הינה עוד משהו מעניין לגבי שפה - שימו לב לשמה של הסדרה. היא אינה נקראת "61 ימים של סקס", או "61 ימים של יחסי-מין". היא נקראת "61 ימים של אהבה". אבל הזוגות המשתתפים בה לא נדרשים לגלות אהבה במשך 61 ימים רצופים. הם נדרשים לשכב. אוהבים, לא אוהבים - תעצמו עיניים ותשכבו.
הבחירה הזו מעניינת. היא מעניינת, מכיוון שגם עם 2.3 בשבוע, בחר ערוץ 10 באותה שיטה חמקנית - שם זהיר שמסתיר מאחורי הסדינים פעילות מינית ערה. אולי הם חוששים להצטייר כזולים מדי או כבוטים מדי. אולי הם פוחדים לפגוע באלמנט הדוקו שטמון בתוך סוגת העל, דוקו-ריאליטי. ואולי זהו רון כחלילי, יוצר הסדרה, שרוצה לומר לנו בכך משהו על הקשר שבין סקס לאהבה. קשר שאפילו לדברי אחדים ממשתתפי התוכנית, אינו הכרחי או מובן מאליו.
תשאלו למשל את קלמונטין. אצלה בבית לא אומרים "סקס". כשהפסיכולוג משתמש במילה הזו, היא מאיימת "לעוף עליו". היא לא עושה סקס. היא עושה אהבה, בדיוק כמו שמציע שם הסדרה. אם האהבה שהיא עושה צוננת וזעופת פנים כמו זו שהיא מרעיפה על בעלה על ספת הפסיכולוג, אני כבר לא יודע מה זו אהבה, ומה קרה לכל החום והרומנטיקה שהיו אמורים ללוות אותה.
תשאלו למשל את הילה. היא מספרת בבוקר על הסקס באותה מידת התלהבות שבה פקיד הבנק מדווח לך על מצב האוברדראפט. כל העניין נראה כטרדה כל-כך גדולה עבורה, עד שלא ברור איך התגלגלה לניסוי הזה מלכתחילה. לאור הדינמיקה שלה עם בעלה, זה מוזר אף יותר. נראה שיהיה קל יותר לגרום ל
אהוד ברק ולגבי אשכנזי להתחבק מאשר לשני אלה להזדווג במשך שבוע.
אחרי שבועיים של אהבה מוטלת בספק, לא ברור עדיין לאן היחסים האלה הולכים. אחרי שבועיים של אהבה בכפייה, לא ברור איך בדיוק הסקס קשור לכל העניין, ובמה הוא הועיל או הזיק למערכות היחסים הבריאות יותר ופחות המוצגות בסדרה. אחרי שבועיים של וידויים של אלמוניים שמספרים על חיי המין שלהם, לא ברור למה הם צריכים את זה, למה הצופים צריכים את זה, וכמה עמוק לפרטיותם של אנשים זרים עוד יצליחו המצלמות לחדור. כמה באמת רחוק היום שבו "61 ימים של אהבה" יהפכו ל"61 ימים של סקס", ככה, בוטה, בפרצוף, מול המצלמה, אנשים מן הישוב מתגפפים מתחת לסדינים כמו שחקני טלנובלה מן המניין? טוב, לפחות אז אף אחד כבר לא יקרא לזה ניסוי.
