השופט: נועם סולברג, בית המשפט המחוזי בירושלים המועד: יום רביעי, 7.12.11, שעה 10:00 הנושא: ערעורים מינהליים וערעור פלילי בשעה 09:30, חצי שעה לפני מועד תחילת הדיון הראשון שלו,
נעם סולברג יושב לבד באולמו וכותב. היעילות שלו תבוא לידי ביטוי גם בהמשך היום, ותוכיח שאין זה מקרה ששעון תלוי על הקיר בדיוק מול כסאו. את הדיון הראשון הוא מתחיל בשעה 10:04, בראשות הרכב בו חברים גם נאוה בן-אור ורפי יעקובי. הנושא של דיון זה וגם של הבא אחריו: ערעורים על פיצויים בעקבות ההינתקות מגוש קטיף.
יש חשיבות רבה לכך שדווקא סולברג נבחר בידי נשיאת בית המשפט,
מוסיה ארד, לשבת בראש ההרכבים הללו. הדבר מוכיח שארד, שוודאי מכירה את סולברג היטב, אינה חוששת מפני תווית "השופט המתנחל" שהודבקה לו רק משום שהוא מתגורר בגוש עציון. בניגוד לאלו המתלהמים נגדו לנוכח מקום מגוריו, ארד בטוחה ביכולתו לדון בצורה אובייקטיבית ועניינית בתביעות הנובעות מהמעשה שגרם למחלוקת הפוליטית הגדולה ביותר בישראל בעשורים האחרונים.
סולברג מוכיח במהירות שהוא ראוי לאמון הזה. למרות שמדובר לא רק בנושא טעון מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה רגשית, הוא מנהל את הדיונים בצורה שקטה ומקצועית, תוך שילוב מרשים בין יעילות לבין מתן אפשרות לצדדים - המתיישבים-לשעבר והמדינה - להעלות את טיעוניהם. הקו המוביל שלו: להגיע עד כמה שאפשר להכרעה על סמך הטיעונים בכתב, בלא הצורך לבזבז זמן על טיעונים בעל-פה שלא יוסיפו דבר. "אדוני השתתף בניסוח העתירה?", הוא פונה לבא-כוח המתיישבים. "זה לא בשביל לחייב בהוצאות. העתירה מנוסחת היטב, קראנו את הדברים ולדעתנו הם בשלים להחלטה. לא צריך להוסיף טיעונים לא מצד זה ולא מצד אחר".
למרות זאת, סולברג מאפשר לשני עורכי הדין כמה דקות כדי להדגיש בעל-פה את הנקודות העיקריות. הוא מרוכז מאוד, רוכן קדימה ומסתכל לעבר הטוענים. כאשר בא-כוח העותרים אומר כמה פעמים "אדוני", סולברג מעיר לו בחצי חיוך: "דבר אל כל חברי ההרכב". בא-כוח העותרים מקבל חמש דקות, נציג המדינה עונה בארבע דקות, התשובה לתשובה נמשכת עוד שתי דקות. סולברג מכתיב החלטה לפיה התיק נדחה לעיון, ומוסיף בעל-פה שהוא מקווה שההחלטה תינתן עוד באותו יום ותישלח מיד לצדדים. כאשר הכל יוצאים מן האולם, שלושת השופטים נשארים בו כדי לכתוב את פסק הדין - בהחלט יעילות נדירה מאוד.
"אדוני צריך לייצג את ההצעה הזאת" הדיון הבא מתחיל בדיוק בזמן, בשעה 12:00. סולברג מברך לשלום את הנוכחים, ומתחיל בדברים שלא לפרוטוקול: "חככנו בדעתנו ואנחנו רוצים להציע הצעה מסוימת, אבל לפני כן לעגן לפרוטוקול שאם היא לא תתקבל - תסמיכו אותנו לתת פסק דין על סמך החומר הכתוב". הוא מעיר שקרא את עיקרי הטיעון, למרות שקיבל אותם רק באותו בוקר. סולברג מדבר בבקיאות רבה על פרטי התביעה, בלא שהוא נזקק לכתובים כלשהם. בשורה התחתונה, מציע בית המשפט שהמדינה תעניק לתובעים עוד 200,000 שקל, לעומת 700,000 השקלים שתבעו. בן-אור מעיפה מבט ומעירה בחיוך: "שני הצדדים עצובים".
בא כוח המדינה מנסה לגלגל את הכדור למתיישבים ואומר שאם הם יסכימו - ינסה לשכנע את מינהלת תנופה להסכים. סולברג מסביר לו בעדינות, שזה לא בדיוק המצב: "אני אומר לשניכם, שבמאטריה הזאת כל אחד מסתכל ימינה ושמאלה, מה פלוני קיבל. [להחלטה בתיק זה] יכולות להיות השלכות רוחב. אולי קל יותר להגיע להסכמה גלובלית". כאשר הצדדים יוצאים להתייעץ, סולברג מבהיר לבא-כוח המדינה: "הציפייה היא שאדוני ינסה לעשות את זה כעת בטלפון. אדוני צריך לייצג נאמנה את ההצעה הזאת".
מה שתוכנן להיות הפסקה של כמה דקות מתארך לחצי שעה, בסופה מודיע נציג המדינה שמינהלת תנופה לא מוכנה לקבל את ההצעה. הוא מציע שבינתיים ישלימו הצדדים את הטיעון בעל-פה, ולאחר מכן ינסה שוב לשכנע את המינהלה. סולברג, הזוכר מה אמרו הצדדים לפני ההפסקה, מגביל אותם בנקודות עליהן יוכלו לטעון (באותו שלב גם אמר בא-כוח המדינה, כי בית המשפט יודע שהוא אינו מאריך בטיעוניו, וסולברג השיב בהומור אופייני ש"זו לא ידיעה שיפוטית").
"אנחנו בפיגור עצום, מחכים לנו" סולברג מאפשר לבא-כוח העותרים לנמק די באריכות, למרות שמתקרבת השעה 13:00 בה קבוע לאותו הרכב דיון בערעור פלילי. הוא עוקב אחרי ההקלדה כדי לוודא שהנתונים המספריים הרבים מוקלדים נכון, מעיין בריכוז במסמכים המוגשים לו ושוב רוכן קדימה לעבר עורכי הדין. אחרי 17 דקות הוא מבקש מנציג העותרים לסיים, אך בסופו של דבר מעניק לו 25 דקות. נציג המדינה מקבל 14 דקות, ואז מבקש בא-כוח העותרים לענות לו בשלושה משפטים. השעה כבר 13:22 ולכן סולברג משיב: "אנחנו בפיגור עצום, מחכים לנו, אז שלושה משפטים". לנציג המדינה הוא כבר לא נותן לענות לתשובה לתשובה, מכתיב החלטה ומעניק למדינה להשיב להצעת הפשרה או להתייחס לנתונים שהציגו העותרים. הדיון הבא נקבע ל-22.12.11 - מועד קרוב מאוד.
הדיון הפלילי, ודאי לשמחתו של סולברג, מקזז את האיחור שהצטבר קודם לכן. הוא מוודא שהמערער נמצא, מברך אותו לשלום, ומרוצה לשמוע שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה ימתינו לתסקיר שירות המבחן. סולברג מכתיב החלטה בתמציתיות ובמהירות. "כמה זמן לוקח תסקיר? שלושה חודשים?", הוא שואל והסניגור עונה: "זו הערכה אופטימית". הוא מעניק לשירות המבחן ארבעה חודשים וקובע דיון לאפריל 2012. הוא אומר למערער, בצורה ידידותית אך תקיפה, שיקפיד בפעם הבאה להגיע במועד לשירות המבחן, כי "בפעם הקודמת זה גרם לתקלה גדולה".
השורה התחתונה: שופט יעיל ביותר, דייקן ובקיא בפרטים. מפגין איזון מצוין בין יעילות ההליך לבין זכויות הצדדים. משרה אווירה נינוחה גם בדיונים טעונים מבחינה רגשית, בלא שהדבר יפגע כהוא זה בכבודם של השופטים והצדדים. מזג שיפוטי: 9. יעילות: 9. 