אין ספק, שתיים מתוך שלוש הן אחוזי הצלחה לא רעים בכלל. הלוואי שכל השידוכים, הבליינד דייטים והאסמסים של "ערה?" בשתיים לפנות בוקר, היו מניבים את אותה תוצאה. היושב במרומים יודע שהרבה מאוד הורים היו חותמים על הסטטיסטיקה הזאת. ועכשיו כשהכל נגמר, מה הלאה? זאת אומרת, האם נאלץ להמתין עוד חמש שנים עד שקים וארז ומיה וגלעד יעשו מספיק קילומטראז' של זוגיות כדי שיוכלו להתלונן על היחסים שלהם אצל
גלית גוטמן? או שחלילה יצטרכו לחלוף עוד כמה שנים עד שהילדים שלהם יהיו מספיק גדולים בשביל להשתתף בפרק של "סופרנני"? התהיה הזאת היא גם סיבה מצוינת להחזיק אצבעות למען הישרדותו של ערוץ 10, כי רק שם יהיה להם סיכוי להשתתף בפרויקט שיסקר את חיי המין הדועכים שלהם.
אל המעמד הנכסף של רווקות לשעבר, הגיעו קים בוסי ומיה רובין אחרי שפגשו עשרות גברים, ויצאו לדייטים שונים ומשונים. בסופו של דבר במערומיה, ללא ההליקופטרים, היאכטות ושיתופי הפעולה עם מועצת התיירות של יוון, הייתה שלוש כל כולה מעקב ארוך ומייגע אחר דייט ראשון בלתי נגמר, שנתקע בשלב "אז את אוהבת לצחוק?". הרווקה היחידה שהצליחה למצוא אהבה שנראית אמיתית ומלאת כימיה עם הפרטנר שלה היא קים, שבתחילת הדרך נחשדה בזיוף בשל היותה דור שני לריאליטי, וחברתה הטובה ביותר של נופר מור. כנהוג בז'אנר הריאליטי, במקום שבו מתרחשים דברים אמיתיים, המצלמה נעלמת. כמו
סיגל שחמון שהתפיידה מ
בקרוב באהבה ברגע שמצאה אהבה אמיתית, ולא נתנה למצלמות לתעד אותה, כך גם קים וארז קיבלו אמש את זמן המסך הקצר ביותר.
במקום קצת רומנטיקה אותנטית, קיבלנו את מיה וגלעד, שאפשר היה לחוש בחוסר הנוחות שלהם אחד עם השנייה עד הבוספרוס והדרדנלים. בסופו של דבר, היא גם ביקשה ממנו לשתוק. זה לא עזר לה. בחזרה בארץ, ביפו, מיה הפכה גם לקורבן של הצורך הכפייתי של
קשת להפוך כל תוכנית ריאליטי ל"מסע" ול"חוויה", ולא לעוד מוצר שמטרתו למשוך כמה שיותר מפרסמים ולהשיא רווח לבעלי המניות. מיה הכריזה שבזכות "שלוש" היא הצליחה להתגבר על הטראומות שטבע בה אביה. זה לפחות היה מלל שיצא מהפה שלה, שפת הגוף שלה שידרה בדיוק את ההיפך. במקומה אני הייתי מבקש את הכסף שלי בחזרה מבית-הספר למשחק.
מי שנשארה נטולת זיווג היא שרית גומז, הליהוק הלכאורה שערורייתי של "שלוש", שיחד עם
קרנית גולדווסר, מנסה להסביר לנו שחלפו עברו ימי ה"מצור" עם גילה אלמגור. לשרית הודבק כמעט בכוח נדב פלמ"ח, מלח הארץ מניצנה שגם המשפחה שלו ידעה שכול, שכאילו נוצק מאותה תבנית של בעלה המת. חתיך וחביב ככל שיהיה, נדב הוא גם בחור מייבש ביותר. איתו היא כבר לא תשתגע. אחרי הכל, שרית יצאה להרפתקה הזאת כשהיא עוזבת מאחוריה את החדרים הקטנים והאפלים של בית המשפט בתל אביב לא בשביל ללכת להבריח את השממה בגבול מצרים. הבחורה רצתה קצת לנשום, קצת לצחוק וקצת להתפרק. לתומה היא חשבה שהעולם הנוצץ והמרגש של הטלוויזיה, יספק לה את מנת הריגוש והשחרור שהיא רוצה. לקונצנזוס, כמו שערוץ 2 לפחות מפענח אותו, יש תוכניות אחרות בשבילה. כל מה שהוא יכול לשאת כרגע על המסך, הוא עוד תרגיל מחוכם של ללכת עם ולהרגיש בלי, כאילו לייצר לשרית אופציות, אבל לכלוא אותה במסגרת הצרה של הציפיות החברתיות ממנה על מה ראוי ומה נכון, שגם לא תפגע באתוסים הצה"ליים והישראלים. אם זה מנחם אותה, שרית בוודאי תשמח לדעת שזאת לא העוולה הראשונה או האחרונה שנעשתה כאן בשם בטחון המדינה.
