מה פתאום יונה? ולמה נער?
מאיר שלו, כדרכו, אוהב לטפל בגיבורים ובתקופות היסטוריות. לפני הכתיבה הוא מקדיש זמן רב למחקר, וכך נחשף לקהל הסיפור על קרב סן סימון. אומנם רק שמץ ממהלך הקרב מסופר עם תחילת המחזה מפי יאיר (גלעד קלטר הכה צברי באופיו, ביושרתו ובסגנון דיבורו), מדריך טיולים בישראל המודרנית. ממש רק מתאבן, כי את תמצית כל תולדות הקרב תמצאו עם חשיפת פרטים מסעירים שלא ייאומנו - בתכניית ההצגה.
ובהרחבה תוכלו לקרוא את כל הפרטים בספרו של ד"ר אורי מילשטיין על מלחמת העצמאות. הקרב הזה קבע את פניה של ירושלים מאז מלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים. הוא חיבר בין ירושלים העברית לשכונות הדרומיות שלה ובמיוחד לרמת רחל. כל זאת - הודות לכיבוש קטמון, שכונת הערבים האצילים העשירים.
מסתבר, שיוני הדואר היו בשימוש הפלמ"ח, והייתה מחלקה מיוחדת לאילוף יונים וקורס ליונאיים, מטפלי היונים שחוילו והיו לפרו-חיל הקשר הישראלי. והנה נער אחד שכינויו היה "התינוק" (הנרי דוד מלא הרגש) התנדב לתפקיד, ובמהלך השירות התאהב בנערה שהייתה אף היא יונאית. הם נהגו לשלוח יוני דואר עם שתי מילים אחד לרעותו, ובזה התממשה אהבתם. עד שיום אחד שלחו אותו לקרב על הדרך לירושלים, והוא, כמו רוב המחויילים הטריים שרובם היו עולים חדשים פליטי שואה, חסרי ידע בנשק והכרת הסביבה - נקלע לאש ובה נהרג.
בקטע חפוז ובשפה מרומזת ומעודנת, מבינים שהוא שמר זרע של עצמו ברגעי הגסיסה, הכניסו לשפופרת שצורפה ליונה למשלוח הודעות, ושלח את היונה לאהובתו (אפרת בן צור, שעושה את התפקיד כנערה, כאשה וכזקנה חולה בצורה מדהימה. בנוסף לשירתה המקסימה בקטעים שונים). וכך נולד יאיר, שאמו נישאה בהמשך לגבר (אלון פרידמן בתפקידו בגילאים שונים, שעושה אותם נפלא, במיוחד בזקנתו).ילדה לו עוד בן, ולבעלה קראה תמיד "אביכם", מה שהעיד על הבעייתיות ביחסים ביניהם.
החלק הראשון בהצגה מאד פיוטי, אך ארוך יותר מהחלק השני, המסעיר והדרמטי. אם החלק הראשון מתמקד ביחסי האהבה ובקשרים הרגשיים בין הגיבורים, הרי בחלק השני מתרכזות כל ההתרחשויות והוא הופך מיצירה ספרותית לדרמה תיאטרונית. שפע הדמויות בהצגה עושות את תפקידן בצורה הטובה ביותר. יובל ינאי כד"ר לאופר, במיבטא יקי כבד, נועה קולר כמרים, דודיו של "התינוק" שגידלו אותו בקיבוץ - דודו ניב המצוין ונטשה מנור המרגשת; להקת היונים האנושית ובראשה יבגני טרלצקי, היונה הבלגית - רות לסיוק הנפלאה, הפלמ"חניק הזקן בוריס אחנוב. בהצגה זו השחקנים הצברים ויוצאי רוסיה נמסכים אחד לשני והופכים ללהקה ממוצקת והומוגנית נפלאה.
הבולט בכולם, כ"יונה" וכפלמ"חניק יפה תואר ומצודד הוא דניאל צ'רניש. לדעתי הוא כשרון ענק שכבר הוכיח את עצמו (בין היתר ב"בן הבכור" וב"משלי לה פונטיין") כשחקן מהמעלה הראשונה, עם יכולת תנועה ואכספרסיה שחודרת ללב כל צופה. אבל משום מה, ב"גשר" לא מעניקים לו די תפקידים במרכז הבמה, וזוהי החמצה של כשרון ענק.
המוזיקה של אבי בנימין מופלאה, והיא מצויה כל הזמן ברקע באופן מעודן אך בעל אופי, ומעשירה את האווירה. השירים הישראלים מתקופת הפלמ"ח, ברובם מפי יפה ירקוני - מחממים את הלב, ומעצימים את תחושת התקופה ההיא. עיצוב הבמה של סמיון פסטוך מניו-יורק הוא יצירתי ומוסיף רוחניות וסוריאליזם להצגה. גם אם הנוסח שלה מציאותי ודבק בפרטים ממשיים. בימוי של יבגני אריה מתמזג עם רוחו של המחבר, מאיר שלו ויוצר תמונה מקטע די עלום מההיסטוריה שלנו, קטע שהפך כבר לחלק מהמיתוס.
יפה, מרגש ונוסטלגי.
