שני אישים נשאו נאומים נלהבים בכינוס הפרקליטים באילת, כשהם נשבעים להתייצב להגנתו של בית המשפט העליון. ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו והיועץ המשפטי לממשלה עו"ד
יהודה וינשטיין. וינשטיין סיפר בגאווה כיצד הצליח לחסום את הצעת החוק שעל פיה ייערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון. כיצד הרים טלפון לראש הממשלה והודיע שהחוק לא יעבור ולא יירשם על שמו.
ספק אם נזכר היועץ המשפטי לממשלה בנסיבות בחירתו לתפקיד בתחילת הקדנציה. על מועמדותו של עו"ד יהודה וינשטיין המליצה ועדה מיוחדת למינוי היועמ"ש. נציגה של הכנסת בוועדה היה אחד משני יוזמי חוק השימוע, ח"כ
יריב לוין.
לא שוינשטיין חייב ללוין, אך מינויו לתפקיד נועד לבשר שינוי. המחנה שניצח בבחירות הצליח לראשונה למנות לתפקיד מישהו שהגיע מהתחום הפרטי, ולא היה בשר מבשרה של המערכת המשפטית - מערכת שהימין ברובו המכריע רואה אותה כלעומתית. לא רק בגלל פסיקות בג"ץ כאלה או אחרות, אלא בעיקר בשל העובדה הפשוטה שגם בקרב בכירי הליכוד המתנגדים לרפורמות איש אינו מתכחש לה: המחנה שעל-פי תוצאות הבחירות לכנסת - מאז המהפך של 1977 - מהווה רוב או לכל הפחות קרוב למחצית במגזר היהודי, כמעט לא זוכה לייצוג בצמרת המשפטית. אולי העיוות נוצר בגלל חוסר התאמה מקצועית? אולי לאנשי הימין אין כישורים בתחום, והם זוכים בבחירות רק בגלל יכולתם לצעוק בכיכרות? רק בשביל לסבר את האוזן: שליש מחברי סיעת הליכוד הם משפטנים. תשעה מתוך 27. נכון שהנתיב הפוליטי הוא נתיב שונה מזה שמוביל למגדל השן של בית המשפט העליון, אבל כל בר דעת מבין שמדובר באפליה של שנים.
מושב החורף נפתח כשהקואליציה יורה חוקים בצרור. חלקם חדשים (חוק לשכת עורכי הדין למשל), וחלקם בהליכי חקיקה מתקדמים (חוק גרוניס). בחלקם נתניהו תמך, מחלקם הקפיד להסתייג. באופוזיציה הרימו קול זעקה, בטענה לניסיון פוטש באמצעות חקיקה ולסכנה לדמוקרטיה.
מי ניצח ומי הפסיד, אילו הצעות חוק מתקדמות ואילו נגנזו, והאם אכן היה כאן ניסיון למהפך, או אם תרצו למהפכה באמצעות חקיקה? סיכום ביניים.
חוק לשכת עורכי הדין. ההצעה רשומה על שמו של
רוברט אילטוב, ומקדמים אותה שר המשפטים
יעקב נאמן, יו"ר ועדת החוקה דודו רותם וכמובן יו"ר הקואליציה
זאב אלקין. ההצעה לא עולה לקריאה שנייה ושלישית לא משום שהאופוזיציה מצליחה לעכב אותה - אף שרוני בר און לוחם נגדה כאריה - אלא בגלל הבעיות בתוך הקואליציה. ההצעה אושרה בקריאה ראשונה בהפרש של 10 קולות. יהדות התורה התפצלה. אנשי דגל התורה הצביעו נגד,
יעקב ליצמן בעד. גפני מוביל את ההתנגדות להצעה, בגלל הקשר שלו עם ראש לשכת עורכי הדין לשעבר
יורי גיא-רון, אשר נתן עם כניסתו לתפקיד שתי התחייבויות סותרות - לשדולת הנשים אמר שימנה אישה לוועדה למינוי דיינים, וליהדות התורה אמר שלא ימנה. הוא עמד בהתחייבות השנייה.
ללשכת עורכי הדין שני נציגים בוועדה למינוי דיינים, כמו גם בוועדה למינוי שופטים. כעת השאלה היא האם החוק שקובע כי לראש הלשכה יהיה נציג בוועדה חל גם על הוועדה למינוי דיינים. אם כן, יהדות התורה מתנגדת. יש לה סיכום עם גיא-רון, בעוד לש"ס יש סיכום מוקדם עם ראש הלשכה המכהן,
דורון ברזילי. גיא-רון ימנה נציג קרוב ליהדות התורה, ברזילי ימנה נציג המועדף על ש"ס. אם ההצעה הנוכחית לא תחול על הוועדה למינוי דיינים (ונכון לעכשיו היא חלה), ש"ס תתנגד. המלאכה היא מלאכה פוליטית: על אלקין לרבע את המעגל.
חוק לשון הרע. בישיבת שרי הליכוד ביום ראשון נתניהו התעניין בה במיוחד. מה קורה איתה, שאל, וכשנענה שהכול כמתוכנן, אמר: תתקדמו, תתקדמו.
חוק גרוניס. ההצעה אושרה לקריאה שנייה ושלישית, אך ההצבעה נדחתה כי יוזם ההצעה
יעקב כץ שוהה השבוע בחו"ל. שר המשפטים מעוניין בקידום ההצעה.
מחד-גיסא, היא מאפשרת לכאורה לוועדה למינוי שופטים חופש תמרון גדול יותר.
מאידך-גיסא, יש מי שמעריך שלביניש אין בעיה עם ההצעה, כי היא אינה אוהדת במיוחד את
מרים נאור שעמדה להתמנות במקומה אלמלא קוּדם החוק. השאלה האם השופט גרוניס קרוב יותר לימין מאשר השופטת נאור, פתוחה.
שר מהליכוד שהתייחס לסוגיה ביקש להעביר הודעה לפעילי תנועות חוץ-פרלמנטריות מעל דפי העיתון: "כשגרוניס יפסוק שיש לפנות מאחזים", אמר השר, "אני מבקש מהפעילים שיסמסו לכצל'ה, לא אלינו".
חוק השימוע לשופטים. ההצעה של יריב לוין וזאב אלקין ירדה לכאורה מהפרק, אך למעשה מתנהל מו"מ מתקדם בניסיון להגיע לנוסחת פשרה המקבילה להצעות שהגיש בשתי הכנסות הקודמות
גדעון סער, כפי שפורסם בטור זה לפני שבועיים. ההצעה תכלול שימוע בוועדה למינוי שופטים, הליך שמתנהל דה-פקטו גם ככה. המחלוקת העיקרית היא סביב שאלת השקיפות: נאמן מתנגד לפרסום הפרוטוקולים, שנדרשת הן על-פי הצעתם של לוין ואלקין והן על-פי הצעתו הקודמת של סער.
חוק הגבלת מימון זר לעמותות שמנהלות קמפיינים פוליטיים. על הפרק שתי הצעות: האחת, של
אופיר אקוניס, קובעת כי יש למנוע ממדינה זרה לממן קמפיינים פוליטיים בישראל. ההצעה, אגב, היא הפשוטה וההגיונית ביותר ברשימת ההצעות המדוברת: התערבות של מדינות זרות במהלכים פוליטיים באמצעות מימון היא התערבות גסה בענייני הפנים של מדינת ישראל (ושל כל מדינה ריבונית אחרת). ההצעה השנייה היא הצעתה של פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו, שלפיה על כל תרומה שכזו יוטל מס של 40 אחוז, כך שלפחות גם מדינת ישראל תרוויח. ביום שני השבוע הודיע יו"ר המפלגה
אביגדור ליברמן כי הסיעה תקדם את ההצעה.
היו שמיהרו להספיד את ההצעה השנייה, אך כעת מסתמן סיכום שישלב בין שתי הצעות החוק: עמותות בעלות מצע קיצוני, דוגמת אלה שלא מכירות במדינת ישראל, לא יקבלו מימון ממדינות זרות, ואילו השאר ישלמו מס של 40 אחוז.
חוק להגבלת עתירות לבג"ץ בנושאים ציבוריים על-ידי גופים שאינם הנפגעים הישירים. ההצעה הוגשה על-ידי
דני דנון ויריב לוין, ונדחתה על-ידי ועדת השרים לחקיקה בתחילת השבוע.
לסיכום: נכון לעכשיו, הקואליציה מקדמת שלוש הצעות חוק שבהן ראש הממשלה ו/או שר המשפטים מגלים עניין: חוק לשכת עורכי הדין, חוק גרוניס וחוק לשון הרע. ייתכן שגם חוק העמותות יקודם. חוק השימוע לשופטים ושאר ההצעות שימשו במידה מסוימת בתפקיד העֵז. נתניהו השתמש בהן על-מנת להסיח את הדעת, כשקדימה מבלי משים משתפת איתו פעולה במשחק הפוליטי-תקשורתי.
ובכל זאת יש מקום לדבר, אם לא על נפילת החומות אז לפחות על פרצה בקיר. חקיקה של מספר חודשים לא תתקן אפליה שנוצרה במשך עשרות שנים (ולעתים היא אף מפספסת, דוגמת חוק לשון הרע), אבל לראשונה מאז הגיע לשלטון הימין מנסה לתרגם את יחסי הכוחות בעם לחקיקה. יגידו מה שיגידו, קוראים לזה דמוקרטיה.
