום את דמו של מוחמד א-דורה!" ראשו של דניאל פרל הותז, כשתמונתו של א-דורה מאחוריו.
11 שנה מאוחר יותר, 'פראנס 2' שוב נרתם לעניין הפלשתיני - הפעם על-ידי נטילת חלק פעיל בתעמולה של עבאס. ב-3 באוקטובר 2011 שידר הערוץ דוח מיוחד על "פלשתין", אשר אלה עיקריו: הצעת החלוקה של האו"ם מ-1947 לא צלחה, ושני הצדדים אשמים בכך; ממשלת הרש"פ ביהודה ושומרון היא שוויצריה של המזרח התיכון; באשר לרצועת עזה, כל מה שמבקש חמאס זה שלום, וכשנורים משם טילים לעבר ישראל זה אך ורק בתגובה למתקפות ישראליות שלא קדמה להן שום התגרות; ישראל גונבת את המים של הפלשתינים, ובבקעת הירדן היא הפכה אדמה ירוקה למדבר; "
מתנחלים" יהודים באו לראשונה לחברון ב-1968, ומאז הם משליטים טרור על פלשתינים חסרי אונים; ה"התנגדות" (resistance, באנלוגיה לתנועת ההתנגדות הצרפתית לנאצים) הפלשתינית היא תמיד שוחרת שלום ובלתי מזיקה; הסיבה היחידה שישראל עדיין נהנית מתמיכת ארה"ב היא כספי השדולה היהודית איפא"ק, והשליטה שלה בפוליטיקאים ובעיתונאים; 7 מיליוני הצאצאים של הפליטים הפלשתינים מ-1948 אינם יכולים, ואין לדרוש מהם, להשתלב בארצות המארחות אותם (כמו לבנון), ויש להם זכות לשוב לישראל.
התסריט של הדוח המיוחד של ערוץ 'פראנס 2' יכול היה להיכתב על-ידי עבאס בעצמו. השפעתו כנראה לא תהיה כה דרמטית כמו זו של עלילת א-דורה, אבל אינתיפאדה שלישית - אינתיפאדה של שקרים ותעמולה - נפתחה, ו'פראנס 2' שוב נותן לכך יד.
