"היום עשיתי יוגה ואחר כך ציפורניים", פיהקה אשה צעירה לרעותה. "איזה קטע, גם אני עשיתי היום ציפורניים", ענתה הרעותה. לשתיהן לא היה קמצוץ של מושג שהן נשמעות כמו דמויות מתוך הסיפור הקצר היפה ביותר - קרי, המזעזע ביותר - שנכתב לטעמי בתולדות האי-פעם, 'יום יפה לדגי בננה' מאת סאלינג'ר. והנה, שנים אחרי מותו של סאלינג'ר, מתגלה פתאום כי שתי שכנות שלי משמרות את מורשתו בדייקנות של חייט-מילים אמן, ועוד מבלי להתאמץ.
לא הייתה זו ההפתעה היחידה שהתעופפה מתוך כובעו של השבוע. גיליתי גם שהממיר שלי מסתיר בין קפליו ערוץ חרדי המשדר 24 שעות ביממה בשם 'ערוץ הידברות', המרבה לעסוק במיסטיקה (לא חשדתי בכך, כי ההילה היחידה סביב הממיר היא של אבק). המטאפיזיקה מתה, קבע החוג הווינאי, אך ב'ערוץ הידברות' היא מכתתת את חִיוּתה לכל סלון, מזרימה את רזיה בשפע. שפע שנועד להשפיע, שהרי מטרתו המוצהרת-כמעט של הערוץ היא להחזיר בתשובה.
הרב זמיר כהן יודע לרתק את שומעיו בעבותות של סבבה. מפיו מתאשדים קילוחים של מובאות מהתנ"ך, מהתלמוד, מהקבלה וגם מתוך ספר הלא-בהיר הקרוי 'חיים אמיתיים', שנועדו להצביע על מהותם "האמיתית" של החלומות - אותה מהות שחמקה, לדבריו, מעיני המדענים ובראשם פרויד. כהן הסביר למוּרְצַיו פעורי האוזן שהחלום אינו רק מפתח לגילוי תסביכים אלא, כהשקפת הרמח"ל, בעל ממד רוחני-נבואי. הכיצד? במהלך השינה פורחת הנשמה מהגוף כדי לקבל אנרגיה ממקורה העליון, ובעודה משוטטת ברקיעים עליונים היא פוגשת נשמות מתים ומלאכים ומקבלת מהם מידע על העתיד, ובכללו אזהרות חשובות. ומדוע אין הנשמה נטענת בהיותנו ערים? משום ש"הגוף הער לא היה יכול להכיל את השפע העליון והיה מתפקע".
ובזמן שהרב סח בסודות טמירים, רצה בתחתית המסך פרסומת המזמינה את הצופים ל"שבת חנוכה במלון רמדה רנסנס בירושלים עם רבני 'הידברות', כולל בריכה מחוממת והפעלות לילדים". "איי!", צעק האישון שלי, שנחבט מהנפילה הפתאומית מהיכלות הנצח אל חדר אוכל בריח מרק עוף וצ'ולנט.
אין פלא שהרב כהן לוקח את לב שומעיו. בעידן שבו המדע והפסיכולוגיה הפשיטו את האדם מ"הצלם האלוהי" והפכו אותו לתלולית של גֶנים ויצרים אנוכיים (המסתתרים לכאורה גם מאחורי פעילות אלטרואיסטית); בעידן הרואה באדם רק תוצר מקרי של אבולוציה עיוורת - מחזיר הרב כהן, כמו הדת כולה, את הפעימה הרוחנית שנשללה מהאדם במאה הקודמת, ומעניק חשיבות לחלומותיו, שהמודרנה רואה בהם רק פרכוסים תועים של התודעה. והרהרה תודעתי: הנשמה היא אפוא מרכבת אש הדוהרת מדי לילה אל ביתה, ובשובה, רוטטת מרוב עונג נורא הוד אך שפל רוח, יש בה כוח למצוא את הרשף שבתוך הרפש של הסמוך והנראה.
