השופטת: יעל וילנר, בית המשפט המחוזי בחיפה המועד: יום חמישי, 15.12.2011, שעה 09:00 הנושא: תיקים אזרחיים יעל וילנר נכנסת לאולם רק ב-09:15, ומיד מבהירה שלא יתקיים דיון בתיק הראשון אליו התייצבו הצדדים, שכן המזכירות ביטלה אותו בטעות. ברוח טובה ועם לא-מעט צחוקים הדדיים, וילנר קובעת מועד חדש ובינתיים היא מנסה לקדם פשרה בין הצדדים, כי כל המחלוקת שנותרה ביניהם היא בנושא שכר הטירחה. "זה תיק של סיכונים וסיכויים לשני הצדדים. הוא לא ברור לי. אם הייתי יודעת - לא הייתי מציעה פשרה", היא מסבירה, ואף נותנת לצדדים דוגמאות מספריות שיאפשרו לדעתה לסיים את העניין.
את התיק הבא מתחילה וילנר ב-09:22 לאחר שהיא מבררת מי נוכח ומברכת אישית לשלום כל אחד מהם - בהחלט מאפיין של אישיותה הלבבית. על הפרק: עתירה בנושא תכנון ובנייה, כאשר בעלי חלקה בצפון הארץ מבקש להבטיח לו דרך גישה ברוחב של לפחות 4 מטרים כדי שיוכל לבנות עליה. הקדלנית איטית, וילנר צריכה שוב ושוב להשלים לה את הדברים שנאמרו, אך היא זוכרת כל מילה ומפגינה אורך רוח. מאידך-גיסא, וילנר לא ממש מוכנה לדיון; הצדדים צריכים להראות לה מפות ולהסביר מהי המחלוקת, בעוד שהדברים ודאי נאמרו בהרחבה בכתבי הטענות שהוגשו לה.
"מאיפה הסמכות שלי?" וילנר מנהלת דו-שיח עירני עם שלושת עורכי הדין וממקדת אותם בנקודות שבאמת שנויות במחלוקת, ולבסוף אומרת לבא-כוחו של העותר: "למה זה עניין לבית משפט? אני צריכה לקחת 2 מטר מחלקה 39 ולתת לכם מתנה? מאיפה הסמכות שלי? תגישו תוכניות [ותקבלו מהמועצה המקומית]. אם הקרקע היא של המינהל, הוא צריך להיות פה. אולי גם ראש המועצה המקומית צריך להיות פה, כי זה בסמכותה. כל השאלות האלו הן שאלות קשות ואדוני לא נותן לי תשובות. אני מציעה שאדוני ישקול את כל זה, ובראש ובראשונה - מה אדוני רוצה ממני. מה הבסיס שאתם רוצים 4 מטר? הכניסה לבית שלי היא מטר וחצי".
אחרי ה'שטיפה' הזו מסביר בא-כוחו של העותר, שקבלת היתר בנייה מותנית בכך שתהיה ללקוחו דרך גישה של 4 מטר לפחות. וילנר פונה לבא-כוחו של חוכר החלקה הסמוכה: "ידוע לך על דרישה לדרך של 4 מטר כתנאי להיתר בנייה? אם זה כך, צריך למצוא פתרון, אבל לא אני אמצא אותו אלא המועצה המקומית". היא חוזרת לבא-כוחו של העותר: "אני לא אמחק את העתירה, על-אף שאני חושבת שיש לאדוני קשיים רבים. אני אדחה בחודשיים ואדוני יבוא במגע עם המועצה המקומית והמינהל בניסיון למצוא פתרון".
אלא שכאן שוב באה לידי ביטוי ההכנה הבלתי-מספקת של וילנר לדיון, כאשר אחד הצדדים מזכיר לה שיש צו מניעה האוסר לבנות על החלקה הסמוכה עד שיוסדר העניין שבפניה. וילנר מודה: "שכחתי את זה", ופונה שוב לבא כוח העותר: "אדוני צריך לפתור את זה תוך שבועיים-שלושה, כי הם בני ערובה, ואדוני ישקול באמת אם לעמוד על העתירה. הפתרון לא יהיה דרך בית המשפט". וילנר קובעת את הדיון הבא ל-5 בינואר 2012 ומסכמת באוזני בא-כוח העותר: "אם אדוני ימחוק את העתירה, לא צריך לבוא ואני מקווה שהם לא יעמדו על הוצאות".
"קצת איבדתי את הידיים והרגליים" את התיק הבא - תביעת נזיקין רפואית - פותחת וילנר, אחרי שקידמה בברכה את הנוכחים, בהודאה שגם הפעם היא לא ממש מוכנה: "קצת איבדתי את הידיים והרגליים". באת-כוח התובע מזכירה ומעדכנת, ואומרת שהלקוח שלה מוכן ללכת לגישור. וילנר: "זה רעיון מצוין". בא-כוח אחד הנתבעים: "פנינו ללקוח ועוד אין אישור רשמי לגישור".
בנקודה זו וילנר עוקצת את אותו צד ואז מספקת התבטאות נדירה מאוד: "למה, כי לא היה זמן מ-1997? זה אבסורד, לבוא ככה אחרי 13 דחיות. יש קושי במחשב לראות איזה מספר דחייה זו. אני לא תמיד בודקת איזה מספר דחייה זו, ואם הבקשה הגיונית - אני נותנת דחייה. אני מכה על חטא. אתמול כשלקחתי את התיק וראיתי שהוא הוגש אלי ב-2008 ואנחנו עוד לא בקדם-משפט - נחרדתי. לבוא אחרי שלוש שנים ולהגיד שאין להם אישור לגישור - זה אבסורד. אני באה בטענות אל עצמי, לא הייתי צריכה לתת את זה. אבל זה תיק לגישור".
נכון שהדחיות נגרמו בשל עוד ועוד חוות דעת שהגישו הצדדים, אבל וילנר ממש לא נותנת לעצמה הנחות: "הייתי קוצבת זמן [לחוות הדעת]. זה לקח יותר מדי זמן. האשמה היא שלי, שלא שמתי לב שהיו כל כך הרבה בקשות דחייה בתיק". היא אומרת שוב ושוב שזהו תיק מתאים לגישור ומציעה כמה שמות של מגשרים, שלדעתה - כולם מצוינים. וילנר מדגישה שהגישור צריך לקדם את התיק ולא לעכב אותו, ולכן צריך לפנות למגשר שאינו עמוס. "השופטת בדימוס
בלהה כהנא מצוינת, תמסרו לה ד"ש", היא אומרת. "כל עורכי הדין הנזיקיסטים, אם יש להם איזו גישה [לתביעות רפואיות] - טובים מאוד".
לבסוף ממליצה וילנר לפרוטוקול להעביר את התיק לגישור. היא קובעת שההוכחות יישמעו בספטמבר הבא, אבל זה רק בהנחה שיילכו לגישור - כך שבעצם ניתן פסק זמן ארוך מאוד כדי להגיע להסכמות במהלכו. אם לא, קובעת וילנר, ההוכחות יישמעו כבר בחודש מרס.
השורה התחתונה: שופטת לבבית ואנושית, המשקיעה מאמצים רבים בקידום ההליכים שבפניה. מצד שני, היא מגיעה לדיונים כאשר אינה מוכנה די הצורך, וכפי שהודתה בעצמה - נושאת באחריות לכך שאחד התיקים לא התקדם כלל במשך שלוש שנים. מזג שיפוטי: 9 יעילות: 6