האיבה התפרצה שלשום (יום א' 27.11.11) באוניברסיטת תל אביב, במהלך רב-שיח על אודות ההתנצלות ששידר ערוץ 10 בפני
שלדון אדלסון. במשך שעה ארוכה תיארו רותי יובל, העורכת לשעבר של התוכנית שבה שודר התחקיר על אדלסון, ואבנר הופשטיין, העיתונאי שהכינו, את יחסם המאיים של נציגי אדלסון כלפי מערכת "השבוע" כבר בשלבים הראשונים של הכנת התחקיר עליו, את הדרישה להתנצלות בלתי מתפשרת שהגיעה אל משרדי הערוץ כשישה חודשים לאחר שידור התחקיר, ואת האופן שבו נודע להם כי מנהלי הערוץ החליטו להרים דגל לבן ולפרסם את ההתנצלות, מלה במלה. הקהל שמילא את האולם הקטן בקומה חמש של בניין הפקולטה למדעי החברה בלע את דבריהם בשקיקה.
דבריהם היו המשך לדיונים קודמים. בשבועות האחרונים מנהלים יובל והופשטיין מאבק על שמם המקצועי. על-פי נוסח ההתנצלות ששודר בערוץ 10, הם לא עשו את עבודתם כראוי, וזאת בלשון המעטה. השניים, מנגד, בטוחים כי לא נפל כל פגם במלאכת התחקיר. בישיבת נשיאות מועצת העיתונות, בוועדה לענייני ביקורת המדינה, ואתמול באוניברסיטת תל אביב, הם שטחו את גרסתם בניסיון לשכנע כל מי שאפשר כי הפגם המקצועי היחיד בכל הסיפור טמון בכניעת המנהלים לדרישת אדלסון.
סביב השולחן העגול שערכו אתמול מכון חיים הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה והחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב ישבו, לצד יובל והופשטיין, עו"ד מיבי מוזר, שהסביר עד כמה נוסח ההתנצלות הוא חריג ביותר ומעורר בפני עצמו סימני שאלה לגבי נסיבות הקראתו, וד"ר דניאל דור, שדיבר על הפרשה כקצה קרחון במאבקי הכוח האדירים שמתחוללים מעל לראשיהם של רוב העיתונאים והציבור הרחב בישראל.
נציג מטעם אדלסון הוזמן, אמרה מנחת האירוע, ענת באלינט, אך נמנע מלהגיע. הכיסא שהוצב מאחורי השלט "נציג מר אדלסון" נותר ריק (במובן הסימבולי בלבד. בפועל, הכיסא נשא את תיקה ומעילה של יובל). בתפקיד בעל הדעה האלטרנטיבית לוהק ד"ר דרור אידר, עיתונאי שמרבה לכתוב בעוינות על התקשורת הישראלית ב"ישראל היום", החינמון שבבעלות אדלסון. אידר הדגיש כבר בפתח דבריו כי הוא אינו מכיר את אדלסון אישית, וכי לא בא לדיון כנציגו, אך הודעה זו לא מנעה את פריצתו של עימות.
בתחילת הדיון סיפר הופשטיין כי כבר בשלב מוקדם מאוד של הכנת התחקיר, כשאנשי התוכנית פנו לנציגי אדלסון בבקשה להיעזר בהם כדי ליצור קשר עם מכריו וידידיו, התקבל בתגובה מכתב איום מעורך-דינו של אדלסון בישראל, דורי קלגסבלד, שבו נכתב כי "על-פי הידוע למרשי, אתם פועלים להכנת כתבה מכפישה אודותיו".
"בשלב זה עדיין אין כתבה", הדגיש הופשטיין. "אין כתבה מכפישה כי אין כתבה. יש תחקיר, יש איסוף חומר. אנחנו ענינו לד"ר קלגסבלד, חשוב להגיד ד"ר קלגסבלד, כבודו במקומו, שאנחנו לא מבינים מאיפה הוא הגיע למסקנה שאנחנו מכינים כתבה מכפישה אודותיו". בתשובה לכך השיב פרקליטו של אדלסון כי הוא ביסס את ההשערה שהכתבה תהיה מכפישה "על סמך שיטות העבודה שלכם". "אני מניח שהוא מתכוון לעובדה שרותי מוציאה ציפורניים לאנשים שהיא מראיינת ואני מונע מהם שינה", אמר הופשטיין, "אחרת אני לא מבין לאילו שיטות עבודה הוא מתכוון".
הגיע מכתב עם איום בתביעת דיבה יובל סיפרה כי במהלך כחצי שנה לאחר שידור התחקיר לא שמעו מנציגי אדלסון, עד שיום אחד הגיע מכתב עם איום בתביעת דיבה ודרישה להתנצלות. "לא ברור לי בדיוק מה קרה", ציינה ביחס למועד הגעת הדרישה להתנצלות. "התאריך היחיד שאני יכולה לעשות לו איזשהו הקשר זה שאני יודעת שמר לאודר ומר אדלסון נפגשים בוועידת הנשיא באותם ימים".
לדברי יובל, לאחר שעורכי-הדין בערוץ 10 ראו כי הדרישה היא להתנצל על שני פרטים בלבד מתוך הכתבה (הטענה כאילו אדלסון הפעיל קשרים פוליטיים וזכה ליחס מיוחד ממועצת ההימורים של לאס-וגאס והטענה כאילו הוא חייב 400 אלף דולר לעובד לשעבר שלו), אמרו אלו לעיתונאים שהכינו את התחקיר כי "מצבנו מעולה". לדבריה, אם פרקליטי אדלסון מצאו רק שני פרטים אלה לאחר סריקה מדוקדקת של 27 דקות התחקיר, אין מקום לחשש. בסופו של דבר, כידוע, המקרה כלל לא הגיע לבית המשפט וההתנצלות שודרה כפי שנוסחה על-ידי פרקליטי אדלסון, מלה במלה.
"אני חשבתי שבמקרה הזה צריך להגיע לבית משפט", אמרה יובל, והסבירה: "האופן שבו הדברים מתנהלים הוא כמו שמגיע הבריון של השכונה לילד העני של השכונה ולוקח לו את המשחק שלו ואומר לו, 'תביא לי את זה כי אני רוצה'. לא הייתה שום משמעות לשאלה אם מה ששידרנו הוא אמת או לא אמת. הכסף והכוח היה בידי מי שרצה שיגידו עליו שלא נפל שום פגם במהלך התנהלותו מאז ומעולם, והוא קיבל את זה. זה היה כמו ילד שנכנס לחנות צעצועים ואף אחד לא אומר לו 'לא', והוא יכול להגיד, 'וגם תגידו שלא נפל כל פגם, וגם שקיבלתי הכל באופן הכי תקני, וגם אני צדיק'. כמו שאמרו לנו, מלה במלה, כל מה שהוא יגיד הוא יקבל. לא היה פה שום מקום למשא-ומתן".
יכולת לקנות את האמת בתשובה לשאלת באלינט, מי הוא שנתן את ההוראה לשדר את ההתנצלות, אמרה יובל כי היא אינה בטוחה אם גם ראודור בנזימן, המנכ"ל לשעבר של חברת החדשות בערוץ 10, היה בקשר עם
רון לאודר, מבעלי המניות בערוץ והיחיד שממשיך להזרים לו כספים. "אולי לא היה לחץ", אמרה, "אולי היה רצון לחסוך. ההליך המשפטי הוא הליך נורא יקר, ערוץ 10 מאוד בצרות ולאדלסון יש המון כסף, זו כל הנוסחה".
יובל הדגישה כי המקרה הנוכחי קיצוני במיוחד משום ש"כללי המשחק הופרו". לדבריה, "פתאום, אם יש לך כוח וכסף, אתה יכול לקנות גם את האמת, וזה מה שהיה פה. ערוץ 10 נאלץ לעבור על תקנון מועצת העיתונות ועל חוק
הרשות השנייה ולשדר דברים שהם לא אמת כי מי שרצה שיעשו לו את המערוף הזה היה לו את הכסף לכופף אותו ולקבל את זה".
לאחר הקרנה של כמה דקות מכתבת התחקיר, נדרש עו"ד מיבי מוזר לסוגיה ואמר כי הוא אינו יכול להכריע לכאן או לכאן בכל הקשור לתחקיר עצמו, אך נוסח ההתנצלות ששודר מעלה תמיהה. מוזר ניתח את לשון ההתנצלות והסביר, משפט אחר משפט, מדוע הנוסח לא רק שאינו מקובל, אלא גם בלתי הגיוני.
ד"ר דניאל דור טען כי ההתנצלות בפני אדלסון דומה ל"קצה קרחון שנמצא ברובו מתחת למים". דור תיאר רשת מסועפת של אינטרסים מטעם בעלי הון ופוליטיקאים שמפעילה באופן קבועה לחצים על כלי תקשורת, והדגיש כי מבחינה זו הייחוד של ההתנצלות בפני אדלסון אינו בשבירת הכללים הבלתי כתובים בין גורמי כוח, בעלי כלי תקשורת והעיתונאים שמועסקים בהם, אלא חשיפת הכללים הללו לאור. "במובן הזה הסיפור של שלדון אדלסון מספר סיפור על איבוד בושה, על דברים שנעשים באופן מאוד וולגרי, אבל אני לא חושב שהם שונים באופן מהותי מכל אותם מקומות שבהם התקשורת מנסה לספר סיפור על הגמוניה של כוח".
סערה בכוס מים בוועדת הכנסת לא דיבר נציג מטעם אדלסון או מטעם "ישראל היום". בישיבת מועצת העיתונות נכח אהרון לפידות, סגן עורך העיתון, אך הישיבה הייתה סגורה לקהל ולפידות לא פירסם מאמרים בגנות "השבוע" והתחקיר שערכו על אדלסון. אתמול, באוניברסיטת תל אביב, הייתה הפעם הראשונה שאנשי "השבוע" נפגשו פנים אל פנים, ומול קהל, עם אחד ממבקריהם החריפים. ד"ר דרור אידר האזין בקשב רב לדברי כל חבריו לשולחן העגול בלי להגיד מלה. מדי פעם כתב לעצמו נקודה להתייחסות, מדי פעם העביר ידיו על ראשו, אבל נמנע מלהביע את דעתו עד שקיבל לרשותו את המיקרופון ואת רשות הדיבור.
"כששודר התחקיר הזה בכלל לא ידעתי עליו", התוודה אידר בתחילת דבריו, ואמר כי גם מצפייה בחלק מהתחקיר, שהוקרן מול הנוכחים באירוע, לא מצא מקום להתרגשות יתרה. "סערה בכוס מים", הגדיר את המהומה שקמה סביבו. יחד עם זאת, לדעתו יש לבחון את המקרה כמשל לתהליכים משמעותיים יותר המתחוללים בשוק התקשורת הישראלי.
"מה שאני רואה פה", אמר, "זה איזושהי אמפליפיקציה של חוסר האמון, הניכור שבין ציבור שלם גדול בישראל לבין התקשורת מהסדר הישן, ולצורך העניין אני שם גם את אבנר וגם את רותי כמייצגים את הסדר הישן של התקשורת". ביחס לתמיהה של הופשטיין על טענות בא-כוחו של אדלסון בדבר "שיטות הפעולה" שלו ושל יובל, אמר אידר: "אני רוצה לשאול שאלה עקרונית - האם היה מקום לחשוד ברותי או באבנר לפני השידור שהם מחפשים את אדלסון? לטעמי כן, כיוון ששניהם באים מ'
ידיעות אחרונות', ו'ידיעות אחרונות' מתחרה עם...".
יובל והופשטיין התפרצו לדבריו לפני שהספיק להשלימם. "בואו נעשה את זה בצורה תרבותית", ביקש אידר. "אני רק זורק שאלות. אם אני טועה אז אני טועה, בסדר. אני שואל שאלת תם, בדיוק כמו שאתה שאלת שאלות תם. נכון? האם הייתם עושים תחקיר דומה על נוני מוזס?". שוב רגשו הרוחות סביב השולחן העגול, ובשלב זה שיתף אידר את הנוכחים בזכרונותיו מימי עבר, טרם צאתו לאור של "ישראל היום". "כשאת היית עורכת '7 ימים'", אמר ליובל, "'ידיעות אחרונות' היה אימפריה בסדר גודל של 'פרבדה'. 60% מקוראי ישראל קראו. הוא תפס את השלטון בביצים. לא היה דבר כזה בשום מדינה דמוקרטית.
"אני גדלתי על 'ידיעות אחרונות'", הוסיף אידר, "'7 ימים' בעריכתך היה מבחינתי, בחוויה האישית שלי, אחד העיתונים הכי נוראיים. מלא שנאה כלפי כל הערכים שאני מאמין בהם. כל שבת אני התפוצצתי. במשך שנים הרגשתי שלי ולשכמותי, הציבור השמרני, הניאו-שמרני, הימין, ליכוד, דתיים,
מתנחלים, אין ביטוי בתקשורת הישראלית... אצל רותי יובל ב'7 ימים', הסיטרא אחרא היו המתנחלים, הדתיים, הליכוד, הימין".
"בחוויה שלך, ב-300 אלף שתצטרך לשלם, אתה תצטרך להביא את הדוגמאות", אמרה לו יובל, ורמזה להצעת התיקון לחוק איסור לשון הרע, שנידונה בימים אלה בכנסת.
"אנחנו עכשיו באקדמיה", השיב אידר. "מותר להשמיע גם דברים פרובוקטיביים, תגידו אחרי זה שאני לא מבין כלום. קצת תהיו סבלניים ותקשיבו". אידר הסביר כי לדעתו, "אפשר להבין את החשש והחשד (של נציגי אדלסון) כששני אקס 'ידיעות אחרונות' עושים כתבה על המו"ל של 'ישראל היום'. הם גם לא נקיים. בואו לא ניתמם. יכול להיות שאדלסון הוא כמו שאומרים עליו, אבל תבינו גם את הצד השני".
הצד השני נותר בלתי מובן. "הודיני לא היה מצליח לעשות כזה תרגיל", אמר הופשטיין כשקיבל את זכות התגובה. "אתה מודה שלא ראית את הכתבה אבל בכל זאת, מה שלא סיפרת לקהל הנכבד פה, זה שביום פרסום ההתנצלות אתה פירסמת מאמר שבו כתבת 'שיקרתם והכפשתם'. קבעת ששיקרנו בלי לראות את הכתבה? אז קודם כל אתה עיתונאי מחורבן...". אחד הנוכחים בקהל מחא כפיים.
אידר לא חיכה לקבל את המיקרופון כדי להסביר שהסתמך על ההודעה ששודרה בערוץ 10 עצמו. הופשטיין ויובל לא הספיקו להסביר לו שההודעה הזו פורסמה כשאקדח מכוון לרקת הערוץ. במקום זאת, ברגע ששמע אידר את המלים הללו יוצאות מפיו של הופשטיין, הוא החל לארוז את חפציו. "נמאס לי מכם", סינן ולבש את מעילו. "עיתונאי שכותב על משהו שהוא לא ראה אותו הוא עיתונאי מחורבן", המשיך הופשטיין. דניאל דור ניגש אל אידר וביקש ממנו להישאר, מישהו בקהל קרא "ככה לא מדברים", אך היה זה מאוחר מדי. אידר עזב בזעם.
"אני לא הברחתי אותו", טען להגנתו הופשטיין, "אני הרבצתי לו?". "אני מבקשת שתתנצל על ההתבטאות הזו", אמרה המנחה באלינט. הופשטיין סירב להתנצל. "אנשים כאלה לא יודעים להתמודד עם האמת, רק עם השמצות", אמר על אידר. לפי יובל, "צדק אבנר, גם אם הוא התבטא בדרכו הדרום-אמריקנית הפרועה, כשאמר שמה שנעשה ב'ישראל היום' הוא לא עיתונות". לדבריה, מערכת "השבוע" הגישה תלונה נגד "ישראל היום" על פרסום ידיעות הנוגעות לה בלי לבקש תגובה. "המלה 'שיקרתם' היא לא יותר עדינה מלהגיד 'עיתונאי מחורבן'", הוסיפה יובל, "וזה נעשה פה בפורום מצומצם. מה שהוא עשה נעשה בתפוצה הרבה יותר גדולה".
"הדבר הכי משמח היום היה דרור אידר", טען בהמשך עו"ד מיבי מוזר. "טוב שהוא היה וטוב שהוא אמר את מה שיש לו להגיד, וחבל שהוא הלך וחבל שלא מחאנו לו כפיים. לא קל לומר את הדברים שהוא אמר בסביבה שמטבע הדברים לא אוהדת אותו".
רשימות קשורות: - חוק "רק לא אדלסון" -
קישור -
לא מספיק לטשטש -
רישיון לחרוג
-
גיבורים על חלשים - ראיון מזויף?
נוהל ישן ומקובל 