הבלקן זה כאן

כל זה התרחש, כאמור, ביוני האחרון. באותו שלב, לכאורה ללא קשר, החלו הפלשתינים לחמם מנועים בשאלת ההצבעה באו"ם. אבו-מאזן איים להעלות "הצעה חד-צדדית לעצמאות פלשתין" בעצרת הכללית של האו"ם, ובישראל החלו להיערך לקראת "ספטמבר האיום". שר החוץ הפלשתיני, ריאד אל-מלכי, עשה כבר אז את החישוב באוזני עיתונאים, ולפיו לפלשתינים תהיה תמיכה במועצת הביטחון מצד רוסיה, סין, הודו, דרום-אפריקה, ברזיל, לבנון, ניגריה וגאבון. אך כדי להשיג את הרוב הדרוש, החלו הפלשתינים במלאכת שידול מול שתי מדינות נוספות: קולומביה ובוסניה. קולומביה נפלה די מהר מהמשוואה, לאחר שנשיאה הסביר לאבו-מאזן שתמיכתו במדינה פלשתינית תלויה בהכרה משותפת ישראלית-פלשתינית. אולם הפלשתינים לא התייאשו. הם היו משוכנעים שההצבעה של בוסניה, המדינה התשיעית הדרושה לרוב במועצת הביטחון, פשוט מונחת בכיסם. היו להם סיבות טובות לחשוב כך. בוסניה היא מדינה אירופית קטנה עם אוכלוסיה בעלת רוב מוסלמי גדול שזה מקרוב זכתה בעצמאות. מי אם לא בוסניה תצביע למען מדינה-אחות כמו פלשתין? אולם הפלשתינים טעו. מה זה טעו, בענק. בבוסניה, שבה דרים בוסנים-מוסלמים, סרבים-אורתודוכסים וקרואטים-קתולים בכפיפה אחת – החלטות בענייני מדיניות חוץ מתקבלות פה-אחד. בכל מקרה שהצדדים לא מסכימים, וזה מה שקורה שם בדרך כלל, החוקה הבוסנית מחייבת אותה להימנע בהצבעה באו"ם. וזה בדיוק מה שקרה. לאחרונה, כאשר שר החוץ אביגדור ליברמן קפץ לביקור בבוסניה, הוא נפגש עם חברי הנשיאות המייצגים את שלושת הפלגים במדינה כדי להציג את עמדתה של ישראל. כצפוי, הנציג הסרבי בנשיאות הבטיח כי הרפובליקה סרפסקה (שמייצגת את הפלג הסרבי) תתנגד לבקשה הפלשתינית, מה שכאמור מבטיח את הימנעות בוסניה כולה בהצבעה באו"ם. בישראל עשו מההישג בבוסניה מטעמים. עמדתו של הפלג הסרבי יוחסה ליחסים האישיים המיוחדים בין ליברמן לבין מילוראד דודיק, נשיא הרפובליקה סרפסקה. אבל האמת הפשוטה היא שמלכתחילה לא היה שום סיכוי שבעולם שהסרבים בבוסניה היו מציגים עמדה אחרת. סרפסקה מהווה אומנם חלק מבוסניה, אך בפועל מחוברת בטבורה לאומת האם - סרביה. וכאמור, הנושא המרכזי על סדר היום הבינלאומי של סרביה הוא שאלת מעמדה של קוסובו. בעניין הזה, רפובליקה סרפסקה מיישרת קו עם סרביה באופן אוטומטי לחלוטין. אין אופציה אחרת. אז מה עבר לפלשתינים בראש? האם ייתכן שהמודיעין המדיני שלהם כשל ברמות בסיסיות כל כך? לא מתקבל על הדעת. וכמו שמקורות בסרביה מסבירים, השגריר הפלשתיני בבלגרד, אבו-מדאללה, הוא שועל קרבות בלקני ותיק. לא ייתכן לרגע שהוא לא הבין את המצב. והוא באמת הבין. כל כך טוב, עד שבדיוק לפני שנה, ב-11 בנובמבר 2010, במפגש בין אבו-מדאללה לבין ראש האסיפה הלאומית של סרביה, חזר השגריר על "מחויבותה של פלשתין" להימנע מהכרה חד-צדדית בעצמאות קוסובו. אירוני. אפילו מאוד. ייתכן שהפלשתינים – כולל אבו-מאזן ומקורביו, שיש להם בסרביה הרבה אינטרסים כלכליים של ממש, שלא לומר אינטרסים עסקיים – העדיפו באותו שלב את האינטרס הכלכלי על פני ההזדהות עם עיקרון הדרישה לעצמאות של האלבנים בקוסובו. והאמת היא שאילו עמיתיהם המוסלמים בבוסניה היו מודעים לבוגדנות הפלשתינית בעניין קוסובו, ייתכן שהיו מושכים את ידם מתמיכה אוטומטית בדרישת עצמאות פלשתינית גם בלי קשר לתרגיל של רפובליקה סרפסקה.

מה שמחזיר אותנו לבלגרד ולרומן המלבלב בין סרביה לאזרבייג'ן. לרומן הזה מצטרפת כעת ישראל, צלע שלישית במשולש אסטרטגי שמה שמאחד אותו הוא המלחמה המשותפת בבדלנות. אולם זו רק מחצית הסיפור; החצי השני הוא הרעב לאנרגיה. ישראל מייבאת היום 60 אחוזים מצריכת הנפט מאזרבייג'ן, דרך גאורגיה ומשם דרך הים השחור לרומניה ולמדינות הבלקן. סרביה ואזרבייג'ן פועלות כעת לחיבור אסטרטגי בפרויקט צינור הנפט AGRI וגם בישראל נשקלים פרויקטים חדשניים להתחברות למערך האנרגיה החדש המתהווה בבלקן ובאירופה. הגיאוגרפיה של צינורות גז ונפט משתנה, ועמה גם מפת האינטרסים. הפלשתינים, שעד היום לא השכילו למצוא דרך לנצל את שדה הגז מול חופי עזה, מוצאים עצמם בפיגור אחר תהליכי יסוד אזוריים, פוליטיים וכלכליים, המשנים את מפת האינטרסים הבינלאומיים. האירוויזיון הבא יתקיים כאמור בבאקו בירת אזרבייג'ן, בעוד חצי שנה בדיוק. ואף כי רשימת המדינות המשתתפות לא סגורה עדיין, נראה שפלשתין לא תיטול בה חלק לצד ישראל. לפחות לא בסיבוב הקרוב.

עם הגיעי לבלגרד נזכרתי שבתקופת המלחמה, כשבסרביה לא היה מה לאכול, הגיעו יום אחד חדשות שבגן החיות העירוני גוועות החיות בשקט בכלובים. שמתי את פעמיי לגן הסמוך למבצר קלמגדן. האריות פסעו בכלובים באי שקט, ובהעדר חימום, לחיות מאפריקה היה עצוב וקר. את השקט הפר גמל אחד שהסתובב אחוז טירוף והזיל ריר. הוא כל כך רעב? שאלתי. הוא לא יכול לסבול את הקור? "לא", אמרו אז עובדי גן החיות. "אצלו זה נורמלי. זה קדאפי, הגמל המשוגע. תיזהרי, הוא גם יורק". במחווה לזכרו של הדיקטטור הלובי, החלטתי לשים פעמיי לגן החיות ולבקר את הגמל המשוגע קדאפי. גן החיות בבלגרד נבנה ב-1936 והוא אחד מגני החיות היפים והמיוחדים באירופה. הגמל קדאפי הגיע לגן ב-1989, עם עוד חמישה מאחיו ואחיותיו. בלגרד אירחה אז את ועידת המדינות הבלתי מזדהות והקולונל קדאפי הגיע בליווי משלחת ענק שכללה, בנוסף לפמליה, שלוש נאקות, שלושה גמלים ושני סוסים. כמנהגו, התמקם קדאפי באוהל בדווי ענק. במגרש הסמוך רעו הגמלים, והתפריט היומי של קדאפי, שניזון מדיאטה ייחודית, הורכב אז מחלב נאקות טרי וקוסקוס. הגמלים היו אטרקציה בלתי רגילה בבלגרד, כמו גם צוות שומרות הראש המטופחות של הדיקטטור מטריפולי. התוכנית של קדאפי, מספרים בבלגרד, הייתה להגיע יום-יום לארמון הוועידה כשהוא רכוב על סוס. אבל לזה כבר לא הסכימו המארגנים. בסיום הוועידה, במקום להטיס את הגמלים בחזרה למדבר הלובי הלוהט, החליט קדאפי לתרום אותם לגן החיות של בלגרד. כך הפך קדאפי הגמל לאטרקציה. למרבה הצער, לא מצאתי הפעם את קדאפי המשוגע בגן. מנהל גן החיות סיפר לי שהגמלים נתרמו אחרי המלחמה לגני חיות קטנים. נכדו של קדאפי המשוגע הגיע לגן החיות ביאגודינה, נכד אחר הגיע לסרייבו. קדאפי עצמו ממשיך להעסיק את הסרבים גם אחרי מותו. אלפי סרבים עבדו עד לאחרונה בלוב בהנחת תשתיות, בנייה, ייצוא מזון ונשק. לוב הייתה עד כה מקור של נפט זול וזמין בעבור סרביה – אך לא ברור מה יהיה בהמשך.

מותו של קדאפי הוא מכה רצינית לא רק לסרביה, אלא גם לפלשתינים שעשו עסקים בלוב, ובראשם מוחמד דחלאן ומוחמד רשיד. דחלאן עוד קיווה לפני כשנתיים לפתוח ברש"פ תחנת טלוויזיה עצמאית במימון לובי. הוא העריך אז, ובצדק, שתחנת טלוויזיה תאפשר לו להשתלט על השיח הפוליטי בגדה. אבו-מאזן הבין היטב את התרגיל ומאז נפרדו דרכיהם, ודחלאן הואשם בניסיון להפיכה נגד אבו-מאזן. האם קדאפי היה ההשראה? לא ברור. בכל מקרה, עם מותו של קדאפי נפתחה תיבת פנדורה. חלק ממנה, אולי חלק הארי, נמצא בתיקי המודיעין של סרביה, שם התחנך קדאפי באקדמיה הצבאית ונשא לאישה את סאפיה פרקש מבוסניה. הרבה שאלות נותרו פתוחות, והראשית שבהן: לאן נעלמו כל המיליארדים של משפחת קדאפי? חלק מהתשובות נמצאות אולי בסרייבו, לשם הזרים קדאפי כספים באמצעות רשת ארגוני צדקה איסלאמיים שהקים וניהל מטריפולי, הרבה לפני שאוסמה בן-לאדן המציא את השיטה.