הנבואה ניתנה לשוטים ומי שמתבונן בנבואות הרבות על עתיד הנפט הלובי בתקשורת העולמית יכול להיווכח בכך בקלות. לכן אנחנו מעדיפים להציג את הגורמים המשפיעים ואת ההערכות המקצועיות שמתפרסמות כעת. קשה להפריז בחשיבות הנפט הלובי. היצוא הלובי מורכב רובו ככולו ממכירות הזהב השחור ומוצריו. תעשיית הנפט מהווה כ-30% מהתל"ג. לוב היא בעלת אוכלוסיה קטנה, יחסית ליצואניות הנפט האחרות באזור. ששת מיליון תושביה אמורים ליהנות מהכנסות הנפט יותר משכניהם הרבים. לוב היא מהספקים העיקריים של נפט לאירופה. הנפט הלובי הוא דל גופרית ובאמצעותו זול יחסית לייצר בנזין וסולר. רק רבע מכלל הנפט המופק בעולם הוא בעל איכות דומה. רוב רובו של הנפט הסעודי, למשל, הוא עתיר גופרית ועלות ייצור הדלקים ממנו יקרה יותר. למצב השווקים תהיה השפעה מכרעת על עתיד הנפט הלובי. האנליסטים מציינים שהמערב הגיע לשיא הביקושים בנפט שממנו אפשר רק לרדת. הזדקנות האוכלוסיה, עלייה בניצולת הדלק במנועים מודרניים ופיתוח אנרגיות חלופיות הם בין הגורמים למגמה. מאידך-גיסא יש ביקוש מוגבר בשווקים המתעוררים כמו סין והודו. ההאטה הכלכלית בעולם לא מבשרת טובות מבחינת הביקושים, אך תנודות בשערי המטבעות יכולות לשחק לטובת תעשיית הנפט הלובית. יש נתונים סותרים לגבי היקף ההרס של תשתיות הנפט במדינה. לא ברור גם כמה זמן יידרש כדי לשקמן. ההערכות נעות בין חצי שנה לשלוש שנים, אם כי ההערכות האופטימיות יוצאות במקרים רבים מפיהם של בעלי אינטרסים. בינתיים חברות הנפט פועלות מסביב לשעון בניסיון להדביק את הפער שנוצר בזמן המלחמה. מה שמקשה על פעילותן הוא היעדרם של עובדים זרים, כוח האדם העיקרי בענף, שברחו מהמדינה במהלך הקרבות. גם גיוס כוח האדם המקומי כרוך בבעיות גדולות. רוב תשתיות הנפט נמצאות באזורים שתמכו בקדאפי. הגורם החשוב מכולם הוא היציבות. רבים מהמהנדסים המערביים עזבו את לוב עם פרוץ המרד וחלקם לא ממהרים לשוב. האיסלאמיזציה המסתמנת, המאבקים בין השבטים והקבוצות הפוליטיות שלרובן יש מיליציות חמושות, כל אלה מפחידים את המשקיעים. אך התקווה הגדולה של תעשיית הנפט הלובית הוא מה שנקרא בשפת האנליסטים "הרזרבות החמות" – כולם יודעים מה הפוטנציאל, וזה כשלעצמו ישפיע על רצון להשקיע ואולי אף על רמת המחירים.

מעמר קדאפי הוא האיש שהפך את הנפט לכלי סחיטה יעיל. בתי מלוכה במפרץ הפרסי הם רק תלמידיו המוצלחים. כבר בשנת 1971, שנתיים לאחר ההפיכה שביצע קדאפי בארצו, הוא הכריז בשם לוב, אלג'יריה, עירק וערב הסעודית שהן אלה שיקבעו את מחירי הנפט ולא החברות המערביות האחראיות על תפוקתו. "זה ישפיע על כל אזרח במערב שיש לו טרקטור, משאית או מכונית פרטית", אמר קדאפי. ואכן באירופה, שוק היצוא העיקרי, המחירים זינקו אז ב-35%. כשקדאפי כבש את ברזי הזהב השחור החלו כיסיו להתמלא. האיש, משפחתו ומקורביו התעשרו במשך 42 שנות שלטונו. כל חברה מערבית שפעלה על אדמת לוב הייתה מחויבת לשתף את "המועצות העממיות" בתוכניותיה העסקיות. תאגידים רבים שקיבלו זיכיון מהממשלה התבקשו להפריש סכום סמלי בסך 200 מיליון דולר. לפעמים נכפתה עליהם גם שותפות עסקית עם "אנשי שלומנו" של קדאפי. דניאל קארסון, מנכ"ל חברת ייעוץ בשם Kroll, סיפר לא מזמן שכשניסה לסייע לחברת תקשורת מערבית להיכנס לשוק הסלולר בלוב בשנת 2007, נרמז לו שצריך לשלב בעסק את מחמד, בנו הבכור של קדאפי. מהדלפות ויקיליקס עולה שקדאפי סייע לאירן לעקוף את הסנקציות בעזרת הבנקים בלוב והפיק רווחים לא מעטים מהעמלות ומהשיתוף ברווחים. אך קדאפי לא היה מצליח לשלוט בארצו במשך 42 שנה אלמלא היה מספק לעמו את רמת החיים הסבירה שלא זכה לה לפני כן. האוכלוסיה שהייתה אנאלפאבתית ב-1969 שולטת כיום ברובה הגדול בקרוא וכתוב. 80% מהאזרחים גרו באוהלים, מבנים ארעיים ובמרתפים לפני ההפיכה של קדאפי. רווחי הנפט שזלגו ברובם לחשבונותיו של קדאפי ושבטו, סיפקו גם פתרונות דיור לכל אזרח לובי באשר הוא. כמובן שלא מדובר באיכות חיים מערבית. אורחן ג'מל, עיתונאי מוסלמי מרוסיה שמסקר את המתרחש בלוב שנים רבות, מספר כי המדינה הזאת הזכירה לו את ברית-המועצות בשנות ה-80. מדינה טוטליטרית בשלבי סטגנציה. השכלה חינם לכול, תוך לימוד מוגבר של ספריו של קדאפי ועם רשימה ארוכה של מגבלות ואיסורים, כמו האיסור ללמוד אנגלית, "שפתו של האויב". גם רפואה חינם ניתנת, אך באיכות ירודה. כך שכל מי שיש כסף בידו מעדיף להתרפא בתוניסיה השכנה. יחסיו של קדאפי עם המערב ידעו עליות וירידות, בדיוק כמו מצב רוחו המשתנה. האיש תרם כספים ביד רחבה למערב ולאחיו הערבים. החל מחסות על אמנים ומוסדות השכלה באירופה ובארה"ב, וכלה במשטים הומניטריים לעזה. רבים עלו אליו לרגל: ממשלחת ערביי ישראל ועד ידידיו לשעבר ברלוסקוני וסרקוזי. הם היו מוכנים לסבול את גחמותיו המוזרות כדי להניב רווחים נאים כתוצאה משותפויות עסקיות ומהשקעות. השקעותיו של קדאפי במערב מלמדות משהו על אופיו. לפעמים היה משקיע סולידי ולפעמים בעל הבית מלוב ממש השתגע. בשנת 2002 קנה תמורת 21 מיליון דולר 7.5% ממניות קבוצת יובנטוס כמתנה לבנו אל סעדי, אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל. בשנת 2008 השקיע האיש יותר מ-1.3 מיליארד דולר בהימורי מט"ח ואפיקים אחרים של קרן ההשקעות גולדמן-סאקס. ההשקעה ירדה לטמיון ובסיומה הוצע לקדאפי כפיצוי לקבל מניות בכורה בשווי 5 מיליארד דולר בתמורה להשקעה נוספת של 3.8 מיליארד דולר. הדיונים סביב ההצעה המפתה הסתיימו ללא תוצאות. בשנת 2009 החליט קדאפי להשקיע 19 מיליון דולר בבניית מלון בעיירה נידחת באיטליה שבה עברה שיירתו בדרך לוועידת ה-G8, כי הנוף שם מצא חן בעיניו. אך כשחלה נסיגה בעוצמתו של קדאפי כמעט כולם נטשוהו. אחמד טיבי שאך לפני מספר שנים קרא לו "מלך מלכי המלכים" דיבר על הרהורי תשובה. חבריו באירופה שלחו מטוסים להפציץ אותו. אפשר לבקר את לב האדם הרע מנעוריו, או את "הנבזיות הבוגדנית" של המערב. אך קדאפי היה זה שסיבך את עצמו. שכניו מהמפרץ מושחתים וקיצוניים לא פחות ממנו, אולם בניגוד אליו הם שמרו על כמה כללים בעסקים המודרניים. מי שסוחט את המערב אמור לעשות את זה בשקט ולא לאור הזרקורים. מותר אפילו להיות משוגע, אך צריך להיות צפוי במידת מה. מי שלא יציב, לא נחשב פרטנר טוב לעסקים.

ללא איתור נכסיו של קדאפי לא יהיה ניתן לשקם את לוב, שכן חלק גדול מהתוצר המקומי שלה הומר במרוצת השנים לעושרו האישי. אומנם ארה"ב והאיחוד האירופי הכריזו על כוונתם להעביר ללוב את נכסיו המוקפאים, אך הדרך להחזרת העושר הלאומי למדינה עוד ארוכה. קדאפי המיר עשרות מיליארדי דולרים לכסף מזומן ופיזר אותו ברחבי לוב. כספים רבים הופקדו בבנקים ממשלתיים. חלקם הגדול אינם רשומים על שמו, אלא על שמות בני משפחתו הענפה ועל שם מקורביו. גם חשבונותיו הסודיים במערב טרם אותרו ובמקרים רבים רשומים על שמות אחרים. עוד תחבולה שבה השתמש קדאפי היא ריבוי שמות, כשחלקם משובשים בכוונה תחילה. שיטה אחרת בה העלים האיש את עקבותיו התבצעה על-ידי השקעות בנדל"ן ובזהב. חלק ממדינות אפריקה מעולם לא הסכימו להקפיא את חשבונותיו של קדאפי. ממשלותיהן זכרו לו את ידידותו רבת השנים, ויותר מכך הן חששו מההשפעה ההרסנית של הקפאת נכסיו על כלכלתם. גם הכספים שהמערב הצליח לשים עליהם את ידיו לא ימצאו בקלות את דרכם ללוב. האו"ם, הממונה על אכיפת הסנקציות על לוב, אישר עד כה לשחרר כ-1.5 מיליארד דולר בלבד מתוך כ-30 מיליארד המוקפאים בארה"ב. הממשל האמריקני העביר בינתיים רק מחצית מהסכום. הרקע לאטיות בתהליך הוא החשש המערבי שהכספים המשוחררים לא יגיעו ליעדם מכיוון שסימני יציבות ושלטון מסודר עדיין לא נראים בלוב.

עם חיסולו של קדאפי הכריז ראש המועצה הלאומית הזמנית, מוסטפא עבד אל-ג'ליל, על סיום "שחרורה של לוב". ראש הצוות הביצועי במועצה, מחמוד ג'יבריל, הבטיח כי יתפטר בקרוב ובתוך חודש תורכב ממשלה חדשה שתשלוט עד הבחירות שייערכו בעוד 8 חודשים. מי ישלוט לבסוף? איש עדיין לא יודע, אך נדמה שמסתמנת כבר קריאת כיוון: "אנחנו, כמדינה איסלאמית, קבענו את השריעה כמקור ראשי לחקיקה, ועל בסיס זה כל חוק שעומד בסתירה לאיסלאם ייחשב כבטל ומבוטל. כדוגמה לחוקים מעין אלה אציין את חוק הנישואין והגירושין שהגביל את ריבוי הנשים. חוק זה מנוגד לשריעה ויישומו מושעה", אמר אל-ג'ליל. ייבגני סטנובסקי, מזרחן בכיר ברוסיה ומראשי הקהילה היהודית במדינה, העומד בראש המכון ללימודי המזרח התיכון במוסקבה, סבור כי המשטר העתידי בלוב יהיה פרו-סעודי. לדעתו ערב הסעודית וקטאר עמדו מאחורי הפלתו של קדאפי. סטנובסקי אינו מאמין שכוחות מתונים ישלטו בלוב: "בעיר דרנא כבר הוכרזה אמירות איסלאמית שאנשיה משמידים מסגדים סופיים (סופיזם הוא מהזרמים המתונים יותר באיסלאם – א.ג.) וקברי השייח'ים שלהם. אל-קאעידה משתוללת כבר מספר שנים בפריפריות של לוב". לדעת סטנובסקי שפיכות הדמים בלוב לא תיפסק ואף תתגבר: "לא מדובר בהתנגדותם של תומכי קדאפי. לוב תתמודד עם מעשי טבח בין שבטיה השונים. לא מן הנמנע שנהיה עדים להתפרקותה, לאפגניזציה או סומליזציה שלה. בלוב חיים כ-200 שבטים ערביים וכ-100 שבטים בדואיים. זה לא מקרי שמחמוד ג'יבריל מתכוון להתפטר. הוא מבין כי תהיה כאן שפיכות דמים נוראית. מנהיגי השטח יהיו בקדמת הזירה. ואלה יהיו בראש ובראשונה אנשי אל-קאעידה, כמו עבד אל-חכים בלחאג' השולט בטריפולי. גם מלחמה על חלוקת רווחי הנפט יכולה להימשך עשרות שנים".

האיסלאמיזציה של לוב לא החלה עכשיו. כבר ב-1971 החליטה ממשלת קדאפי שחוקי לוב יהיו מבוססים על השריעה. בהמשך הוחלט על שורה של חוקים איסלאמיים: הנהגת "זכאת" - הצדקה האיסלאמית - כנורמה מחייבת; כריתת ידיים ורגליים לגנבים; עונשים על ניאוף וצריכת אלכוהול ועוד. קדאפי אסר בזמנו גם על חיוב ריבית על הלוואות בין אנשים פרטייים. אל-ג'ליל, שר המשפטים לשעבר של ממשלת קדאפי שערק לשורות המורדים והפך לאחד ממנהיגיהם, רוצה כעת להרחיב את איסור הריבית על כלל העסקים בלוב. האיסור הוחל מיידית על הלוואות בנקאיות עד לסכום של עשרת אלפים דינאר. מושטאק פארקר, יועץ בכיר לעניני הבנקאות האיסלאמית מלונדון, סקר במאמרו באתר Arab News לפני כחודשיים את ההזדמנויות שיעמדו בפני הענף בלוב החדשה. הפרשן מלונדון ידע לספר כבר אז על האהדה לבנקאות האיסלאמית בקרב ראשי המורדים. רזרבות הנפט הן ערובה נוספת לדעת פארקר להצלחת הענף בלוב. פארקר מספר כי יחסו של קדאפי לבנקאות האיסלאמית היה של "כבדהו וחשדהו". שליט לוב חשש מרמת הסיכונים הכרוכה במימון האיסלאמי ומהשפעתם של גורמים איסלאמיסטיים. עם זאת, הוא עשה צעדים להקמת תשתית איסלאמית בכלכלה. לא הוקמו בנקים איסלאמיים בלוב, אך ממשלת קדאפי אישרה לבנקים ערביים למכור מוצרים פיננסיים איסלאמיים. ללוב עמדת מפתח ב-IDB - לא זה המוכר לנו, אלא 'הבנק האיסלאמי לפיתוח', המשתייך לארגון לשיתוף פעולה איסלאמי ונחשב ל"איחוד האירופי" של 56 מדינות מוסלמיות. לוב מחזיקה בכ-9.5% ממניות השליטה של הבנק. מקדימה אותה רק ערב הסעודית המחזיקה בכ-24%. לוב מחזיקה גם בשליטה ברוב התאגידים של ה-IDB, באמצעות בעלי תפקידים בכירים כגון סחר בינלאומי, השקעות, אשראי חוץ וכיוצא באלה. אך מיקומה הבכיר של לוב ב-IDB לא השתקף בינתיים בהשקעות של הבנק במדינה. באירן, שתרומתה להון העצמי של הבנק מסתכמת בכ-8.3%, הושקעו עד לסוף שנת 2010 כ-4.7 מיליארד דולר. לעומת זאת, בלוב הושקעו כ-693 מיליון בלבד. מי שחושב שה-IDB משקיעה במדינות החזקות פחות יתבדה: ההשקעות בסעודיה באותה תקופה עמדו על כ-41 מיליארד דולר. ב-IDB מדברים כבר כשנה על רפורמה שאמורה להיערך במדיניות חלוקת המימון. המצב החדש בלוב אמור ליצור תנאים אידיאליים לבנקים האיסלאמיים של טורקיה. הקשרים העסקיים בין טריפולי לאנקרה מושרשים היטב. חברות הנדל"ן הטורקיות מושקעות במשק הלובי מאז שנות ה-80. בנק 'אסיה', אחד מתוך 4 הבנקים האיסלאמיים בטורקיה, מושקע מאוד במדינות אפריקה ותשתיותיו קרובות ללוב. Tamweel Africa, חברה בבעלות משותפת של 'אסיה' וה-IDB היושבת בסנגל, משקיעה בהקמת תשתיות המימון האיסלאמי באפריקה מאז 2009. לוב יכולה להיות התחנה הבאה בהשקעותיה. קדאפי חשש בזמנו מפתיחת בנקים איסלאמיים בארצו, אך מחוץ לגבולותיה הוא בהחלט השקיע בענף. ולא מדובר רק ב-IDB שעליו כתב פארקר במאמרו. הבנק המרכזי של לוב רכש בשנת 2009 שליש מהשליטה בבנק ‘ABC’ היושב בבחריין. בשנה שעברה לוב קנתה גם את חלקה של קרן ההשקעות 'אבו-דאבי' בבנק והפכה לבעלת השליטה הגדולה בו. אך המהלך הלובי גרם לירידה בדירוג האשראי של הבנק ומיד עם הקפאת הנכסים של קדאפי ירד הדירוג עוד יותר לרמה של "דירוג זבל". גורמי המודיעין המערביים העריכו שהבנק מסייע לקדאפי לעקוף את הסנקציות, אך הבנק לא הוכנס לרשימת הנכסים המוקפאים, רק נאסר עליו לסחור עם שלטונו של קדאפי. אולי אחת הסיבות לכך היא שהבנק מסייע לחברות אמריקניות בקידום השקעות במזרח התיכון. לוב הייתה גם שותפה בהקמת 'בנק האנרגיה הראשון' בשנת 2008. זהו בנק איסלאמי הממוקם גם הוא בבחריין ומטרתו היא להשקיע בענפי האנרגיה במזרח התיכון. בין מחזיקי המניות שלו נמנים תאגידים ממשלתיים ופרטיים ממדינות המפיקות נפט. לוב מיוצגת על-ידי קרן ההשקעות הממשלתית.