במוזיאון ישראל נפתחה (יום ו', 11.11.11) תערוכה של אמני אוונגרד יהודים מרומניה. התערוכה תהיה פתוחה עד 18.2.12. בתערוכה כ-90 עבודות שנוצרו בין השנים 1910-1938 - שם התערוכה "דווקא". בתחילת המאה ה-20 נולדה תנועה של אמנות מודרנית שמיסדיה היו כולם יהודים ושם התנועה היה האמנות האוונגרדית. ב-1916 קם בציריך זרם חדש בשם דאדא שהיה זרם אמנותי תרבותי אוונגרדי. מקור השם דאדא שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהוא מיקרי וכי עיפרון שהכניסו ללארוס (מילון צרפתי)נעצר ליד מילה זו.
בתנועת האונגרד ברומניה היו רק יהודים וזאת לא במקרה. באותם הימים ליהודים היו הגבלות שונות והם לא יכלו לעסוק באמנות הקיימת .מהגבלה זו בא גם שם התערוכה הנוכחית "דווקא". יוצא שההגבלה הייתה הסיבה להקמת הזרם האונגרדי וממנו גם תנועת הדאדא.
בתערוכה נכללים עבודות המיצגות בעיקר שבעה אמנים יהודיים כולם ילידי רומניה אם כי לא כולם פעלו כל הזמן שם. תנועת דאדא התחילה בציריך בקברט ספרותי בשם וולטר.
הציירים המיוצגים בתערוכה הם טריסטיאן צארה, ויקטור בראונר. מרסל ינקו-הידוע מכולם -מ"המקסי", ארתור סגל, ז'ול פרחים ופאול פאון. הם בעצם הולידו את תנועת האונגרד ויצרו יצירות דאדאיסטיות אקספרסיוניסטיות דהינו מכל הבא ליד.
בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה הייתה פריחה של האונגרד ברומניה שנפסקה עם עלית השלטון הסוציאליסטי באמצע שנות הארבעים. אוצר התערוכה הנוכחית הנו הרומני רדו שטרן ואיש המוזיאון לתולדות היהודים באמסטרדם שם הוצגו עבודות אלו לראשונה מחוץ לרומניה.האוצרת של התערוכה בארץ היא עדינה קמיאן-קשדן.
התערוכה מעניינת ועשירה. אומנם היא כוללת ומיצגת זרם אחד אך הסיגנונות שונים ומרחוק אפשר לדעת מי מבין השבעה צייר ציור מסוים. הציורים בהירים ומלאי צבע, יש קומפוזיציות מורכבות והלא מקובל עד אז בולט לעין.
אמני האוונגרד היהודיים מרומניה מוצגים כעת בפעם ראשונה בארץ. ניסיונותיהם אז היו נועזים והתקבלו בסקפטיות מסויימת אך בעניין רב בעולם. לתנועה שלהם הייתה השפעה רבה והיא הורגשה אצל ציירים רבים לאחר מכן. היו להם רעיונות מהפכניים שחלק גדול מהם אומצו ע'י הדורות הבאים.
אם אנו מסתכלים היום בציורים המוצגים בתערוכה נוכל לומר שמורגשת בהם הפרובוקטיביות והמרדנות. בכל ציור אפשר להבחין בכוונה ליצור משהו חדש לא מקובל ואשר לא היה ידוע עד אז. בחלק מהציורים מורגש בצורה בולטת הסוריאליזם.
אם לסכם בצורה כללית ביותר כל אחד מהציירים המוצגים, נוכל לומר כי רואים ומרגישים בציורים את האימפרסיוניזם של סגל,הדאדאיזם של צארה,הסוריאליזם של בראונר,הנופים והמסכות של ינקו והנושאים המגוונים של מקסי. פרחים ופאון המאוחרים יותר הולכים בדרכם של חמשת האחרים ואפשר לראות בציוריהם את ההשפעה מהאחרים.
התערוכה מגוונת, מסודרת לפי תקופות והמתבונן מקבל רושם טוב ומלא מהזרם האוונגרדי שיצרו הציירים היהודיים מרומניה.
לראות או לא לראות: מאוד מעניין, אסתטי ביותר, מגוון שכדאי לראות.
