בעבר, הותאמו השידורים לתוכניות הלימודים, ותלמידים היו צופים בבתי הספר בשידורים המותאמים למקצועות אותם למדו. גם בטלוויזיה החינוכית מודים בחצי פה כי בבתי הספר זנחו את הטלוויזיה הלימודית, ואומרים כי "היקף השימוש בהפקות הטלוויזיה החינוכית לצורכי למידה והעשרה נקבע על-ידי המפקחים המרכזיים בתחומי הדעת השוני ועובדי ההוראה, על-פי שיקול דעתם. בתשובתה, התייחסה שטאובר גם למינון התוכניות העוסקות בציונות וביהדות: "ככלל, בוחרת הטלוויזיה החינוכית להפיק תוכניות בנושאים הנמנים על תוכניות הלימודים של מערכת החינוך או מרחיבים ומעשירים נושאים אלה. ההחלטה על הפקת תוכניות וסדרות מתקבלת ביוזמתה של הטלוויזיה החינוכית או לבקשת הגורמים המקצועיים של מערכת החינוך: א. בסדרה המצליחה 'גאון של אבא', הפונה לילדים, מוקדשים כ-50% מתכניה לנושאים בתחומי הציונות והיהדות. בעונה הראשונה הופקו 52 תוכניות, ובימים אלה מופקת העונה השנייה של הסדרה. ב. גם פרקי הסדרה 'מי בא לקישקשתא', מעברוני הרצף של תוכניות הילדים, נוגעים בנושאי יהדות. ג. ב'בחצר של פופיק', סדרה לילדים המופקת מאז 2008, רק לאחרונה הופקו שלושה אייטמים שעסקו ביהדות. ד. בסדרה הוותיקה לילדים 'פרפר נחמד', אשר הפכה לנכס צאן ברזל לדורות שגדלו על התוכנית, שובצו תמיד תכנים ציוניים ויהודיים. הסדרה הופסקה בשנת 2004 והתוכניות משודרות בשידורים חוזרים."

בטח"י מחשבים אחרת את אחוז השידורים לקהל היעד שלה, וטוענים כי 52% מכלל השידורים פונים לילדים ובני נוער. כדי להגיע לאחוז זה מכלילה טח"י גם תוכניות למבוגרים שבהן גם בני נוער בחטיבות העליונות יכולים לצפות. דלית שטאובר, שעד לאחרונה כיהנה כממלאת-מקום מנהל טח"י, העבירה ל-News1 תשובה מפורטת המבקשת להדוף את הטענות כלפי הערוץ: באשר לטענה כי הגדרת טח"י מערוץ הפונה רק לילדים לערוץ הפונה ברובו לקהל המבוגר, היא אומרת כי "התמהיל בית תוכניות ילדים, נוער ומבוגרים נקבע על-ידי הנהלת טח"י והעומד בראשה. עם זאת, לוח שידורי ערוץ 23 עשיר בתוכניות לילדים ולבני נוער. חשוב לציין, כי המנדט של הטלוויזיה החינוכית הוא לשדר תוכניות תרבות, העשרה ודעת לילדים ולמבוגרים העוסקות בסוגיות חברתיות הנמצאות על סדר היום הציבורי, ורצועות שידור של תוכניות מדע, בריאות, תרבות, מוזיקה ופנאי. אין חולק, כי השידור הציבורי במדינת ישראל ככלל, ובוודאי הטלוויזיה החינוכית בפרט, הן פלטפורמות השידור המתאימות ביותר להביא תכנים מסוג זה לקהל הרחב.

באשר לשינוי מתכונת השידורים, אומרת שטאובר: "מתכונת שידורי הטלוויזיה החינוכית בראשית דרכה, כאשר תוכניותיה היו לימודיות ושובצו בכיתות הלימוד, ענו על צרכי מערכת החינוך באותה עת. יודגש כי הטלוויזיה החינוכית החלה את שידוריה בשנת 1966 ונקראה הטלוויזיה הלימודית. מאז, חלו שינויים בתהליכים החינוכיים והטלוויזיה התאימה את שידוריה לצרכי מערכת החינוך. בשנות ה-80 הוחלט לשנות את שמה לטלוויזיה החינוכית הישראלית, ומטרותיה הוגדרו בהתאמה לצרכים. שידוריה בשנים האחרונות נקבעים בשיתוף פעולה מקצועי עם מרכזי תחומי הדעת במשרד החינוך. שיתוף פעולה זה הניב סדרות ותוכניות לימודיות בתחומי לשון, ספרות, גיאוגרפיה, מתמטיקה, אזרחות, הכנות למבחני הבגרות ועוד. כן הופקו תוכניות ללימוד השפה העברית לעולים, פרי שת"פ עם משרד הקליטה. "שיתוף הפעולה בין הטח"י למשרד החינוך הניב את הפקת הסדרות הבאות:

• מורה פרטי - 74 משדרי הכנה לבגרות במתמטיקה, שהופקו בשנים 2010-2008;

• 23 אף-אם - 24 משדרי העשרה לבגרות בלשון, שהופקו בשנים 2008-2007;

• לשם שינוי - 12 משדרי העשרה באזרחות, שהופקו בשנים 2008-2007;

• קוד 100 - 100 פינות קצרות בנות שתי דקות העוסקות במושגים בציונות, שהופקו בשנים 2007-2006.

"שיתוף הפעולה בין הטח"י למשרד לקליטת עלייה הניב את הפקת הסדרות הבאות:

• חטף פתח - 65 תוכניות לתלמידי היסודי, שהופקו בשנים 2007-2004;

• בוא נתערב - 10 תוכניות למבוגרים, שהופקו בשנים 2006-2005."

מאז עליית לוח שידורי החורף אשתקד, מוקדשות בערוץ הבית של החינוכית (23) רק 12 שעות ביממה לשידורים המיועדים לקהל צעיר. תוכניות אלה משודרות מ-5 בבוקר ועד 5 בערב. כך יוצא, שהילדים, החוזרים הביתה מן הלימודים רק אחר-הצהריים, כמעט שאינם נחשפים לרובן של תוכניות אלה. במסגרת הצעת החוק הממשלתית בעניין השידור הדיגיטלי, שתועלה לדיון (יום א', 20.11.11) בוועדת הכלכלה של הכנסת, מבקשת חברת-הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה) לשנות את הסעיף המחייב כי לפחות 51% מהשידורים (או יותר - אם ירצה בכך שר החינוך) יופנו לקהלי ילדים ולנוער, ולהביא לכך שתשעים ומשהו אחוזים מהשידורים יהיו לקהל זה. שמאלוב-ברקוביץ, שבעברה הייתה מנהלת ערוץ 9, אינה מבינה מדוע כספים שאותם מזרים משרד החינוך משמשים להפקת תוכניות עבור מבוגרים במקום לשמש הפקות חינוכיות לתלמידים. לדידה, תפקידה של הטלוויזיה החינוכית הוא לחנך תלמידים ולא להיות ערוץ העשרה, תרבות וידע למבוגרים. היא אינה שוללת שידור תכנים שכאלה ובלבד שייעשו במסגרת הערוץ הראשון או ערוץ אחר, שלא בהכרח ימומן מתקציב ממשלתי.