השופטת: ורדה אלשיך, סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב המועד: יום שלישי, 11.10.11, שעה 08:30 הנושא: פירוקים, כינוסים ופשיטות רגל בשעה המיועדת לתחילת הדיון, האולם עודנו נעול ועורכי הדין הרבים מצטופפים בשטח המצומצם שבקצה הקומה. האולם נפתח ב-08:40 ואלשיך נכנסת כעבור דקה. לאחר שבדקה למי בוצעו אישורי מסירה בשני תיקים, היא פונה אל החייב בתיק השלישי: "איפה עורך הדין שלך?" הוא משיב שעורך דינו בדרך, ובא-כוח הנושה מוכן להמתין.
בינתיים עוברת אלשיך לתיק הבא ואומרת מיד לבא-כוח הנושה: "אדוני, קח את הבקשה הביתה, חבל על הכסף שלך. אתם מסוכסכים איתו, תפתרו את זה במקום אחר, זה לא סכסוך לפשיטת רגל. אני אף פעם לא רציתי להיות שבערוב ימי לא אהיה פקיד בתים משותפים. זו לא משאת נפשי. אני יכולה לנהל את התיק, לקיים דיון, אבל מישהו ישלם הרבה על דיון סרק". בא-כוח הנושה מבקש לשאול משהו, אך אלשיך קוטעת אותו: "אותי לא שואלים שאלות", והוא יוצא להתייעץ עם מרשו.
"מה זה, קופת חולים? רק שאלה?" בינתיים מגיע עורך הדין שאיחר, ואלשיך פונה אליו בציניות: "סליחה שאיחרתי. יש לך מזל שיש לך כזה קולגה שהסכים לחכות לך, כי מבחינתי התיק הזה היה גמור לפני חמש דקות". השעה היא 8:46, חמש דקות אחרי שאלשיך עצמה נכנסה באיחור של 11 דקות, כך שהערתה נגועה בלא-מעט צביעות. עורך הדין של החייב מבקש להגיש התנגדות, אלשיך מסרבת, אך הוא מצליח בכל זאת לומר את דברו. מדובר בחייב בן 70 שבנותיו מפרנסות אותו, ועורך דינו עובד בפרו-בונו; לנושה יש עיקול על דירת החייב והוא יכול להיפרע ממנו, טוען עורך הדין.
אלשיך מכתיבה מיד, במהירות וברהיטות: "לא החייב אלא הנושה הוא מי שקובע את הדרך שבה יוחזר לו חובו. עיקול אינו תחליף לפרעון. מצבו של החייב אינו ממין העניין, כי צו הכינוס יביא בחשבון את מצבו הכלכלי". היא שואלת באיזה תאריך בחודש נוח לחייב לשלם, ובא-כוחו עונה בזעף: "אין תאריך כזה". אלשיך חוזרת להכתיב ומציינת, כי תשובה זו הייתה נגועה "במידה לא מבוטלת של חוצפה". כאשר הקלדנית מתעכבת מעט, אלשיך מפגינה כלפיה את אותו קוצר רוח.
החייב מבקש לומר משהו, אך אלשיך מסרבת. החייב מתעקש: "אני יכול לדבר איתך כמה מילים?" אלשיך מתעלמת ממנו וממשיכה להכתיב את ההחלטה: "לא מצאתי מקום לתת לחייב לדבר בשל התנהגותו של פרקליטו, שאיחר לדיון". החייב מנסה שוב: "זה תלוי בגורל חיים שלי, גבירתי. את לא יכולה להיות כזו צינית ולא לשמוע את מה שיש לי לומר". אלשיך מכתיבה את דבריו לפרוטוקול ומורה לו לעזוב את האולם עם פרקליטו. החייב מסנן קללה, אך למזלו אלשיך לא שמעה אותו.
בשניות הבודדות שבין התיקים, ניגש עורך דין אחר אל הקלדנית. הוא כנראה לא מכיר את אלשיך, וחוטף מיד על הראש: "היא עסוקה באמצע דיון! מה זה שאתה ניגש אליה לדבר? מה זה, קופת חולים? רק שאלה?"
"תכתבי מהר לפני שאני אתחרט" כעת חוזר לאולם הנושה בתיק הקודם ומודיע על הסכמתו למחוק את הבקשה. אלשיך: "חסכת לעצמך 20,000 שקל הוצאות. למה אתם לא בפקיד בתים משותפים?" בא-כוח הנושה: "אנחנו שם". אלשיך מרימה את הקול: "יש לך מזל שלא אמרת את זה קודם. אתם מנהלים הליכים מקבילים? איפה שתשיגו קודם?" ב"כ הנושה: "הוא לא משלם". אלשיך פונה לנאמן בפשיטת הרגל: "למה אין בקשה לביזיון? חייב שלא משלם - מקומו בבית הסוהר. ידי ארוכה בפיקוח על בעלי תפקידים". החייב נמצא באולם וכעת הוא חוטף: "אתה איפשהו בין חג סוכות לחנוכה תעבור בבית הסוהר. אני לא מדברת איתך, אני מודיעה לך. זה לא הפקרות, אז כדאי לך מהר מאוד להתחיל לשלם".
הלאה. בתיק הבא יש הסכמה בין החייב לנושה, בהסכמת נציגי הכונס הרשמי, ואלשיך מגלה פן אחר באישיותה כאשר היא צוחקת: "זה מה שטוב שבאי-כוח הכנ"ר נמצאים פה כל יום, אז הם מכירים את הראש של השופט. כשהיא [בא-כוח הנושה] אמרה לך 'אל תעשה את זה' [לחזור בך מההסכמה], שמעתי את עצמי". בא-כוח החייב מכתיב לפרוטוקול את הפרטים, ואלשיך עדיין משועשעת: "היא צדקה שאמרה לך לא לחזור מזה. וואו, איזה תנאים". ולקלדנית היא אומרת: "תכתבי מהר לפני שאני אתחרט". אלשיך מאשרת את ההסכמה, ומוסיפה אזהרה - עדיין בחיוך, אבל בהחלט ברצינות: "אם הוא יחזור לכאן בסיבוב שני, מהתנאים האלה - מהר שישכח".
בתיק הבא מזהירה אלשיך את החייב, שאינו עומד בתשלום שנקבעו, שהיא עומדת לבטל את צו הכינוס "ואז כל נושה יעשה בך כרצונו. לא יעלה על הדעת שתקבל צו כינוס, תסתובב מבסוט ולא תשלם ולא תגיש דוחות". החייב טוען שבימים האחרונים פרע את כל חובו, אבל על אלשיך קשה מאוד לעבוד: "אני יודעת לעשות חשבון חיבור-חיסור, ואם לא - אני נעזרת בנכד שלי בכיתה ב'". הנאמן טוען שהחייב שילם רק מחצית מהחוב, ואלשיך שוב פונה לחייב: "לא אתה מנהל את ההליכים אלא אני. אתה לא בוחר מה אתה עושה. חשבת שתפרע חצי מהחוב ותבוא לפה ותעמיד פנים של צדיק בדורותיו". רק הצעת בא-כוח הכנ"ר, לתת לחייב ארכה של חודש, מצילה אותו מזעמה של אלשיך.
השורה התחתונה: למרות שנראה שהיא נוקשה כלפי החייבים, אלשיך למעשה זוכרת שבצד השני נמצאים נושים הזכאים לקבל את כספם. היא בקיאה מאוד בפרטי כל תיק, נסיונה רב-השנים בתחום בא לידי ביטוי בכל דיון והיעילות היא ערך עליון. מצד שני, בולט ביותר חוסר הסבלנות והסובלנות שלה. אפשר להיות שופט מצוין וגם בן-אדם; אלשיך מסתפקת במחצית הראשונה. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 4 