מנגינות פסקול ישראל

יאסי שברומניה. ראשית שנות ה-30. ברנרד זלצר, או בנו בפי הוריו, פעוט בן פחות משלוש, היה נעמד מול מול תזמורת כלי הנגינה שבעיר ומניף את ידיו כמנצח. "כבר אז ניבאו עוברים ושבים כי יום אחד אהיה מוזיקאי", כותב בספרו החדש, "עושה המנגינות" (הוצאת "כנרת"), הפעוט מהגן ביאסי, המוכר כעת כדובי זלצר, חתן "פרס ישראל" לזמר עברי. זלצר, 80, הטביע במשך כ-60 שנות פעילות רבות מעש ומעוף חותם על המוזיקה בארץ, הן בתחום הפזמון, הן בתחום המוזיקה לתיאטרון ולקולנוע (כמלחין מס' 1 של מוזיקה לסרטים) כאן והן בתחום המוזיקה הסימפונית. אם היה, כביכול, צורך בהוכחה לכך, הוציאה חברת "הליקון" במקביל לספר מארז, הכולל תקליטור ודי-וי-די של "קינה ליצחק", רקוויאם לאיש שלום, יצירתו מונומנטלית לזכרו של יצחק רבין, בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם מנצחה זובין מהטה. בספר מילים ותווים ל-85 משיריו של זלצר, כשבראש משתפי הפעולה עמו חיים חפר (31 שירים),שתרגם תשעה משירי איציק מאנגר למחזות הזמר "המגילה" ו"שירי החומש". הספר נפתח בדברי מומחים למוזיקה הזלצרית ובסיומו הוא מביא בהרחבה את סיפור-חייו ואת הפכים שמאחורי יצירותיו. להלן אחדים מהם:

• בוב זריה – זלצר, הילד והאקורדיון, שניגן למסיבות ולחגיגות בית הספר וגם הלחין להן שירים, פתח רשמית את הקריירה בגיל 14 בהלחנת מחזמר שכתב מורו בבית-ספר יהודי בבוקרשט ורץ ב"מאריה פילוטי", תיאטרון לילדים מקצועי. כדי שמוריו לפסנתר ולתיאוריה לא ידעו שהוא חוטא בהלחנת מוזיקה קלה חתם כ...בוב זריה.

• "התקווה" - הוא עלה ארצה בגיל 15 באוניית המעפילים "עצמאות". במעבר מהים השחור לים התיכון ארבו משחתות בריטיות למעפילים והטו אותם לקפריסין. המעפילים עלו לסיפון ואל זלצר הנער ואקורדיונו הצטרפו כ-7,000 קולות בשירת "התקווה".

• דובי - במחנה בקפריסין הלחין לראשונה מילים עבריות להמנון קבוצת "השומר הצעיר". שם החליף את שמו לדב, תרגום לבער, הגרסה היידית של ברנרד. מאז כולם קוראים לו דובי.

• שקי תבואה – את צעדיו הראשונים בארץ עשה זלצר בקיבוץ בית-זרע, במוסד החינוכי בקיבוץ משמר העמק (שבו ניגן בשלישייה עם המלחין יחזקאל בראון) ובקיבוץ סער, "שם סחבתי שקי תבואה עד מאה קילו".

• להקת הנח"ל – זלצר היה מייסדיה. הבמאי שלה, גיורא מנור, דלה אותו ממחנה הטירונות 80, שם עשה את הצגת הסיום. בלהקה שימש מנהל מוזיקלי והלחין את כל שירי התוכנית הפותחת "מיקי מסתדרת". "ניאחז בכל משלט", שכתב עם זאב חבצלת, היה ראשון שיריו.

• גאולה - בתפקיד מיריק הופיעה החיילת גאולה לבבי, שכעבור זמן שינתה את שם משפחתה לגיל. כשהשתחררו, חזר עמה לסער, שם נערכה להם חתונה כפרית. ממרומי כרכרה שבה הובלו בשבילי המשק, כשהחברים צועדים בעקבותיהם, ניגן באקורדיון.

• אמריקה - באוגוסט 59' הפליגו עם 20 דולר בכיס ללימודים בארצות הברית, שם למד ב"מאנס קולג'" וליווה באקורדיון את זוגתו בהרכב "אורנים צבר". אז הכירו את ג'ואן באאז ואת בוב דילן ותיאודור ביקל "סידר" להם את הקלטת תקליטם הקל הראשון וגם דרבן אותו להלחין לו את חזון העצמות היבשות של יחזקאל.

• לקולנוע - זלצר וגיל כבר היו לאחר להיטיהם "נערה ושמה כנרת" (מילים: עמוס אטינגר) ו"דבר אלי בפרחים" (מילים: אורי אסף), כשמנחם גולן משך אותו בשרוול לקולנוע. "שמונה בעקבות אחד" היה הראשון ב-40 הסרטים שלהם הלחין מוזיקה.

• חפר - פגישתו הראשונה של זלצר עם חפר הייתה ב"כסית"כדי לכתוב ל"גשר הירקון". חפר כתב על מפית-נייר "פתח, קמץ, חולם חסר". זלצר חשב שהוא מתבדח או בוחן אותו בעברית, אבל הלחין את "אהבה ברמזים". "כל הכבוד, עשית נס קטן", אמר לו זיקו גרציאני, המנהל המוזיקלי של ההרכב.

• "המגילה" - את עידן מחזות הזמר שלו פתח זלצר ב"המגילה". הוא עלה לרגל אל ביתו של המשורר איציק מאנגר, בברוקלין. כשהראה לו מתקליטיו, מאנגר לא הבין, שלף מספריו ואמר "את זה כתבתי". כעבור שנים, כשהוענק לו הפרס ע"ש מאנגר, על תרומתו לשפת היידיש שבה לא דיבר קודם לכן, התחלק בו מרצונו עם הבמאי שמואל בונים שהביאו אל "המגילה".

• קזבלן - "יש מקום" ב"קזבלן", שם פגש את חברו, יהורם גאון, נחשב ע"י זלצר כ"אולי השיר היפה ביותר שכתבתי". לא תאמינו. השיר נקרא במקור "יש שם עץ"...

• גרציאלה – במסיבה להצגה ה-400 של "קזבלן", זלצר, שיחסיו עם גיל התקררו, פגש את האשה של חייו, מעצבת האופנה האיטלקייה גרציאלה פונטאנה, שבאה לעזור בהתנדבות לעשיית האופנה הצעירה בישראל. את בנה, מאסימו, אימץ כבן.

• "רוזה רוזה" - השיר, שמקורו בתוכנית היחיד הראשונה של גאון, הוכנס לרשימה השחורה של "קול ישראל" ונאסר לשידור בתואנה שאינו ברמה המקובלת ובגלל שהמילים (של חפר) אינן מוסריות. הצלחת השיר בהופעות החזירה אותו לרדיו.

• "אופס, סליחה, טעיתי" - זלצר היה זה ששכנע את מפיקי הפקת הענק הקולנועית "משה" לצלמה בארץ בטיעון ש"הסיכוי שתפרוץ בישראל מלחמה – אפסי". כשפרצה מלחמת יום כיפור, ברחה ההפקה מהארץ...

• "סיירת רוזה" - במלחמה הופיע זלצר בכל החזיתות עם יהורם גאון במה שהם כינו "סיירת רוזה". לפי בקשת החיילים, כתב חפר בבור המפקדה בביר-גפגפה את מילות "המלחמה האחרונה", זלצר הלחין, גאון שר ובסוף זלצר יצא מהמלחמה עם קדחת.

• מאסטרו זלצר – הוא ניצח לראשונה על הפילהרמונית בנסיבות דרמטיות. ערב הקלטת יצירה חסידית שלו עם הכנר יצחק פרלמן לקה המנצח שלום רונלי-ריקליס בהתקף-לב וזלצר הוזעק להחליפו.

• פרס קר – זלצר, לא בדיוק ספורטאי מדופלם, היה באביב אשתקד בדרך מחופשת סקי באירופה, כששרת החינוך דאז, יולי תמיר, בישרה לו על זכייתו ב"פרס ישראל".

בהקדמה לספר מתייחסים מומחים לדבר לזלצר. המוזיקאי משה זורמן מכתיר אותו כ"אבי המחזמר הישראלי המקורי". לדברי המוסיקולוגית מיכל זמורה-כהן הפליא זלצר עשות כשנתן את ידו לעיצוב שיר העם החדש שלנו בשירים כמו "יונתי בחגווי הסלע". והוסיפה: "אנחנו חבים לך תודה מקרב לב על שטרם זנחת את המלודיה, שנדמה כאילו היא אובדת לנו, להוותנו, בתוך בליל הרעשים והתחכום הקומפוזיטורי". "המוזיקה של זלצר מתאפיינת ביופי מלודי והרמוני בלתי מצוי, בשליטה מושלמת ברזי התזמור הסימפוני ובעיקר בשפה, שאיכשהו, מבלי דעת, נשמעת לנו ישראלית", כותב המלחין מיכאל וולפה. ויהורם גאון, הקול שמאחורי שיריו הגדולים חפר, מפליג בשבחו: "דובי זלצר רשם בשיריו פסקול מתרונן לארץ-ישראל, שמלווה אותה מימי התהוותה...תקצר היריעה מלתאר את המרבד הצבעוני הזה שממנו רקומות מנגינותיו". ביצירה "קינה ליצחק", המוגשת במארז מהודר, באה לביטוי גדולתו של זלצר כמלחין. עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה שרים זמרת הסופרן שרון רוסטורף-זמיר, זמרת המצו-סופרן הדר הלוי, זמר הטנור וינצ'נזו לה סקולה, חיה סמיר כזמרת-עם, מקהלת האופרה הישראלית החדשה ומקהלת הילדים "אנקור". חמשת פרקי היצירה הם: "אל מלא רחמים", "יום הדין", "הלל", "קינה" ו"יעשה שלום", כשברקע נישא קולו של רבין. התקליטור והדי-וי-די הם מהבכורה העולמית של היצירה, בהיכל התרבות, באפריל 98', כחלק מחגיגות העצמאות. זה היה מרגעי השיא בקריירה העשירה של זלצר.