השופט: ישעיהו שנלר, בית המשפט המחוזי בתל אביב המועד: יום ראשון, 1.1.12, שעה 10:00 הנושא: המרצת פתיחה הנה תופעה שעוד לא ראיתי: שופט שמקדים לדיון. מאחר שכל הצדדים היו באולם, ישעיהו שנלר נכנס כבר ב-09:56 וניגש מיד לעניין. מדובר בתביעה של ד"ר אורי גלובוס נגד טל הורוביץ, שהיה שותפו לפיתוח משחקי מחשב. בדקות הבאות ינהל שנלר פינג-פונג מרשים בין הצדדים, תוך הפגנת בקיאות רבה בפרטי הטענות, יצביע על החולשות של עמדותיהם וינסה לשכנע אותם להגיע לפשרה - תוך שהוא מקפיד למנוע כל מראית עין כאילו גיבש עמדה כלשהי.
שנלר פותח בבקשה לדעת מה הם בעצם הסעדים שמבקש גלובוס, ודי מהר מתברר שמדובר בשאלה רטורית. "לא לפרוטוקול, אני אגיד לאדוני מבחינה פרקטית", הוא אומר לבא-כוחו של הורוביץ, הטוען שיש להעביר את התביעה לפסים רגילים. "בסופו של יום, אם הדבר הוא כפי שאתם טוענים, מבחינת האיש שלך הרבה יותר כדאי לגמור את הסיפור [בהמרצת פתיחה] מאשר לנהל הליך רגיל שיקח הרבה יותר זמן. מדובר רק בשני מצהירים. עדיף לאדוני לגמור היום. כל בית משפט יפצל את הדיון [וידון בשאלת זכויות היוצרים] לפני הסעד הכספי [שתובע גלובוס]".
בא-כוחו של הורוביץ טוען שהבעיה שלו איננה רק עם כך שגלובוס שילם אגרה מופחתת, אלא גם עם כך שבתביעה רגילה הוא יוכל לבקש גילוי מסמכים. שנלר: "רגע, לא ביקשת גילוי מסמכים? יכולת לבקש להזמין עדים, הבוקר בדקתי אם ביקשו". עורך הדין: "אין לנו עדים". שנלר: "מצוין". בהמשך דן שנלר בשאלה האם לגלובוס יש גם תביעות בתחום דיני העבודה, שכמובן אינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ואט-אט מתחיל לכוון לעבר הפשרה שמן הסתם כבר נכנס איתה לדיון.
"אני מודה לאדוני, נעים גם לשמוע" מתברר שהורוביץ הגיש רשימה של משחקים שפיתח גלובוס ואשר אין לו כוונה להשתמש בהם, ושנלר סבור שזהו בסיס טוב לפשרה: "השאלה אם לגבי הזכויות, אם הוא לא משתמש בהן, אם זה לא מספק אותך", הוא אומר לבא-כוחו של גלובוס, והלה משיב: "רשימת המשחקים שהוצגה לבית המשפט היא פחות מחסרה. במסגרת מו"מ שהיה" - שנלר קוטע אותו מיד: "אל תגלה פה מה שהיה במסגרת מו"מ". כאן יש לבא-כוחו של גלובוס הצהרה מפתיעה: "התכוננו לדיון מוקדם, לא זימנו עדים". שנלר קצת מתרגז: "אני קבעתי דיון. אתה מגיש המרצת פתיחה ועוד רוצה להזמין עדים? אתה המבקש ואני אכריע על סמך מה שיש כאן".
כאשר שנלר מפגין שוב את בקיאותו בפרטי הסכסוך, הוא זוכה למחמאה מפי בא-כוחו של הורוביץ ומגיב עליה בחיוך: "אני מודה לאדוני, בדרך כלל אני מחלק מחמאות לעורכי הדין, נעים גם לשמוע". בנימה רצינית יותר, הוא דוחף בגלוי לפשרה ואומר לבא-כוחו של גלובוס: "לא לפרוטוקול, אני מדבר עכשיו רק לצורכי פשרה. שהאיש שלך יגיד עכשיו איזה משחקים מפריעים לו [אם הורוביץ יעשה בהם שימוש], ובזה זה נגמר והולכים הביתה. אתם בכל מקרה צריכים לגמור את הסכסוך. אני אומר במפורש מה תהיה ההסכמה. חייב להיות ברור שאין לך תביעות נגד החברה ונגדו [הורוביץ], למעט מה שקשור לדיני עבודה ואז תלך לבית הדין לעבודה". אך עד מהרה מתברר, שהנוסחה הזאת לא תעבוד ושנלר מזמין את גלובוס להיחקר על תצהירו.
שנלר ממתין בסבלנות, מחליפים צחוקים עם הקלדנית, ואז מגלה שהצדדים עוד לא מוכנים. הבעיה: בא-כוחו של גלובוס לא הביא איתו העתק של תצהירו. שנלר מתמצא בתיק עוד יותר טוב ממנו ואומר לו שהתצהיר נמצא בבקשה שהגיש, אחרי הנספחים. בשעה טובה אפשר להתחיל. בא-כוחו של הורוביץ קוטע את גלובוס אחרי משפט אחד, ושנלר מתערב: "תן לו דקה, אנחנו על הבוקר". אבל מיד הוא גם מכוון את גלובוס: "כדי שהחקירה לא תהיה ארוכה מדי, תענה על מה שהוא שאל. השאלה הייתה פשוטה, תענה בשלוש מילים". בהמשך החקירה יעיר שנלר מדי פעם לגלובוס, מעט בחריפות, שעליו לדבר יותר לאט ולהמתין כאשר הוא עוצר אותו.
"אני דווקא מבסוט" בא-כוחו של הורוביץ שם לב שגלובוס מסתכל לעבר עורך דינו ומבקש משנלר "שבית המשפט ינחה את העד לא להסתכל על עורך הדין ולקבל הנחיות". שנלר: "אם תראה לי פסק דין שאסור להסתכל על עורך הדין". בא-כוחו של הורוביץ: "מותר להסתכל, אסור לקבל הנחיות". שנלר בחצי-חיוך: "בסדר". אך כאשר מאוחר יותר ישוחח גלובוס עם עורך דינו בקול שכמעט אינו נשמע, יתערב שנלר מיד ובתקיפות: "סליחה, אסור לך לדבר עם עורך הדין". בא-כוחו של הורוביץ, בציניות: "אבל להסתכל מותר". שנלר שומע את העקיצה ואינו מגיב.
במשך רוב החקירה מסתכל שנלר על המסך כדי לוודא שההקלדה נכונה, מדי פעם מתקן ואף מעיר פעם אחת בחיוך: "יפן, לא יוון, זה קרוב". הדבר מונע ממנו ליצור קשר עין רצוף עם גלובוס, דבר שאולי יפגע ביכולת להעריך את אמינותו. שנלר מקפיד שגלובוס יאפשר לקלדנית לרשום, ומצד שני - שבא-כוחו של הורוביץ יתן לו להשלים את תשובותיו. כאשר גלובוס מבקש לעיין במסמכים, אומר שנלר בהומור אופייני: "אין הרבה מה לעבור, אני דווקא מבסוט שעורכי הדין משני הצדדים לא הציפו אותנו". הוא מאפשר לגלובוס לעיין בתצהיר, ואחרי דקה אומר לו: "אם תמצא אחר-כך - אז תמצא, בוא נמשיך".
שנלר ממשיך להפגין בקיאות רבה מאוד בכל הפרטים. הוא זוכר שנספח ז' לתצהיר הוגש משום מה פעמיים, הוא גם זוכר שגלובוס קיבל מצ'ק פוינט הצעת עבודה תמורת 600,000 שקל בשנה. כאשר בא-כוחו של הורוביץ מתקרב למרחק של נגיעת יד מגלובוס, שנלר מרחיק אותו מיד. ואילו כאשר הלה מבקש לרשום בפרוטוקול תשובה החשובה לו, שנלר שוב צוחק: "סליחה, אני אומר מה לרשום. אני מבטיח לך שהכל נרשם".
השורה התחתונה: שופט המפגין בקיאות עצומה בפרטי התיק ומבין היטב את עמדות הצדדים. ניסה להגיע לפשרה, אך לא בזבז עליה זמן כאשר התברר שאין לה סיכוי. ניהל את הדיון ביעילות רבה, שלא פגעה בזכויותיו של איש מן הצדדים. הפגין הומור ואופי נוח, אם כי כמה הערות שלו - בעיקר לעד - היו מעט תוקפניות. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 8. 