"אי-אפשר עתה לנחש מה היה צלצולו של המבטא העברי בימי אבותינו הקדמונים, ואולם דבר אחד ברור - מבטאם הצטיין בדייקנות מובהקה. הם לא דברו בחפזון, לא בלעו הברות, לא ערבבו תנועה בתנועה - בקיצור, לא ידעו את אופן-הביטוי המרושל הנשמע כעת ברחובותינו".
את הדברים הללו לא כתבו היום וגם לא אתמול. מצאתי אותם בפתח של תדפיס מיוחד של "המבטא העברי", שיצא לאור בהוצאת "הספר" בשנת תר"ץ. למי שאינו יודע, כמוני, הייתה זו שנת 1930. את "המבטא העברי" כתב סופר, משורר ויודע עברית מעולה - זאב ז'בוטינסקי.
הספרון, שהגיע לידי, יצא בהוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה לציוּן מאה שנה להולדת המחבר. קראתי והתפעלתי.
כשאני שומע את המאנפפים בסלולר, אני מצטער. כשאני שומע את השדרים "מנגנים" את המלים ברדיו - אני כועס. כשאני קורא בקונטרס העתיק הזה את התיאור כפי שכתב האיש, שהיה גם מנהיג ציוני-לאומי, אני רואה שהיה עוד חוזה מלבד בנימין זאב הרצל.
האם אפשר לשפר את הדיבור, את האינטונציה? כן. מה הפתרון? הדיקדוק!
אבותינו הקדמונים כתבו כללי שפה חכמים, כותב ז'בוטינסקי ומציע לשמור על כללים אלה כדי להימנע ממה ששמע ברחוב: "המבטא הרשלני, בלי קו ובלי חוק ובלי טעם, שבו ז'ירגננו את דיבורנו, והשפלנו את לשוננו, אחת הלשונות הנהדרות-ביותר והאצילות-ביותר שבעולם, עד כדי מדרגה על רעש חסר גוון ואופי". צריך לזכור שהוא שמע את זה בראשית המאה הקודמת.
ז'בוטינסקי קולע לבעיה, שגם אני מבחין בה בדיבוריהם של קריינים ושדרים ברדיו: הנגינה, בעיקר בסוף משפט המסתיים בהרמת קול מיותרת. ל"מקצוענים" האלה מתאימה קריאתו "אל תשירו בדברכם", כשהוא מבכה את "הכעור הזה שהולך ומתערה בחיינו". בעיניו, זה מחייה את הגיטו "אפילו עם יללותיו".
בקונטרס, ז'בוטינסקי מציע דרכים שונות ותרגילים להגייה נכונה של מלים, הברות ואותיות. נראה לי שכדאי ללמוד מן הספרון הישן הזה וללמד אותו הן בסמינרים למורים והן - בקורסים לשדרי רדיו וטלוויזיה.
מתלונן הסופר על "האינטונציה הגיטואית שאיננה מסתגלת הן לתוכן השיחה והן לחזקת הרגש". הוא מביא דוגמא: "אשה תאמר לחברתה - "הבראתי, ברוך השם" - ומנגינת-דבריה בכיינית, כאלו סיפרה על אסון".
ז'בוטינסקי מציע תרגילי דיבור שונים כדי לשפר את דרכי הדיבור, דבר החשוב במיוחד לקריינים ושדרים. "ואחרי-כן - השגיחו על דיבורכם, ועוד יותר - על דיבור ילדיכם, כי מבית-הספר יוצאת השפעה זו": אולי טעה המורה ואולי, לפעמים, גם בגלל
רשלנותו.
דברים כדורבנות.
משהו על פוליטיקה נוכח פעילות החקיקה הנסערת בכנסת, נזכרתי בדברים שאמר
משה פייגלין לקראת הבחירות המקדימות למרכז הליכוד: "כדי להשפיע לא צריך להקים מפלגה. מספיק להכניס כמה חברי כנסת למפלגה גדולה"...
יובש בגשם גשמי הזעף הזכירו לי אוקסימורון שחיבר אורי אלוני, בעבר עורך להיטון: "חיכיתי לה, חיכיתי לה בגשם. עד שהגיעה, ייבשה אותי"...
