בכל הקשור לאינטליגנציה תקשורתית ופוליטית, לדורית ביניש אין את זה. קודמה בתפקיד הצטיין בגאונות אקדמית שבאה עם חושים פוליטיים ותקשורתיים חדים. אלו אפשרו לאהרן ברק לחולל מהפכות עומק במינימום חיכוך. אך הארי נדם, ואחרי פרישתו היורשת שלו לא מפסיקה להתערבב. כבוד הנשיאה לא מחמיצה כמעט אף הזדמנות לקחת צד בהתכתשות הציבורית, להתפלש בשלוליות בוץ ולהטיל בליסטראות על דמונים פוליטיים אנונימיים. היא מזכירה קצת את המורה הצעירה שלוקחת ללב את הקללות והמכות של הבנים הניצים בהפסקה, וכשהמריבה נגמרת היא מוצאת את עצמה בתחתית ערימת הילדים אחרי שגם לה משכו בשיער. עבור העיתונאים, שגם מהצד השמאלי מתקשים לדחות סיפוקים וסקופים, זו כמעט תמיד הרמה להנחתה: למי התכוונת כשאמרת שהוא מנצל את החסינות? מי מוסר מידע מוטעה לציבור? מי השר שהורס את הדמוקרטיה? זהו בדרך כלל הרגע שבו ביניש נזכרת בתפקידה הממלכתי ונאלמת דום, משאירה את העיתונאים לנחש לבד, לרוץ אחרי הח"כים 'החשודים' ולקבל מהם את מנת הזפת והנוצות היומית שנמרחת על כותלי בית המשפט העליון. וכך, האשראי הציבורי של המוסד הזה הגיע לאוברדרפט חמור והוא הופך עם הזמן ליותר ויותר שנוי במחלוקת. במובן הזה הנאום הלוחמני שלה בכינוס העמותה למשפט ציבורי לא חידש דבר. הוא רק תרם לכך שהרעש התקשורתי שנוצר האפיל על ההערות החשובות שהעירה חברתה - השופטת מרים נאור. נאור דיברה על המחיר הכבד של השיח התקשורתי סביב סוגיית מינוי השופטים ובמיוחד על "האפנה לתייג שופטים ופסיקותיהם כשייכים למחנה זה או אחר". היא ניסתה להמחיש איך עצמאות השופטים נפגעת מהשיח התקשורתי, והציעה לדמיין מדינה רחוקה שבה קיימות שתי מפלגות - אדומה וצהובה: "שוו בנפשכם כי מועמד לשיפוט מתבקש במסגרת שימוע להשיב לשאלתו של אחד האדומים 'הלנו אתה אם לצרינו'. אם יאמר 'אדום אני', ימצא עצמו בעלותו על כס השיפוט במלכוד. אם יתדיין בפניו מתדיין צהוב ירגיש המתדיין הצהוב כי המשחק מכור ולא יהיה לו אמון בבית המשפט. שימו עצמכם בנעליו של כל מי שמשתייך למחנה הצהוב כדי להבין עד כמה מזיקה מחויבות כזו למערכת המשפט. קיימת סכנה שהשופט יאמר, אולי אפילו שלא במודע, וכדי שלא יראה בו הציבור 'אדום', 'אופנה בדין דווקא לשיטתם של הצהובים'". ייתכן שנאור רמזה בדבריה לשופט אשר גרוניס, שהפך ל'מועמד' של ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי אך עשוי לאכזב את מי שהוביל למינויו, או לנעם סולברג, שהימין בטוח שהוא ישמש חומת מגן בעתירות נגד יישובים לא מוכרים, אף על-פי שמדובר בשופט ממסדי שעבד בנאמנות תחת שלושה יועצים משפטיים. "ארחיק לכת ואומר כי שופט לא רשאי להבטיח, לא לחבריו לכס השיפוט ואפילו לא לעצמו, מה יפסוק בעתיד בסוגיה כזו או אחרת שתתגלגל לפתחו", סיכמה נאור.