יוהן אוגוסט סטרינדברג השוודי (1849-1912) נחשב לאבי הדרמה המודרנית, יחד עם הנריק איבסן הנורווגי. מחזהו "האב" (1887) שייך לקבוצת המחזות הראשונה מתוך שלוש שלו - קבוצת המחזות הנטורליסטים. את דמות האשה במחזהו האב הוא מבסס על אשתו הראשונה, השחקנית סירי, אותה הכיר כאשה נשואה ב-1875, החל להיפגש בסתר ב1876- וב-1877 נישא לה כשהייתה בחודש השביעי להריונה. מחזותיו טבולים בבעיות שנוצרו בחיי נישואיהם, שהביאו בהמשך לגירושיהם, בחייו האומללים מאז אמו נפטרה כשהיה בן 13, נישואי אביו לאומנת שלו ושל אחיו, הכמיהה מאז ליחסי אם ובן במסגרת יחסיו עם נשים, והערכתו העצמית הנמוכה, למרות שכמורה, עיתונאי, כימאי וסופר ומחזאי הוערך על-ידי כל אנשי הרוח של דורו.
את כל מצוקותיו שם סטרינדברג בפי גיבור מחזהו "האב". לעומת ס' עצמו שרצה לצרוח עד שיתפוצצו הקירות - מרוב כאבו הנפשי - אך שתק. הרי יגאל זקס במחזה כן מחצין את תסכולו בזעקות כאב והתפרצויות. ולא בכדי. אשתו במחזה, לאורה (שירן גרוס העדינה והנאה) טוחנת אותו עד דוק ונוטעת בו ספיקות באשר לאבהותו על בתו היחידה. למה? כי הם חלוקים בדעותיהם מה יהיה סוג חינוכה של הבת ברטה (נועה צפריר המכמירה, מלאת החום והרגש). האב רוצה לשלוח אותה לבית ספר משובח בו תקנה לעצמה מקצוע הוראה, כדי שלא תהיה תלותית בגבר שיפרנס אותה, והאם עומדת על כך שהיא תישאר בבית ותחונך חינוך דתי קפדני ביותר.
מיותר בעיני האישה ס' עצמו הפך לאתאיסט, ובמחזה, האב מצהיר על כך. זה סלע המחלוקת בין בני הזוג, ועליו יפול הפור. לאורה התחמנית, במסווה של אשה עדינה וחסרת אונים, מספרת לרופא הפרטי ששכרה לביתם אבישי בן גל המצוין, מלא הסמכות והיושרה שאף הוא נכנע בסוף ללאורה), שבעלה יוצא מדעתו, ומאששת זאת בגיבוב שקרים. במוחה המעוות והמרושע היא בונה את כל הנתונים שיביאו להתמוטטותו של הסרן, בעלה. אך יש לציין ששירן גרוס חסרה את נימת הרוע שדרושה לשכנע באופיה של הדמות שיצר ס'. דמות במתכונת הנשים הקלאפטעס, השתלטניות, שהבעלים הם כחומר ביד היוצר בידן.
אתה יושב מולם ונדהם איך אדם כה מכובד - קצין, חוקר ומדען, שדואג אך ורק לרווחת משפחתו - הופך למיותר בעיני אשתו, שעושה הכל כדי לסלקו.וכל זאת - בגלל חינוכה של הבת? בל נשכח - אלה יסוריו של המחזאי. ובסצינה בה נקשרות ידיו של הסרן בחולצת מטורפים, הפלתו ויסוריו, מזכירים את יסורי ישו שנצלב. האומנת שכמעט מרדימה אותו במילים רכות, וכך מצליחה לכפות אותו - היא מעין יהודה איש קריות בתמונה הזו.יעל צ'חנובר עושה זאת יפה, אבל חסרה קצת תשומת לב לטיפול בפיזיונומיה שלה, כי היא נראית צעירונת, ולא אומנת זקנה.כל שאר השחקנים עושים עבודה יפה, ובימויו של יגאל זקס הוא לעילא ולעילא. ומשחקו - הוא הטוב יותר שראינו בכל ההצגות ששיחק בתיאטרון הרפרטוארי מאז סיים את בית צבי לפני 17 שנה, וגם המשכנע והנוקב מכל הפקות "האב" שראינו.
קלאסיקה אמיתית של גדול המחזאים של המודרניזם, בביצוע מבריק שלא יישכח.
